אאא

את השאלה שבכותרת נשאלתי בכנס בינלאומי שהתקיים בבינתחומי, במקום שלא באמת קיים. התשובה לכך היא: ממש לא! וזאת על אף שאני לא אוהבת שום דבר מסוג פייק ניוז.

כבר כמה שנים שאני נהנית מפרחים עשויים פלסטיק - משי, סינתטי וכל מיני חומרים אחרים. זה התחיל כשהגיעו הילדים. עד אז עוד היו לנו בבית המון עציצים אמתיים מסוגים וגדלים שונים. עד שבא יומם - התעללות על ידי העולל השובב התורן. בשלב מסוים עייפתי מלטאטא ולהרים את האדמה מהרצפה או לשאוב בשואב אבק את השטיח. אך ניסיתי לשמר את העציצים ולשנות את מיקומם לפי שלבי התפתחות הילד. אחרי שהעציצים עברו מסלול ארוך ובו שהו על השידה, השולחן, על אדן החלון ואז על המדף הגבוה, (בדיוק בסדר זה), בסופו של דבר, לאחר מסע האלונקות המפרך, מצאו העציצים את מקומם על המקרר במקום השייך, מדורי דורות, לקורנפלקסים.

כשאדם מגיע למצב כזה שאין מקום לדגני הבוקר שלו, הוא מבין שצריך לשים לשערורייה סוף.

בתחילה קיים הקושי להיפרד. בכל אופן עציץ זה דבר חי שחי אצלך כל כך הרבה זמן ובשקט אספר כאן - ושיישאר בינינו, שלעתים כשהבית היה ריק, הייתי מדברת אליהם, אפילו קצת מלטפת. ומה עושים עכשיו? ככה סתם לזרוק?

חילקתי אותם בין אמא שלי לסבתא שלי, ששמחה לטפל בהם ולשוחח איתם על לייפציג, עיר הולדתה.

לאחר שווידאתי ששלום להם, שבתי הביתה עצובה מעט, עם תחושת ריקנות.

שבוע לאחר מכן יצאתי למסע קניות של עציצים ופרחים מלאכותיים. עשיתי סוויץ' בראש ומלמלתי לעצמי, "פרחים מלאכותיים מלשון מלכותיים" - מה שסייע לי מאד לקום מהמשבר.

אין לי איך לתאר איזו הפתעה ציפתה לי בחנות. לא היה לי צל צלו של מושג שיש מגוון כה רב ועם השנים, האיכות והנראות משתדרגות. היום בהרבה חנויות יש עציצים אמתיים לצד מלאכותיים ולא ניתן לראות את ההבדל. עד שלא מריחים וממששים, אין דרך לדעת.

קניתי כמה סוגים. שלושה עציצים עם עלים ירוקים, כל אחד מסוג שונה, שני עציצים עם עלים בצבעים אדמדמים וצהבהבים והתאמתי אגרטל לכל אחד מהם, כך שיתאים לחדר. הקפדתי לקחת אגרטלים ממתכת, מבמבוק ומפלסטיק. אחרת גם הם יימצאו את עצמם מעל המקרר במקרה הטוב או יישברו במקרה הפחות טוב.

לאחר מכן עברתי למחלקת הפרחים וליבי ניתר בשמחה. דמיינתי שאני בשדה פתוח ומסביבי פרחים וריח משכר של אביב. אמנם זה היה בחורף אבל אין על הדמיונות שלי. הריח היה אמתי והשושנים האדומות התמסרו אלי. בחרתי ואזות אופנתיות והלכתי לקופה.

בתום החשבון הקופאית שאלה אם לעטוף משהו למתנה, אמרתי לה: "כן בטח!" ולליבי אמרתי "למה מה? לא מגיע לי מתנה מעצמי לעצמי? ועוד אני אחת שיודעת הכי טוב מה אני רוצה".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אחרי שסיימה לעטוף התעניינה אם אני רוצה פתק החלפה ועל זה עניתי: "מה פתאום?! אין סיכוי שהיא תחליף" וקרצתי לעצמי.

כשהגעתי עם הסחורה החדשה, ההתרגשות בבית הייתה גדולה. הוצאנו הכול כתצוגה על השולחן ויחד עם הבנות שמנו כל עציץ וכל פרח במקום שיאה לו. הבית שוב פרח והלב התחמם והריקנות התמלאה דרך העיניים. ירד לנו עול של טיפול דו שבועי בעציצים רב עונתיים.

 גבירותיי ורבותיי, זהו אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי מזה שנים. כל שבוע (לא באמת כל שבוע, זה רק על מנת לסבר את האוזן, שתחשבו שאני חולת ניקיון) אני אוספת את כל ה"צמחיה" המלכותית (!) ושוטפת בכיור את כל האבק. הצבע של העלים והפרחים מתחדש ונראה שהרגע הם יצאו מחממה מגניבה באבו גוש.

אז נכון, יש לי בבית פריטים שהם זיוף, אבל אי אפשר לזייף שמחה והכי חשוב שחשבון המים שלנו פחת משמעותית.