אאא

הרב יוסף חיים אוהב ציון מפרט בטור מיוחד את כל הסגולות והעצות ליום הכיפורים, מהכפרות ומצוות האכילה ועד התפילות, הסליחות והסגולות של היום. הדפיסו את העמוד שיהיה לכם לעזר גם ביום הקדוש.

כפרות

א. מנהג ישראל קדושים לעשות כפרות לפני יום הכיפורים בתרנגולים לבנים לסימן אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ולוקחים תרנגול זכר לאיש ותרנגולת לבנה לאשה.

ב. הזמן המובחר לעשות הכפרות הוא בליל תשיעי בתשרי, וטוב אם יהיה קודם עלות השחר ולאחר הסליחות שהוא עת רצון גדול בשמים, ובשעה זו יכול להכניע המקטרגים והמשטינים. ומי שבני הבית שלו רבים וקשה עליו הדבר יקח לפחות תרנגול אחד לעצמו ויעשנו בשעה זו.

ג. ראש המשפחה יעשה ראשון לעצמו ואחר כך יעשה לשאר בני ביתו, משום וכפר בעדו ואחר כך ובעד בני ביתו, והנוסח הוא "זה חליפתי, תמורתי, כפרתי". ולא יוסיף לומר  זה תמורתי זה כפרתי, כדי שיהיה רצף חליפתי תמורתי כפרתי, ראשי תיבות [חת"ך] והוא שם הממונה על החיים, וחותך חיים לכל חי.

ד. מנהגינו לומר הנוסח "זה חליפתי, תמורתי, כפרתי, זה התרנגול ילך לשחיטה, ואני אכנס לחיים טובים ולשלום". ויעשה הפסק בין אמירת לשחיטה, לבין אמירת ואני. ויסובב סביב ראשו היפך כיוון השעון, ויעשה כן שלשה פעמים, ובכל פעם שמסובב אומר הנוסח הזה כולו. ואין לומר שום פסוקים הכתובים באיזה מחזורים.

ה. יש נוהגים ליתן העופות שנשחטו לעניים, ויש מהעניים שמתביישים בזה ולכן נותנים להם תמורתם בכסף, ואין בזה שום עיכוב או חיוב מצד ההלכה,

ו. מי שאינו משיג תרנגולים, יכול לקחת דגים או כל בעל חי טהור שאינו נקרב על המזבח, או יעשה במטבע מסויים, ולא יקח תורים או בני יונה משום שקרבים על גבי המזבח, ויבואו לומר שמקריב קדשים בחוץ. ויש שלוקחים עציץ עם שתיל כלשהו ומסבבים ומשליכים לאיבוד, ורמז כי האדם עץ השדה.

ז. יש נוהגים לקחת למעוברת שני תרנגולים אחד זכר ואחד נקיבה, ויש מדקדקים לקחת שלשה,  אחד נקיבה בשביל המעוברת, אחד זכר שמא העובר זכר, ואחד נקיבה שמא היא נקיבה. ומעיקר המנהג די בתרנגולת אחת, ולתאומים לא חיישינן.

מחילה למי שהקניטו

ח. יזהר ויתאמץ מאוד להעביר ביום זה כל שנאה מלבו על כל יהודי בעולם, ויאהב כל אחד מישראל, ואפילו הרע לו ביותר. ובזוהר הקדוש כתב כי מי שאינו מעביר השנאה מלבו ערב יום הכיפורים, אין תפלתו עולה למעלה,  והרי הוא מגזעא בישא דערב רב השם יצילנו, לכן ימחול בלב שלם.

מצות אכילה בערב כיפור

ט. מצוה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים, וכל האוכל ושותה בו נחשב לו כאילו התענה תשיעי ועשירי, ומקבל שכר על האכילה כמו על תענית, ויכווין באכילתו לשם שמים ותיחשב לו למצוה רבה.

י. ישתדל מאוד בסעודות ביום זה לאכלם בפת, ולפחות סעודה אחת יקיימה בפת, כי נראה דעת הרמב"ם ז"ל שחיוב מצות אכילה ביום זה הוא מהתורה, וכך פירשו דבריו גדולי הפוסקים ומהם הרדב"ז ומרן השלחן ערוך, לכן יהא זריז ונשכר בזה,

יא. כמה טעמים נאמרו במפרשים על מצוות האכילה ביום זה, דעת רש"י והמאירי והטור הטעם הוא כדי שיהא לו כח להתענות ביום שלמחרת. דעת הרמב"ם ז"ל שהוא משום שמחה ועונג כיום טוב, וכן כתבו מרן הבית יוסף ורבנו יונה ז"ל, וכן משמע מהטור ומהגהות מיימוניות הוא משום שמחה שזכינו להגיע ליום הכיפורים, ולמחר לא נוכל לאכול ולשמוח, ולכן תיקנו לנו היום סעודה. ודעת הזוהר הקדוש היא משום שעל ידי אכילתו המרובה היום ירגיש יותר עינוי וצער בתענית, וכן כתבו כמה מהמפרשים. והרמ"ק כתב משום שכל מצוה יש לעשותה בשמחה, וכאן מקיים מצות התשובה ולכן מקדים השמחה אליה כדי לעשותה כתיקנה. והמקובל רבנו חיים הכהן ז"ל כתב כי הוא זכר שעתיד להיות יום שמחה כיום פורים לכן שמחים בו. וכתב הערוך לנר הטעם הוא משום עינוי לנשמה ובאכילה מתכפר לה.

טבילה

יב. יהא זריז ונשכר ללכת ביום זה לטבול במקוה טהרה, ויש בטבילה זו מעלה גדולה לטהר האדם ולזכך נשמתו וגם לכפר חטאתיו ועוונותיו ביום הקדוש והנורא הזה.

יג. זמן הטבילה ביום הזה יש מהגאונים שכתבו שהוא שעה או שעתיים אחרי חצות היום, אך מנהגינו על פי רבנו האריז"ל לטבול החל משעה אחת קודם חצות, דהיינו מהשעה 10.30 בבוקר בשעון חורף, כי אז מתחילה הארת היום הקדוש.

יד. מספר הטבילות שיש לטבול היום לא פורש בדברי רבנו האריז"ל, ויש שכתבו שדי לו לטבול טבילה אחת משום טהרה, ויש שכתבו לטבול שלש טבילות כנגד חטא, עון, ופשע. ויש שכתבו לטבול י"ג או י"ד טבילות, ויש שכתבו לטבול ט"ל טבילות כנגד ט"ל מלקיות, והמקובלים המדקדקים נהגו לטבול קנ"א טבילות כמנין שם אקי"ק דההי"ן [אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה] וכמנין מקוה, ובזה מבטל מידת הכעס מעצמו.

טו. מנהג חסידים ואנשי מעשה לדקדק בטבילה של יום זה בכל דבר החוצץ בטבילה, וחוצצים שיניהם, וגוזזים הצפרנים של ידיהם ורגליהם, ומסירים כל לכלוך מגופם קודם הטבילה, וחופפים ראשם וזקנם היטב, והשערות שלא תהיינה דבוקות זו בזו, ויש לזה סמך מהספרים הקדושים.

טז. כמה סודות נפלאים יש בטבילה ביום זה בפרט, והם:

     א. משום הכתוב לפני השם תטהרו.
     ב. כי טהרת הגוף תביא קדושת הנפש ונדמה לשכינה.
     ג. כי נקיות הגוף תגרום לנקיות הלב.
     ד. משום תשובה, וכמו שגר או מומר ששב חייבים לטבול.
     ה. הזהיר בטבילה לא יכולים להזיקו.
     ו. נשמתו טובלת בנהר דינור ונטהרת.
     ז. המקדש עצמו למטה מקדשין אותו מלמעלה.
     ח. הטבילה רומזת לעולם הבא שהוא טהור.
     ט. כי הטהרה גורמת לתפלה לעלות ותהיה נשמעת.
     י. עולה נשמתו ומשיגה השגה רוחנית נפלאה.

יז. יסתפר ויתגלח היום או קודם לכן אם התארכו שערות ראשו, ויכוין בכך לקיים מצות הפיאות שלא לגלחם, וכן יכוין להעביר כוחות הדינים והקליפות לקראת היום הקדוש והנורא הזה.

מלקות

יח. מנהג ישראל קדושים ללקות לאחר תפלת מנחה לכפרה, ט"ל מלקיות כשהנלקה עומד לא יושב ולא עומד אלא מוטה, פניו לצפון ומתודה, והמלקה אומר פסוק והוא רחום שלש פעמים.

סעודה המפסקת

יט. בסעודה המפסקת מנהג ישראל קדושים להכין השולחן כמו לכבוד שבת קודש ויום טוב, במפות יפות, בלחם משנה עם כיסוי, ונוהגים להטביל פרוסת המוציא בסוכר לסימנא טבא.

כ. יכווין בסעודה זו לתקן מה שצריך בחטא אכילת עץ הדעת, ותיקון העולמות העליונים, גם יכוין לכפר מה שחטא באכילות איסור כל השנה ויתכפר לו באכילה זו. וישתדל להאכיל עניים על שלחנו, ויהיה נחשב לו למזבח כפרה.

כא. מנהג טוב ויפה ללמוד בתוך הסעודה על שלחנו דברי תורה, בספר דניאל פרק ט', ובספר עזרא פרק ט', ויאמר ברוך אלוהינו שבראנו וכו', וכמה משניות ממסכת יומא כפי כוחו וזמנו, כפי שתיקן הראשון לציון רבנו משה גלאנטי זצ"ל, ויהיה נקרא שאכל משלחנו של מקום.

כב. טוב להפסיק לאכול ולשתות ולחדול ממלאכה, ולקבל עליו קדושת יום הכיפורים כרבע שעה קודם השקיעה, ותוספת זו היא מצוה מהתורה.

ברכת הבנים

כג. אחר סיום סעודתו יברך כל אחד ואחד מבניו ומבנותיו, ועיקר הברכה תהיה שילכו בדרך השם יתברך ותורתו, ותהיה יראת השם על פניהם כל ימי חייהם. והטעם כי הלבבות פתוחים עתה ויקבלו את דברי המוסר והתוכחה, ועוד מסורת ביד חכמי ישראל כי ביום זה בירך יעקב אבינו עליו השלום את מנשה ואפרים נכדיו בברכה המפורסמת בתורה, גם השעה שעת רצון והברכה והתפלה מתקבלות ברצון.

ריבוי אורות בבהכ"נ ובביתו

כד. מצוה גדולה להרבות אורה היום הזה בבית הכנסת, כי ראש השנה הוא בחינת הראש של האדם, וחגי הפסח וסוכות הזרועות, וחג השבועות בחינת גוף, וחנוכה ופורים השוקיים, אך יום הכיפורים הוא בחינת הנשמה הנקראת נר השם. ועשר סגולות אמרו בהדלקת המאורות ליום זה, והם א, מזלו עולה. ב, זוכה לבנים חכמים. ג, ניצל משמד. ד,הקב"ה שומר נשמתו. ה, אין שטן יכול לקטרג עליו. ו, מאיר קרנו ומזלו. ז, מעשה ידיו מתברכים. ח, גדולה היא מהקרבנות. ט, מכבד השם יתברך. י, מעלים עליו כאילו הדליק המנורה בבית המקדש.

כה. האשה מדליקה נרות בביתה לכבוד היום הקדוש הזה, ותברך בשם ומלכות "אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של יום הכיפורים". וכן פשט המנהג להדליק בברכה בכל תפוצות ישראל.

עריכת השולחן

כו. נוהגים לערוך השולחן במפה יפה, כי נקרא שבת שבתון, והאשכנזים נוהגים להדליק הנרות על השלחן עצמו כמו בשבת וימים טובים, והספרדים נוהגים לערוך על השולחן ספרים קדושים במקום הפת ומכסים אותם במפה יפה ולבנה.

סגולת הרימונים

כז. מנהג טוב וקדוש לתת הרימונים לילדים שעדיין לא הגיעו למצוות, להניחם על גבי הספרי תורה כשמוציאים אותם חוץ להיכל, ויש לו סימוכין בכתבי הקבלה ובספרי המנהגים הקדומים, ויועיל להם לאריכות ימים ויזכו לחכמה בינה ודעת בלימוד התורה הקדושה.

סגולת קניית ספר כל נדרי

כח. גדולה מאוד מעלת הזוכה בספר כל נדרי להוליכו מההיכל אל התיבה והחזיק בו במשך אמירת כל נדרי ושאר תפלות הנאמרות בשעת רצון זו, ויש בזה סודות עמוקים מאוד. גם הוא מסוגל לכפר על עון פגם הברית על כל חלקיו, ועל עון חילול נדרים ושבועות, ועוזר מאוד להחכים בלימוד התורה הקדושה לו ולזרעו.

כט. מנהג ותיקין שהחזן קודם כל נדרי מכריז ואומר "רבותי, תמחלו זה לזה". ויאמרו הקהל "מחלנו". ויש בזה התעורות סניגוריא במרום על עם ישראל.

ל. יאמר פסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה", וכל הקהל יענו אחריו, ויכוין סופי תיבות "אור זרוע לצדיק", שם הקדוש קר"ע, ועל ידי כן יקרע השם יתברך ממלכת הרשע הניזונת מניצוצי הקדושה שנתפזרו אצלה, ויעלו למקומם בקדושה.

לא. מיד יתחיל השליח ציבור בקול רם באמירת נוסח "קם רבי שמעון על רגלוי וסליק ידוי" והוא מאמר רשב"י עליו השלום בתיקוני הזוהר הקדוש, ויאמרנו בקול בכי ותחנונים לעורר הרחמים העליונים כי עת רצון היא לחננה, לבקש ולהתחנן מבוראינו שיתיר הנדר והשבועה של הגלות, וכל הקהל יאמרו עם החזן בלחש ובבכי מילה במילה.

לב. כל אחד מהקהל יתוודה על עוונותיו בשעה שהספר תורה מונח לפנינו, ובפרט בענין שמירת הברית, ועניני נדרים ושבועות ועוד, ובעיקר כל אחד מנושאי הספרי תורה יאמרו נוסח הבקשה המודפסת במחזורים ומתחילה "רבון העולמים", והרש"ש זיע"א תיקן נוסח תפלה למכוונים ובה כוונות וסודות עמוקים, ומהם תדע גודל השעה ומעלת הפעולות הנעשות למעלה על ידינו.

לג. כל איש ואיש ישתדל להניח שתי זרועותיו על הספר תורה, וינשק אותו על התיק שבע נשיקות, ויעשה כן בכל אחד מספרי התורה אם יוכל, ולפחות ינשק ספר כל נדרי, ויש בזה סוד עצום ותיקון גדול.

לד. מזכירים את נשמות המתים ונודרים נדבות לעילוי נשמתם, ויעשו רק להורים או לקרובים ביותר, וכן מצוה להזכיר את שמות המתפללים הקבועים שהיו מתפללים באותו בית הכנסת.

תפילת ערבית

לה. יחרד האיש הכשר וילפת בבואו להתפלל תפילת ערבית של היום הקדוש הזה, בה עולה השכינה למקום עליון לחיק הבינה ומתקשטת בקישוטיה, על ידי כוונתו ותשובתו. ויכוין היטב בתפילתו ובמאמרו,  וישא ברכה מאת השם וצדקה מאלהי ישעו.

לו. בקריאת שמע אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, כי היום אנחנו דומים למלאכי השרת ואין חשש שיקנאו המלאכים באנו.

לז. בקריאת שמע הלילה הזאת יכוין היטב ברמזים השייכים לעשרת הדברות, ויכוין שאם חטא בהם באיזה פעם, על ידי הקריאה יתכפר לו.

לח. יאמר בכוונה עצומה את התיבות "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו ישראל, ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה", להורות שאנחנו בניו וחלקו ונחלתו ונמצאים תחת רשותו ולא התייאש מאתנו חלילה, וזה דרכו רב חסד בכל שנה להעביר אשמותינו.

הוידויים

לט. מספר סך כל הוידויים שמתודים ביום הכיפורים הוא עשרה, והם כנגד עשרה פעמים שהיה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכיפורים, וכנגד עשר קדושות שהיה מתקדש, וכנגד יום העשור שהוא קודש קדשים, ויש בהם סוד ותיקון נפלא, ועם הוידויים שבסליחות של חודש אלול יהיו בדיוק ארבעים.

מ. ישתדל מאוד לכווין בפירוש וידוי על חטא בכל פרט ופרט, כי לכל חטא ועון יש בו מצות וידוי בפני עצמו על איסור וטעם ממקורות רבים בדברי חז"ל, גם על עוונות משנים עברו, גם על עוונות מגלגולים קודמים, גם על עוונות שנעשו על ידי אנשים הבאים משרשי נשמתינו מכל עולם מאצילות בריאה יצירה עשיה, והיום הזה הוא עת לחננה לכפר בעד כולם.

הסליחות

מא. אומרים הסליחות בחרטה ובשברון לב, ולב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, וברית כרותה לסליחות הנאמרות בדמע ובבכי שאינם חוזרות ריקם, הן ליחיד הן לרבים, א. כי הדמעות מים הם ומטהרים הנפש, ב. גם הם חסדים ומעוררים ימין הפשוטה לקבל שבים, ג. גם הם גורמים דביקות בין המתפלל לבוראו, ד. וזוכה שמשה רבנו פותח לו השערים. ה. גם מעורר מים התחתונים לעלות למעלה ותפלתו עולה עמהם, ובפרט באמירת י"ג מדות. כי עת רצון היא הלילה הזאת, ויצעק מקירות לבו על צער השכינה שהיא בגלות וסובלת אתנו.

מב. האיש הירא והנלבב באמרו י"ג מדות יכוין להתוודות ולהתחרט על אשר חטא על הנפש, בכעס, בנקימה ובנטירה, במניעת חסד, בדברו דברי שקר, וכן אם נשבע לשוא או לשקר, ואם השחית זקנו בתער, על כל אלה יוריד דמעות באמירתם ויכופר לו.

משניות

מג. בסיום תפלת ערבית בלילה הקדושה הזאת נוהגים לשבת כל הקהל בצוותא וללמוד משניות מסכת יומא כולה בחשק ובהתלהבות. ויכווין כי משנה אותיות נשמה, והיום הזה הוא יום שכולו בחינת נשמה ומתכפרת ונטהרת על ידי כך, גם יתבונן בעבודת היום הנזכרת בהם, כי למחר צריך להבין מה שאומר בסדר העבודה, ויש שכתבו שהוא במקום קידוש וסעודת הלילה.

שחרית

מד. ישכים באשמורת יטול ידיו בטהרה עד קשרי אצבעותיו, והמקובלים כתבו כי היום אין רוח רעה כל כך שולטת ולכן די בנטילת אצבעותיו בלבד, ואחר כך יפנה וירחץ ידיו ויברך ברכות השחר בכוונה עצומה וישב ויעסוק בתורה עד עת הגיע זמן התפלה.

מה. מנהג קדום הוא לומר סדר כתר מלכות שתיקן הרב שלמה אבן גבירול ז"ל מספרד המתאר את גודל וכבוד הבורא כפי שנוכל לספר בפינו, ואת גודל חכמתו ויצירתו בשמים ובארץ, ומכניס בלב האדם פחד ומורא בידיעת השם יתברך, ונמצא עומד להתפלל מתוך דחילו ויראה, וירעד ויפחד מפני עזוז נוראותיו ונפלאותיו, וגדולי ישראל זה שמונה מאות שנה היו עוסקים בחיבור זה.

והגאון רבנו דוד בן זמרה – הרדב"ז ז"ל כתב כמוהו סדר כתר מלכות, ובו שבחים נפלאים ונוראים המיוסדים על פי הקבלה, ומדברים על גדולת הבורא וחכמתו הנפלאה, על סדר הספירות ופעולתם והנהגתם. גם סדר ההיכלות, ובו תפלות יקרות ונוראות, ונהגו לקראו ביום הקדוש הזה, וכן כתר מלכות להגאון רבנו יוסף חיים ז"ל.

מו. יתן דעתו היום יותר מכל הימים בשנה לכווין היטב באמירת הפסוק "פותח את ידך", להתפלל על הפרנסה, וכן יאמר את שירת הים בכוונה ובהתלהבות יתירה, כי האומרה כהוגן כתב הזוהר הקדוש כי זוכה לאמרה בגאולה העתידה, ובמדרש אמרו כי נמחלים לו כל עוונותיו.

מז. כשאומר תפלת "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" יכווין שלא ישאר מקום בעולם שלא יכירו את השם יתברך, וכן יכוין כי אין דומה למלך בשר ודם, שאינו מושל בכל, אלא יש מושל על מסים וארנוניות ואינו מושל על גופו וחירותו,  יש מושל על הגוף אבל לא על החיים, ואין מי שמושל על החיים הנצחיים, כי אין כח ביד בשר ודם על כך רק הבורא יתברך שמו המושל בכל.

מח. קודם קריאת התורה בענין פטירת בני אהרן ישא הרב של הקהל או הזקן שבציבור או החזן דברי מוסר והתעוררות בקול בכי ונהי משבר הלבבות, כדי לעורר הציבור לתשובה, כי בזוהר כתב מי שמתעורר בבכיה בשעה זו לא ימותו בניו בחייו, ויראה זרע ויאריך ימים, והשעה נחוצה מאוד להציל נפשות ישראל.

מוסף

מט. השליח ציבור המתפלל תפילת מוסף ביום קדוש זה, צריך לכווין דעתו ולכונן מחשבותיו ורעיוניו לבא לשרת בקודש בעד כל הקהל הקדוש, כי הוא משמש במקום הכהן הגדול בבית המקדש, אשר עיקר העבודה היום היתה על ידו. וישא תפלה בינו לבין קונו באימה ביראה בבכי ובתחנונים, וצריך לבוא בחבילות של זכויות ומעשים טובים ככתוב בזאת יבוא אהרן אל הקודש, ודרשו בזוהר הקדוש זאת היא השכינה הנכנסת עמו להיכל מקושטת בתורה מצוות ומעשים טובים.

נ. קדושת כתר יאמרוה כל הקהל יחד באימה וביראה בקול רם ובנעימה, וכשיגיע שליח לציבור לתיבת "איה", יכוונו כולם בכ"ד שמות הקודש היוצאים מכ"ד ספרים של התנ"ך, ויבקש במחשבתו בלבד שלש בקשות שהם, או עושר מופלג לעבודתו, או בנים צדיקים וחכמים, או השגת רוח הקודש. ויזהר לא להוציא דבר בפיו, אלא הכל במחשבה בלבד.

נא. השליח ציבור יכווין דעתו ויחרד לבו בהזכירו שם השם בסדר העבודה, ואמירת אנא השם והזכרת שם אדנו"ת בפסוק כי ביום הזה יכפר עליכם. כי הכהן הגדול כשהיה מזכיר שם הנכבד והנורא הוא שם המפורש, היו אותיות השם יוצאות מפיו מאליהם, כי השם יתברך שמו היה שם בפיו את שם המפורש והיה השם יוצא מפיו, ולכן נזכר "יוצא" מפי כהן גדול ולא אומר או מוציא. וכמפורש בזוהר הקדוש ובספרי רבנו האריז"ל.

נב. לאחר שסיים תפילת מוסף המנהג לשבת ולעסוק בתורה כמה שאפשר, ובפרט במשניות ומאמרים שנאמרו בתלמוד ובמדרשים בשם רבי עקיבא בן יוסף שנהרג היום ועלה במחשבה עליונה, וראויה היא זכותו וזכות תורתו והריגתו שתגן בעדינו להחתם בספר חיים טובים.

מנחה

נג. האיש הנלבב והזריז יזרז עצמו להתחיל תפלת המנחה בכוונה עצומה שהרי זו שעת רצון גדולה כי היא תפלה ראשונה שהתפלל אדם הראשון, ובה נענה משה רבנו במדבר והשיב החרון אף שנגרם במעשה העגל, ואליהו בהר הכרמל, ודניאל בהיותו בגולה בבבל, ועזרא הסופר עם אנשי הגולה, וכן בכל הדורות והתעניות כולם.

נד. מנהג ישראל קדושים לומר היום הקדוש הזה את פרשת העקידה במנחה כמו בשחרית, על פי מה שכתבו קדושי עליון רבנו מנחם די לונזאנו והגאון החיד"א ז"ל,  כי על פי המדרש ביום הקדוש הזה ובשעת המנחה היתה העקידה של יצחק אבינו עליו השלום.

נה. מוציאים ספר תורה אחד וקוראים בפרשת אחרי "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו", והטעם שקוראים בפרשת עריות,  א, רש"י כתב להזהיר מי שנכשל בהם שיפרוש מהעבירה. ב, והתוספות [מגילה ל"א, א] כתבו לומר אתה ציוויתנו שלא לגלות ערוה, אנא אל תגלה את ערוותינו ותמחל לנו. ג,לפי שביום הכיפורים אנשים ונשים לובשים בגדי חמודותיהם היקרים, ושמא יבוא אדם לידי הרהור עבירה, לכן קוראים באזהרות אלה. ד, לפי שבמנחת יום הכיפורים ניתנו לוחות שניות והזהירם על העריות. ה, כדי להשלים הפרשה משחרית.

נעילה

נו. עלינו לדעת כי תפלת הנעילה היא היקרה והחשובה יותר מכל תפלות יום הכיפורים, הן מצד מעלתה והן מצד שהאדם גופו וחומריותו הזדככו ביותר ונעשו צורה כמעט רוחנית, וכל רגע ממנה יקר אלפי מונים על הקודם אליו בהיותו סמוך יותר לסיום התענית, והן מבחינת עלית העולמות אשר עולים בה למקום גבוה ונשגב בתכלית, שאין עליה גדולה ממנה.

נז. כתבו המקובלים שאם היה לנו עיניים לראות היינו רואים את נשמות הנפטרים מקרובינו עומדים אצל ארון הקודש ומעתירים ומבקשים חיים ורחמים עלינו, לכן כל אדם יתעורר בשעה זו להתפלל בכוונה ובבכיה וישוב בתשובה שלימה.

נח. כתב הזוהר הקדוש פתח אחד יש ברקיע בהיכל העליון למעלה שכל השנה סתום וחתום, ורק חצי שעה בשנה נפתח לקבלת התפלות, והוא בסוף ארבעים יום של הסליחות שהיא שעת תפלת הנעילה של יום קדוש ונורא זה.

נט. קודם שיתחילו הקהל להתפלל תפלת הנעילה מנהג ותיקין הוא שרב הקהל או החכם שבציבור נושא דברי כיבושין המעוררים את הציבור לתשובה, ועליו להודיעם שעתה עת ההצלה כי הכל הולך אחר החיתום, ומי אשר ישוב בתשובה ברגע זה יציל את עצמו ואת בני ביתו ותהי להם נפשם לשלל, כי חייהם מונחים עתה על כף המאזניים, ואשרי המעוררם עתה לתשובה כי זכות חיי הרבים נזקפים אליו.

ס. בשלשה פרקים נידון העולם בחודש זה, בראש השנה נכתב בזמן התקיעות, ביום הכיפורים בשעת הנעילה נחתם חותם החיצון. ובחצות ליל הושענא רבה נחתם חותם שני הפנימי. ויתן האדם דעתו כי תפילת הנעילה גילה רבנו האריז"ל סודה שהיא התפלה החמישית של היום הקדוש, ובה כולנו נחתמים לחיים טובים, והחתימה נעשית ביד שבה חמש אצבעות והם כנגד חמש גבורות, הניתנות היום הזה למלכות ביסוד שלה לצורך בנינה לכל השנה כולה ולכן כולם נידונים באותה שעה, גם המקטרגים בראותם שהשערים ננעלים בפניהם ואינם יכולים גם הם לעלות, מקטרגים הם על חטאי בני האדם וזה הזמן לשוב בתשובה שלימה לפניו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מוצאי היום

סא. בסיום ההבדלה מברכים איש את רעהו בברכות שנה טובה ומבורכת, תזכו לשנים רבות נעימות וטובות, ומפייסים איש את חבירו, כדי להיות נקיים מהשם ומישראל, גם כיוון שאנחנו טהורים וקדושים ודומים למלאכים יכולה הברכה לפעול, כיוון שיש כלי נותן וגם כלי מקבל ברכה. גם יבוא לביתו בפנים מאירות ושמחות ויברך כל אחד מבני ביתו בכל הברכות.

סב. יערוך שלחנו לסעודה של שמחה במוצאי יום הכיפורים כי עליה אמרו רבותינו ז"ל בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך,

סג. כתב הלבוש (אורח חיים סימן תרכ"ד) המדקדקים נוהגים מיד במוצאי יום כיפור להתחיל בעשיית סוכה, כדי לצאת ממצוה אל מצוה, על שם הפסוק (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון וגו'.

ליקט וערך הרה"ג יוסף חיים אוהב ציון מתוך הספר "קדוש בציון" להגאון הגדול מגדולי הפוסקים הספרדים ר' בן ציון מוצפי שליט"א