פרשת וארא

מה באמת מכניסים לנו בחיסון של "פייזר"?

האם זה החיסון הגואל? מה באמת מכניסים לנו לתוכו? ואיך זה קשור לסממני הגלות והגאולה. הרב אבי אברהם בטורו השבועי, טור חינוכי לפרשת השבוע - וארא (פרשת השבוע)

הרב אבי אברהם | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

"החל מיום חמישי הקרוב בלילה יחל 'סגר הדוק', שאת תוצאותיו נתחיל לראות אולי בעוד כשבועיים..." הכריז הפרשן ברדיו

"את התוצאות של מסיבות החג האחרון נוכל לראות בעקומת העלייה המוכפלת דיספוננציאלית רק בעוד שבועיים עד חודש..." מנבא בזעם פרשן אחר

"את תוצאות החיסונים של למעלה ממיליון וחצי איש נוכל לראות משפיעים רק במהלך החודש הקרוב בירידת נתוני החולים הקשים מגיל 60 ומעלה"

כרגע רב הנסתר עדיין... הדברים עדיין קורים מתחת לפני השטח... את התוצאות שלהם נוכל לראות רק בהמשך.

בדומה לכך גם את פירות ההשקעה שלנו שנזרעים במישורים נוספים לא רואים מיד, משווה כל איש חינוך מיד, לוקח זמן לתהליך לקרות ולהתהוות, ב"חינוך" את התוצאות רואים רק אחר כך, לפעמים שנים רבות אחרי.

ט"ו בשבט שמתקרב אליו יעיד על כך- ההשקעה על אותם ניצנים שיפרחו רק באביב מתחילה כבר מתחת לאדמה בימות החורף הקרים והגשומים.

זה גם הזמן הכי נכון לציין את ראש השנה לאילנות, לבקש ולברך על העתיד וגם להקפיד על גידול נכון ושמירה ממזיקים, כאשר הדברים מתחילים לפעול את פעולתם במעמקי האדמה ולא כאשר הם כבר ניכרים וגלויים לעין ולפעמים כבר מאוחר מידי.

ספר שמות לוקח אותנו למסע אחר תהליכים שארעו לנו כעם. ומעניק לנו הצצה ונקודות ציון לנגלה ולנסתר.

מתי התחילה הגלות?

אנו רגילים בהתניה עוד מהגן לענות על שאלה זו שכאן היא התחילה... בפרשת שמות, ליתר דיוק: בפס' "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" מתחילה להתפתח לה גלות מצרים.

אך רש"י הקדוש בתחילת פרשת ויחי חשב אחרת: "מדוע פרשה זו סתומה? שמשעה שמת יעקב נסתתמו עיניהם וליבם של ישראל מחמת השיעבוד"

איזה שיעבוד היה אז?

ב"שפתי חכמים" מביא שאז התחילו מצרים "לבקש" מישראל לעבוד עבורם וזהו תחילת השעבוד.

הגמ' בפסחים משווה את מצרים למרור שתחילתו רך וסופו קשה, כך גם מצרים התחילו בבקשה רכה וסיימו בשעבוד גוף ונפש טוטאליים, בתחילה עוד עם ישראל עבדו תחתם לא בצורה של עבדות אלא ע"י ביקוש ואולי אפילו בתשלום, ואף על פי כן זה נכנס כבר לעין שיהודי עובד תחת מצרי ומוגדר בתורה כבר שם כתחילת השעבוד.

אך אם נסתתמו עיניהם וליבם של ישראל מחמת תחילת השעבוד, בכל צורה שהיא, א"כ מה הקשר למיתת יעקב?

מתבאר כי בכוחו של הצדיק בחייו למנוע כביכול מהקב"ה לתת את הצרה ורק פטירתו מן העולם חושפת את עם ישראל לסדרת הצרות שהביאו לידי 'סתימת עינם וליבם' מחמת תחילת השעבוד.

אנחנו לא ראינו את זה מגיע...

מסתבר שתחילת הגלות היתה ביום שבו נפטר יעקב.

מתי התחילה הגאולה?

עוד שאלה שאנו מותנים לענות עליה מקטנות ולהצביע לכיוון איזור עשרת המכות, לקריאה של משה ואהרן מול פרעה: "שלח את עמי", לשחיטת הפסח וכדו'.

כל אלו הם מסממני הצמיחה הנראית בפועל של הגאולה, אך המפרשים מפנים אותנו לנקודת הנביטה הראשונית של גאולת ישראל ושל תכונות האופי של הגואל: "וירא משה בסבלותם", פירש"י "נתן עיניו וליבו" וכו'.

אותה שימת לב בעיון לזולת, נתינת עין ולב. "לקחת ללב". זה מה שהוכיח שיותר מכל ראוי משרע"ה לגילוי השכינה במטרה להיות רועה ישראל וגואלם.

לכן בהודאה באז ישיר אנו מודים על "היד הגדולה"- אותה יד גדולה של בתיה שנתארכה על מנת להוציא את משה מהמים בכדי שיצמח למושיע של ישראל- זו היא נקודת המוצא הראשונית של הנס ומפה הוא כבר החל להתפתח עד לגאולה השלמה.

זוהי תוצאה של שימת לב לזולת.

שימת עין, שימת לב.

שים לב!

ה"חפץ חיים" בסוף ספרו "אהבת חסד" סיפר על המגיד מדובנא שפגש ילד קטן משוטט ברחוב שסוחב אחריו אבא עיוור ונרגן.

בשונה מכל שאר האנשים שרק נאנחו מצער והמשיכו הלאה לדרכם, המגיד התייחס לילד ופנה אליו. האב התרגז בתגובה והוא מצידו ניסה להרגיעו ולדבר על ליבו ולברר 'האם כבר אכלו היום משהו'?

כשנענה שלא – הלך מיד וקנה להם דבר מה מבושל לאכול.

כאשר הוא ראה כיצד הם אוכלים בתיאבון ואיך עצבי האב נרגעים והוא מתרכך עם כל ביס שנכנס לפיו, שאל אותם בעדינות האם בדרך כלל יש אוכל בבית ונענה ע"י הילד המבויש ש"אין! כי אין מי שיבשל"...

בו ברגע החליט המגיד לקחת את האב והילד לביתו, לשרת אותם ולבשל להם על מנת שהילד יהיה משוחרר מהנטל ויוכל ללכת לתלמוד תורה כדי לשקוד על לימודו כבני גילו, למרות שזה לא היה קל בכלל...

והסוף? מאותו ילד שצמח ופרח בת"ת יצא גאון עולם בשם רבי שלמה קלוגר, שחריפותו וגאונותו וספריו היו מהמפורסמים ולימים שימש כרבה של העיר ברודי.

מסקנת הדברים היא כי אין לנו באמת שמץ של מושג מה פעולה קטנה אחת של תשומת לב חיובית לזולת יכולה להניב לו ולנו.

יתכן שכשנגיע לשמים נקבל שכר גדוש על לימוד תורה של אלמוני במשך יום שלם, רק כי מישהו מוכר לנו שהתאמצנו לחייך אליו כשאמרנו לו "בוקר טוב", המשיך במצב רוח טוב לחייך למישהו שחייך לעוד מישהו שהיה בדיכאון ובזכות החיוך הזה חזר לו החשק והחיוניות והוא למד בהתמדה יום שלם!

עד כדי כך שתשומת לב לזולת היא מוגדרת כשורש הגאולה.

מסקנה נוספת: אין באמת מישהו בעולם שלא זקוק לתשומת לב.

זקן או זקנה בני תשעים או ילד בן חמש היינו הך.

תשומת לב זהו אוכל לנפש. וכמו שאדם אוכל, הוא גם משווע לתשומת לב מהחברה הסובבת אותו.

יתר מכן – לעיתים הוא מעריך את עצמו לפי התגובות והפידבקים מהסובבים אותו ומייחס לכך – בכל גיל כאמור– חשיבות רבה.

כח ההשפעה של חיוך, מחמאה, ומנגד עלבון או "קטילה" הוא עצום או קטלני עד מאוד.

חיסון לחיים

לפני כשבוע זכיתי להיות נוכח בקופ"ח כאשר הגיע לשם הגאון הרב מאיר מזוז שליט"א, ראש ישיבת "כסא רחמים", על מנת להתחסן.

יצא לי לשמוע מהצד ולהתפעל מהמעמד, לאו דווקא בגלל הרב הצדיק או פמלייתו האכפתית אותם תראו בתמונות היח"צ, כמו בגלל האיש הנסתר שאותו לא תראו בתמונות- הרב משה רוזנפלד, חובש ומתנדב ותיק בארגון "הצלה" גוש דן שאף מגדיר את עצמו כלוקח הדמים של לא מעט מגדולי ישראל ("שופך דמים" כפי שהוא מציין את התואר שהעניק לו בבדיחותא מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל).

התפעלתי לא רק מהמיומנות המקצועית לדקור בלי שיכאב ובלי טיפת דם, אלא בעיקר מהגישה וההגשה, מצורת השיח המכבדת והמרגיעה, מתשומת הלב שהשכיל להעניק תוך כדי פעולה לרב הישיש, ולא רק לו.

"אני מבקש מראש את סליחת הרב על כך שאני הולך קצת להכאיב לו...", "אני מבקש מהאנשים שבחדר לצאת כדי שלא יאמרו 'רבם דקרו' ומבקש סליחה...", "אני מתנצל להטריח את הרב דקות נוספות אך מחובתי לבקש לשבת זמן נוסף בחדר סמוך ולהמתין לראות שאין תופעות לווי..."

בין לבין הוא מצא זמן להתבדח מעט וברמה מתאימה והולמת, לייצר דיאלוג ותוך כדי הדברים- גם לתת חיסון. לא רק בזרוע, גם בלב.

מסתבר שבחיסון באמת 'שמו לנו' עוד משהו:

תשומת לב ואכפתיות, רגישות והכלה למצב הם המרכיבים שנוספו לחיסון ומהווים תוספים נצרכים לגדול כקטן, לילד קטן כרב ישיש ורועה לאלף צאן. כולם בקבוצת סיכון.

חיסון של תשומת לב שנועד לפתח נוגדנים למורכבות וקשיי החיים, שמגן ומסייע לעמוד בהתמודדויות עם כל המגפות שמשתוללות בחוץ ומחלישות את המערכת החיסונית הנפשית והרוחנית.

חיסון מעצים ומחזק של תשומת לב, כנות ואכפתיות שאף עלינו מוטל לספק ממנו -הרבה יותר משתי מנות בפער של 21 יום- לילדינו ולתלמידנו, להורינו, לבן/בת הזוג, לבוס/עובד ולכל הסביבה שבאה איתנו במגע קרוב ומדבק.

חיסון שכעת פעולתו נסתרת אולי עדיין, אך השפעתו תראה עוד בהמשך.

תחילת הגאולה.

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה, ממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד

להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר