במוצאי שבת חיי שרה מתארח בתכנית המשורר והתסריטאי עדן אביטבול לשיחה מיוחדת על שירה, על תקוות ועל קונפליקטים שיוצרים מילים.
אביטבול שלמד בישיבות כל חייו מתאר איך כבר בגיל צעיר, בישיבה קטנה, התחיל לכתוב, משרבט על הדף שורה ועוד אחת, לכדי משהו שבעתיד יתפתח ויהפוך למדוייק יותר - השירה.
השירה באה מאותו מקום בו נפגשים מזרח ומערב, רצון להיות גדול הדור, כפי שחינכו אותנו, והספק הגדול כעבור שנים ("אלף נכנסים ואחד יוצא"), אולי אני לא יכול. שירה היא תובנה והסתכלות על המערבולת שחווינו, המתורגמת למילים.
"בשירה יש אלמנט של בעיטה, שירים תמיד עשו מהפכות - אף פעם לא השאירה אנשים שלווים. היופי בשירה הוא שכל אחד קובע מהו שיר, ומה שחשוב הוא 'כוונת הקורא', ולא כוונת המשורר", אומר אביטבול.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעת השירה, הגדלה והולכת בציבור החרדי. אביטבול היה הראשון ששם את הדברים על השולחן, והוציא ספר שירה, בהשקה מכובדת וללא שם בדוי, ואיכשהו גרם לחבר'ה רבים לבטוח בעצמם, ולהוציא את המילים הכתובות שנדחקו אל המגירה.
תופעת השירה הגוברת עדיין משאירה את הכותב החרדי בתוך המשבצת הדתית, אמנם הוא יכול לנשוך בכתיבתו, להביע עמדות שונות, אך עדיין, אסור לו לכתוב ככל העולה על רוחו. שלא יהיה 'נרקומן ציבור', אומר אביטבול, "לא צריך להוציא החוצה כל פרט אישי".
לסיום אביטבול מקריא את שירו 'ישיבה קטנה' מתוך ספרו נועדנו לגדולות אחרות:
בִּימֵי הַתֹּם שֶׁל יְשִׁיבָה קְטַנָּה
הֶאֱמַנְתִּי כְּשֶׁאָמְרוּ עַל הָרַב מָאן דְּהוּ: הרשב"א זוֹרֵם לוֹ בַּוְּרִידִים
וּכְשֶׁאָמְרוּ: מַסֵּכַת קִדּוּשִׁין פּוֹתַחַת שַׁעֲרֵי חִדּוּשׁ
נִסִּיתִי גַּם אֲנִי לְחַדֵּשׁ
עַד שֶׁהָרַב מָאן דְּהוּ לַעַג לִמְחַדְּשִׁים צְעִירִים שֶׁטֶּרֶם מִלְּאוּ כְּרִיסָם בש"ס וּבְפּוֹסְקִים וּמֵאָז לֹא הֵעַזְתִּי לְחַדֵּשׁ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁיִּבְדְּקוּ כְּרִיסִי וְעָלִיתִי לַעֲזָרַת נָשִׁים
לִכְתֹּב שִׁירִים לְתוֹךְ כֶּרֶךְ עָבֶה שֶׁל "קֹבֶץ מְפָרְשִׁים בָּבָא מְצִיעָא"
בֹּקֶר אֶחָד אָמְרוּ שֶׁפְּלוֹנִי לֹא יָבוֹא יוֹתֵר אֶצְלֵנוּ
שֶׁהִשְׁתַּגֵּעַ מִלִּמּוּד וְטָס לִשְׁוַיְץ
הֶאֱמַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ דָּבָר כָּזֶה "הִשְׁתַּגֵּעַ מִלִּמּוּד"
וּבַעֲזָרַת נָשִׁים כָּל הַבּוֹרְחִים נִצּוֹלִים
זֶה לְרַדְיוֹ אָוזְנִיהָ סוֹדִית
וְזֶה לִתְנוּמָה מַזִּיל רֹק עַל סְטֶנְדֶּר
חֲלוֹמוֹת בַּחֲלַל הַחֶדֶר עַל מָה
וַאֲנִי לְדַפְדֶּפֶת סִכּוּמִים כּוֹתֵב שׁוּרוֹת וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהֶן
אַךְ שׁוֹמֵר אוֹתָן הֵיטֵב
"רַק בָּנוֹת כּוֹתְבוֹת שִׁירִים" אָמַר מָאן דְּהוּ
וְהֶאֱמַנְתִּי. כִּמְעַט לַכֹּל.
בְּתֹם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים הִתְפַּזַּרְנוּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לִצְמִיתוּת
לֹא יָדַעְנוּ מִי יִהְיֶה מָה
מִי יִשְׁנֶה וְיִפְרֹשׁ
מִי יְגַלֶּה קְצָת חֲסִידוּת
מִי יָרִים כְּפָפָה וְיַדְפִּיס קֻנְטְרֵס עַל אַרְבַּעַת הַמִּינִים
מִי יִכָּנַע לָרְגִילוּת
מִי יַהֲגֶה יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲנִי
רָצִיתִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר כְּשֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁמִּצְוָה לְחַדֵּשׁ
גַּם מִבְּלִי לְמַלֵּא אֶת הַכֶּרֶס
אַדְרַבָּה, כֶּרֶס חֲלוּלָה רְעֵבָה פִּי אֶלֶף
נִכְנָסִים
וְאַחַד יוֹצֵא
וְאִם יוֹצֵא
יוֹצֵא לְאָן
בתכנית האירוח "המבדיל" מתארחים מידי שבוע, יוצרים, אמנים, אנשי תרבות ודמויות שונות מרחבי העולם, שידברו על נקודות אור שונות שפגשו במהלך חייהם.
את התכנית מגיש האמן והיוצר זלמן שטוב, בהקדמה של הבדלה בסגנון קרליבך, וברעיון קצר מתוך הפרשה. שבוע טוב וחורף בריא.