אאא

השלטון הנאצי הגיע כמעט לכל פינה באירופה, וכילה קהילות יהודיות מגוונות באירופה ובמזרח. עם זאת, מספר מדינות - מלבד בריטניה וברית המועצות, שהיו ממובילות המלחמה בגרמנים - הצליחו לשמור על האוכלוסייה היהודית שחיה בקרבן, מבלי לתת לציפורני הטורף הנאצי לחטוף את חיי בניה.

אחת מהן היא דנמרק. במדינה הקטנה, השוכנת ברובה על חצי האי יוטלנד בצפון אירופה, חיו בשנות ה-30 המאוחרות של המאה שעברה כ-6,000 יהודים - וכולם נשארו בחיים בזכות תושייה אזרחית ופעולות מרהיבות של מנהיגיה.

אריה יהודה קורצוויל, בן 90 המתגורר כעת בירושלים, סיפר לחיים גולדברג, כתב 'כיכר השבת', איך ניצלה יהדות דנמרק: "בהתחלה הגרמנים לא רצו לפגוע ביהודים, כי השלטון והמלוכה התנגדו. בתקופה יותר מאוחרת, ב-1942, מלך דנמרק אמר לרה"מ להודיע לשלטון הגרמני שאם יכפו על היהודים הדנים לענוד טלאי צהוב, הוא יודיע לכל העם שיילכו עם הטלאי הצהוב, ואז המטרה תתפספס, אז הם ביטלו".

מעט אחר כך, תכננו הנאצים להוביל להשמדה את כל יהודי דנמרק. ע"פ התכנון, במוצאי ראש השנה התש"ד (אוקטובר 1943), הנאצים תכננו לתפוס את כל היהודים בחשאי ולהעביר אותם למחנה ריכוז, ומשם להעבירם למחנות השמדה.

קורצוויל מספר כי מזימה זו נחשפה בעזרתו האדיבה של מי שהיה מספר 2 בגסטפו בדנמרק והיה האחראי על הצי הגרמני בדנמרק, אך הוא הדליף זו לאחד מראשי המפלגות במדינה. ראש המפלגה הדני העביר זאת לראש הקהילה היהודית ולרב הראשי במקום, וכך - חודש לפני מימוש הגזירה - החלו היהודים לטכס את משימת ההצלה שלהם.

"העם הדני עשה הכל כדי להציל את היהודים והמטרה הייתה שאף יהודי לא יהיה בבית במוצאי ראש השנה. חלק התחבאו בבתי חולים, והדנים אמרו שאיפה שהיו היהודים שיש 'מחלה מסוכנת מדבקת', אחרים התחבאו בבתי ספר ואחרים בבתי גויים שרצו להציל אותם", מסביר קורצוויל על הימים המותחים, בין אובדן להצלה.

כך אזרחי דנמרק, מדינה שמורכבת מאיים קטנים ומוקפת בכאלו, החליטו להציל את שכניהם היהודים: בעזרת סירות דיג קטנות, פינו הדנים את היהודים לשוודיה הסמוכה, שלא הייתה נתונה בסכנת כיבוש נאצי. "סירת דיג נוסעת לאט, ולכן אפילו שהמרחק היה קצר, אנשים נסעו שעות בים. אני הגעתי עם אבא ואחי לשם, ואמא שלי הגיעה עם שתי האחיות שלי רק אחרי שתי ניסיונות".

אמו של אריה יהודה קורצוויל הגיעה לחוף מבטחים בליל יום הכיפורים התש"ד, שבוע ימים לאחר התאריך המתוכנן של הנאצים לתפיסת יהדות דנמרק, וגם בימים מתוחים אלו, זכרה את הקב"ה: "השוודים נתנו לכולם אוכל - והיא סירבה לאכול בגלל הצום. אחותי סיפרה אח"כ שהשוודים אמרו ש'אמא שלי איבדה את השפיות'. בשוודיה היו לנו כמה אפשרויות איפה להיות, ובנו לחרדים והדתיים בצפון שוודיה מחנה פליטים עד שהמלחמה הסתיימה. כשחזרנו לקופנהאגן ביום שלאחר המלחמה, רוב האנשים מצאו את הדירות שלהם בלי שנעשתה להם ביזה".

קורצוויל, יהודי שומר מצוות, נסע לאחר המלחמה לארצות הברית, ללמוד בישיבת טלז המעטירה, שברחה לשנגחאי עם ראשי הישיבה ותלמידיה. "למדתי שם מ-47' עד 55 ', ואז עליתי ארצה. למדתי עם בני הישיבה המקוריים, אלו שהוברחו".

בהכנת הידיעה השתתף איציק אוחנה