אאא

1:

יעקב נמצא בדרכו מחרן לארץ ישראל, לאחר שעבד קשה עשרים שנה עבור לבן בתמורה לרחל ולאה ובשביל הצאן שקיבל מעדריו.

יעקב נאלץ לברוח מלבן בגלל מזימותיו וכרגע נמצא בפני אתגר גדול במיוחד טרם הכנסו לארץ, העימות הבלתי נמנע מול תאומו עשיו.

וכעת, בעומדו בהרי גלעד בקירבה לנהר הירדן, יכול היה לפנות מערבה, לחצות את הירדן ולהכנס לארץ ישראל לשם מועדות פניו, אך הוא מעדיף בטרם יכנס לארץ לנסות להתפייס עם עשיו.

שלושים וארבע שנים שיעקב ועשיו לא נפגשו, וכעת הזמן לברר האם הוא עדיין שונא אותו ורוצה להרגו או שמא כבר נרגע ופניו לשלום.

לשם כך הוא שולח חלק מהמרגלים שפגש ב״מחניים״ לכיוונו של עשיו כדי להעביר לו מסר שאין לו כל סיבה לשנוא אותו כיון שהברכות שלקח במירמה מאביהם יצחק, לא הועילו ולא התקיימו.

וכך הוא מבקש מהמלאכים להסביר לעשיו.

אביו ברך אותו שיהיה גביר, והרי מאז שנפרדו דרכיהם היה גר אצל לבן כאדם פשוט.

ואכן צאן ובקר יש לו לא מעט, אך ברכת אביו היתה על גידולי קרקע ובזה יעקב לא בורך.

2:

פרשה מופלאה זו מלמדת אותנו כמה כללי התנהגות חשובים.

מיעקב אפשר ללמוד שכאשר עומדת בפני אדם בעיה קשה שמפריעה לו בשיגרת חייו, גם אם יש לו לכאורה אפשרות לברוח ממנה כרגע, עדיף לעצור, לחשוב ולתכנן איך להתמודד איתה פנים מול פנים ולעשות כל מה שאפשר כדי לפתור אותה.

הנה יעקב היה בדיוק בצומת דרכים תרתי משמע.

ברצונו היה יכול לפנות מערבא ולהכנס לארץ ישראל ולדחות את ההתמודדות מול עשיו לפעם אחרת באם יפגשו, לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח, אך הוא מבין שכדי להמשיך בשיגרת חיים נכונה ורגועה, ובטרם יעבור לשלב הבא בחייו, עליו קודם כל להתמודד ולפתור את הבעיה ועדיף לעשות את זה כמה שיותר מוקדם.

יש עוד הנהגות חשובות שאפשר ללמוד מיעקב.

לאחר שחזרו המלאכים מעשיו, הם סיפרו ליעקב שהוא ממש לא נרגע אלא להפך, הוא צועד לקראתו ביחד עם ארבע מאות אנשי צבא כדי להרגו.

יעקב מחליט שלא לקחת סיכון ומתכונן בשלוש דרכים לקראת המפגש עם עשיו.

ראשית הוא מחלק את המחנה לשניים למקרה של מלחמה, כדי שאם חס ושלום יפגע המחנה האחד, ישאר לפחות השני לפליטה.

מה אפשר ללמוד מהתנהגות זו של יעקב?

שלא להמר אף פעם על כל הקופה, עדיף תמיד לחלק את הסיכונים כדי לא לאבד הכל.

הדבר השני שהוא עושה זה תפילה לקב״ה.

כדאי ללמוד מזה שעל כל צרה ובעיה שבאה עלינו צריכים אנו להתפלל ולבקש את עזרתו של הקב״ה.

פעמים שנוהגים אנו לרוץ ישר לרבנים חשובים כדי לפתור את בעיותינו, וכמובן שברכתו של צדיק חשובה היא מאד, אבל יש משהו בסיסי הרבה יותר חשוב, להתפלל לקב״ה ולבקש ממנו עצמו ישירות ברכה.

מי שחושב שברכתו של רב עדיפה מפניה פשוטה לקב״ה טועה ומפסיד בגדול.

3:

והדבר השלישי והאחרון שעושה יעקב, לוקח חלק ניכר מרכושו הרב, ולצורך ההתפייסות שולח מתנות רבות ויקרות לעשיו כדי לרכך את ליבו, כי ביננו, מי לא אוהב מתנות..?.

יעקב שולח לעשיו עיזים, כבשים, גמלים, פרות, שוורים, אתונות, חמורים ואבנים טובות ומרגליות.

כל שליח היה אחראי לקחת סוג אחד של בעל חיים:

השליחים הלכו בנפרד ובמרחק אחד מהשני כדי שעשיו יקבל כל אחת מהמתנות בנפרד, ולא את כולן ביחד.

כל מתנה ומתנה אמורה לרכך את ליבו עוד קצת ועוד קצת.

מזה נלמד שאם במקרה עומדת בפנינו אפשרות למלחמה עם מישהו, קודם כל עלינו לעשות הכל כדי לנסות לפתור את הבעיה בדרכי שלום וגם אם נצטרך לוותר על חלק מרכושנו עבור השלום.

רגילים אנו להוציא ממיטב כספינו על מותרות, אך דווקא במקרה חשוב של אפשרות להמנע ממלחמה, ממחלוקת, מריב בתוך הבית, בין איש לאשתו או לאשתו לשעבר, בין אח לאחיו בענייני ירושה וכדומה, דווקא במקרים קריטיים אלו, במקום לשלם כדי לשמור על איכות חיים של שלווה ושקט, פעמים שמעדיפים אנו להעדיף את רכושנו ולהקריב לטובתו את היקרים לנו.

מקרים רבים של אחים שהפסיקו לדבר בינהם בעקבות סכסוכי ירושה למשל.

אין ספור נשמות של ילדים קטנים וטהורים נהרסו בגלל ריבים כספיים מיותרים בין איש לגרושתו.

פעמים שהמחלוקת סובבת סביב הילדים בשם ״טובת הילד״, ואופס, קורה בדיוק הפוך.

חשוב שנלמד מיעקב שהשלום חשוב לאין ערוך מהרכוש.

שום ירושה ולא משנה מה ערכה הכספי לא שווה שינאה וניכור בין אחים.

לא שווים הם מליון דולר כדי להרוס את חייו של גוזל יקר שלנו.

שלמה המלך כתב בקהלת, ״יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עושר שמור לבעליו לרעתו״.

ובדיוק למקרים כאלו התכוון החכם מכל אדם.

העושר הוא אמצעי ולא המטרה עצמה.

4:

לקראת המפגש עם עשיו מחליט יעקב להחביא את דינה בתוך תיבה מפחד שעשיו יראה אותה וירצה לקחתה לאשה.
לחששו של יעקב היתה הצדקה.

לרבקה וללבן אחיה היה הסכם שבתו הגדולה תהיה שמורה לבנה הגדול ובתו הקטנה לבנה הקטן.

לאה היתה שייכת לעשיו לפי הסכם זה.

יעקב כנראה חשש שכשיראה עשיו את לאה ויבין שיעקב לקח לו את מי שהייתה מיודעת לו, ידרוש במקומה את דינה לאשה, ואת זה יעקב לא היה מוכן שיקרה ולכן החביאה.

חז״ל אומרים שיעקב נענש על מעשה זה כי אולי בזכות דינה היה עשיו חוזר בתשובה, ובגלל יעקב זה לא קרה.

מאד קשה לי, מדוע יעקב אמור לקבל עונש על דבר זה, הרי טבעי הדבר שהורה שומר על רוחניותו של ילדו, ומדוע אמור יעקב להקריב את רוחניותה של בתו לטובת ספק קלוש שדינה תצליח להשפיע על עשיו?

לדעתי את התשובה לשאלה זאת אפשר למצוא בעונש שהוא קיבל.

בדרך כלל אנחנו נענשים מאותו שורש דבר שקילקלנו.

עונשו של יעקב היה שחטפו ואנסו את דינה וחיללו את כבודו של יעקב ומזה אפשר להבין שאולי לקב״ה היו תוכניות משלו לגבי דינה.

הרי לאה הצדיקה היתה מיועדת לעשיו וכנראה היתה אמורה להשפיע עליו, אבל תחמנותו של לבן בשילוב גדלות הנפש של רחל שינו לקב״ה את התוכנית המקורית.

יכול להיות שתוכנית ב׳ היתה שאם לאה נלקחה ממנו, במקומה היה אמור לקבל את דינה שאולי תפקידה היה להשפיע על עשיו לטובה שיחזור בתשובה.

אבל יעקב לא הסכים לתת את בתו למישהו שהוא לא ברמתה הרוחנית ומאותו שורש נענש, שדינה חוללה וגם כבודו.

גבול דק עובר בין השתדלות שלנו לבין התערבות בתוכניות של הקב״ה, וכדאי למצוא אותו ולא לחצותו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בלא מעט משפחות קורה שאחד הילדים לא תואם ברמה הרוחנית עם שאר האחים.

לפעמים האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לשמור על שאר האחים כדי ש״המקולקל״ לא יקלקל הלאה, ולצורך זה מרחיקים דווקא את הילד שזקוק להכי הרבה אהבה.

שוכחים אנו שאת הנשמה המיוחדת שלו בחר לתת לו לא אחר מאשר הקב״ה בעצמו, וסיבתו עמו.

דווקא את הילד המיוחד הזה צריכים אנו לקרב במיוחד, כי עם אהבה וקירבה מצד כל המשפחה יש סיכוי גדול להשפיע לטובה על הילד.

יש לכם ילד מאתגר? אל תנעלו אותו בתיבת דינה, חבקו אותו חזק וכמה שיותר.

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי