אאא

אז זה קרה.

ודווקא בדשא הירוק של השכן - באוסטריה הירוקה והיפה. דווקא שם בארץ נטולת הצבע האדום חטפתי את הנגיף המדובר.

שאתחדש לי.

מצד שני תמיד אהבתי רכישות תוצרת חוץ, אז עכשיו אולי יש לי קורונה, אבל כזו שהיא נימוסית ומלאת אצילות אירופאית כיאה לעיר הייבוא שלה - וינה.

שלושה ימים שהינו, הלהקה ואנוכי במדינה הכי אירופאית באירופה, ומתברר שכבר בערב הראשון, באירוע החתונה בו הופענו, הספקנו להידבק. חסדי שמיים אנו כבר כאן בישראל, וכשאתם תקראו את השורות האלה אני מאמין שבע״ה כבר אהיה חופשי ומחוסן אחרי 13 ימי בידוד כפויים.

אנצל ברשותכם את העת, ולסיום השנה ההזויה והמאתגרת הזו, הנה לכם סיכום קצר ומבטיח: מיומנו של ״חולה קורונה מייד אין אוסטריה״.

היסטריה:

מתברר שישנו קשר קוסמי ישיר בין הנגיף לנפש הנדבק. המוטציה המנוולת מזהה בזריזות היסטריה אצל החולה ולמרבה הזוועה זה רק מדרבן אותה לחגוג עליו.

הבשורות הטובות הן שככל בריון שכונתי - אם היא מרגישה שלא שמים עליה, היא מנמיכה אש... תכל׳ס ככל שתשחקו אותה אדישים, היא תיעלב ותמהר ללקוח הבא! היו רגועים.

מערכת הרפואה:

דווקא הופתעתי... זה התחיל מהאחות החביבה שהקשיבה לתחנוניי והכניסה לי בשיא העדינות את מטוש הבדיקה לחוטם (הקודמת הוציאה לי חלקים של המוח)

המשיך במערכת הרפואית שתמכה והסבירה פנים לאורך כל התהליך, וכלה ברופא האישי שבעליצות לא מובנת מתקשר מידי בוקר לדרוש בשלומי. והאמת שבארץ ״המנצלים״ שלנו, גם חבילת השי הרפואית שקיבלנו מ״קופח כללית״ - וכללה מסיכות, מדחום ומכשיר בדיקת סירקולציה משוכלל - הייתה הפתעה נעימה ולא מובנת מאליה.

ועוד עניין, ככל נותני השירותים השקופים, גם אנשי הרפואה וצוותי האחים והאחיות מתגלים במלוא הדרם רק כשאתה צריך אותם.

וכשהגעתי למקום הבדיקה, תפסתי לראשונה שהצוותים הללו הם בסופו של דבר אנשים שהחליטו במודע להכנס אל תוך לוע הארי.

עומד מולי אח רחמן ותוחב לי לחוטם ולפה מטוש ממרחק אפס. ולמרות בגד החלל הלבן ומסיכת המיגון השקופה, אני לא מכיר הרבה אנשים מסביבי שמרצונם החופשי יסכימו להיות כה סמוכים לאדם שחשוד כמאומת ואף לטפל בו. לדעתי בסוף האירוע העולמי הזה נוצרך להצדיע בכבוד ויקר - אולי אפילו לחלק ״אות מלחמה״ - לאלה אשר נטלו נפשם בכפם והסכימו מרצון לטפל בכולנו.

בשם אלפים אלפים - תודה רבה לכם צוותי רפואת הקורונה.

המשפחה:

מחקרים מדעיים תמיד טענו כי התא המשפחתי הינו ייסוד ובסיס ההצלחה והשפיות של כל אחד. באה הקורונה והפכה את המחקר לאמת יצוקה. אין ספק כי המבודד המצוי לא היה שורד לרגע בלי עזרה, סיוע וחמלה שמעניקים שאר בני הבית.
זהו זמן ״החסד המשפחתי הגדול״. סכסוכים משפחתיים וריבי האחים הגדולים ביותר יגיעו אל קיצן בבידוד המשפחתי הראשון.

מהפכה של מגיפה כי כולנו משפחה!

שעמום:

מדובר בתסמין הקטלני ביותר של המחלה. נסו להיכנס לחדר השינה שלכם ולהתבודד בו נניח - שעה. יופי, עכשיו תכפילו עוד ועוד ועוד... מדובר בסיוט מציק ברמות, שעד שאינך נפגש בו לא תדע לירא ממנו כראוי. אתה חייב להיות חבר טוב של עצמך אחרת תאבד גם את עצמך וגם את השפיות.

אם נגזר עליכם הנגיף, שמעו לי - חשוב לאלתר במיידית תוכנית הישרדות מסודרת הכוללת בעיקר ליין אפ יום מסודר:
מקימה ותפילות, דרך חברותא טלפונית, ארוחות, בהייה ממושכת בחלון, כתיבה, התעמלות, שירה מול מראה, שירותים וכמובן חיבור לכמה שיותר קבוצות ברשת... (תשתדלו בסדר הזה אחרת הכל מתהפך). 

בקיצור - סדרו לכם את היום גם כשהוא יום סגור.

סגירת חשבונות:

אין כשבועיים סגורים בכדי לחסל חובות: קריאת מסמכים שלא הספקתם, גבייה טלפונית של כספים שחייבים לכם, ספר שתמיד הבטחתם לעצמכם לקרוא, בקשת סליחה ממוטרדים ונפגעים (בכל זאת אלול).

סידור תמונות ואפליקציות שתמיד דחיתם,

ובמיוחד שיחות נפש עם עצמכם...

זה לא יהיה קל, לפעמים מטריד, אבל מבטיח שיהיה מועיל ובונה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ביקור חולים:

מעולם לא האמנתי שכל כך אשמח לראות אנשים מנפנפים לי בידיהם מהרחוב...

א״א בשום אופן להפריז בגודל האימפאקט של הדבר הזה. בבדידות המזהרת שנכפית עליך, כל אדם שעובר ברחוב הוא יהלום. אם הוא מגיע במיוחד בכדי לדרוש בשלומך - זהו סוג של נס אמיתי והתרחשות פלאית מענגת ומרוממת. פשוט חסד גדול ואמיתי.

אז אם אתם מכירים מישהו חולה - תתקשרו, תסמסו, תוואצפו, אפילו תקפצו לבקר - מלמטה, מרחוק, לא משנה - רק שיהיה קשר עין ולב פתוח - אין לכם מושג מה זה עושה לבודד המבודד... אם תביאו עוגה או חבילת שוקולד - הרי אתם בבחינת ״מחיי מתים״.

לסיום: קורונה זה דבר די לא נעים. גם אם שפר מזלכם ועברתם את זה קל מבחינה רפואית תזדקקו להמון סייעתא דשמיא לשרוד את זה פסיכולוגית.

תהיו חזקים, בסוף זה נגמר. ועכשיו כבר אפשר לטוס לכל העולם בלי איומי הדבקה ובידוד. לא שיש איך ולא שיש להיכן, אבל עצם הידיעה שאתה שייך לקבוצה מצומצמת ומיוחדת של ״בוגרי הקורס״, נותנת נחמה. נחמת שוטים קורנאים, אבל בימים כאלה אנו לא בררניים...

שנה טובה חברים, ושמרו על עצמכם.