אאא

חשבתם פעם על אמנים וזמרים מוכשרים אך אנונימיים, וגם זה בקושי, שיום אחד הפכו למטאורים ופרצו לתודעה הציבורית וכבשו כל חלקה עד שהפכו לאימפריה של איש אחד? מטאורים, אנחנו קוראים להם.  

מי שהסתכל אל השמיים בלילה שבין הימים שני ושלישי השבוע, וודאי הבחין באחת מהתופעות הקוסמיות המטורפות האלה. מטר של מטאורים מהחלל חלף ממש על פני כדור הארץ ומעל הראש שלנו, והיה מי שזכה לראות את המראה המופלא והאלוקי הזה. גם אני זכיתי. זה היה לילה ירושלמי קר ממש, אני טורק את דלת האוטו וצועד לכיוון הבית כשלפתע- נעצרתי. משהו בזווית העין בשמיים. מה רוצה ירושלמי בחניה ירושלמית בחורף ירושלמי יותר מכל? להכנס לביתו הירושלמי ולהדליק את המזגן הירושלמי. אבל אני הרמתי את הראש, וראיתי מחזה שאין לתאר. מי שראה, מבין. מספר מטאורים, טסים במהירות בשמי הלילה, משאירים אחריהם שובל שכולו הילה של אור, ונעלמים.

רק כדי לסבר את האוזן, מטאור בגודל של עשרה קילומטרים בלבד, שינוע בדיוק לכיוון כדור הארץ, ויחדור את האטמוספירה צפוי בתוך דקות להשמיד את כל האנושות וכמעט כל אורגניזם חי, על פי המדע. המטאורים הקטנים האלה שראינו השבוע, הבזקי אור ארוכים ובוהקים, שגרמו לי לעמוד קפוא בחניה ולהביט למעלה בתדהמה, לא מהירים מספיק, והם קטנים ממש, ולכן בחסדי השם הם נשרפים בזמן שהם נכנסים לאטמוספירה הרבה לפני שהם באים לבקר כאן אצלינו. 

פעם, בשפה העממית, היו נוהגים לכנות מטאור "כוכב נופל". היום מטאור, לא זה ההוא האמיתי שראינו בלילה, אלא המטאפורה - הוא אדם שטס כמו מטאור לעבר המטרה שהציב לעצמו, מצליח במהירות שיא באמצעות מרפקיו, קשריו, רצונו העז, להגיע לפסגה. איש חכם אמר לי פעם, כי להגיע גבוה הרבה יכולים, יש מספיק מוכשרים, אבל להישאר שם - זה המבחן האמיתי. זהו המטאור.

תחשבו על זה, ישי ריבו כדוגמא:  בחור ירושלמי אנונימי חסר ביטחון עצמי שחיפש שנים ולא הצליח למצא את הכריזמה שאיבד, כשניגן אי שם בכיכר החתולות הירושלמית עם עוד שני חברים. כשהקהל שלך הם שלושה חתולים ירושלמיים, שני חברים ששתו כמות יפה של בירה וריבו מנגן להם, אתה סה"כ נער שמנגן בגיטרה ועושה בחינם הופעה לחתולים בכיכר החתולות. רק קודם נבהיר, שאין באמת חתולים בכיכר החתולות. אבל ריבו ניגן וניגן. ואז, ממש כמו מטאור, בתוך שנה הוא מופיע באמפי שוני, לייב פארק ראשון, ארנה בירושלים, הכרטיסים - סולד אאוט!  באמפי שוני ריבו יעלה על הבמה, ויכסה את הקהל בשמיכת השירים הממכרים שלו. זה אכן לילה קר, והחתולות מהכיכר רק יכולות לקנא.

אברהם פריד כדוגמה, למגה-מטאור. כן כן. מי שבן גילי (היי, 35 זה ה-20 החדש..) זוכר שמי שמלך בכיפה, וחתיכת כיפה הייתה לו, זה מרדכי בן דוד. הוא ולא אחר. פריד היה תמיד צל חיוור שלו, אי שם בשנות התשעים. אמצע שנות האלפיים, מאז ועד היום אברהם פריד - מטאור שלא ידעה כמוהו התרבות היהודית לדורותיה. האמן היהודי הגדול ביותר בכל הזמנים בכל קנה מידה ופרמטר. חכו, יש עוד קצת מ.ב.ד בסוף הטור.

עוד דוגמה למטאור הוא יעקב שוואקי. אברך מעיירה מנומנמת ועמידה בפרברי ניו יורק, עם קול המשי המלטף שלו, היה אנונימי לחלוטין. שר בכמה אלבומים זניחים. קיבל כמה קטעי סולו פה ושם. הוזמן לשיר באיזו חתונה פעם בכמה שבועות. אנשים עמדו מולו, לועסים את הקרטופעל קיגעל ומהופנטים. איך זמר עם קול כל-כך שמיימי, עם כריזמה, שוואקי ששורף את הבמה, שר בחתונה זניחה בפלאטבוש.  ואז הגיע "רחם". האלבום, והשיר. הו השיר. השיר הזה נתן לשוואקי כר פורה להציג את מלוא הווקאליות שלו, ותוך חודש. אני לא מגזים. בתוך חודש מרגע יציאת האלבום - האיש הפך מטאור שטס בשמיים, אפילו מטיל את צילו על שני הגדולים.

אלבום ועוד אלבום, שוואקי בקיסריה, שוואקי בארנה, שוואקי זורק את הקנייטש והעניבה של הצ'יבצ'רים, ומקליט דואטים עם שלומי שבת, מארח בהופעה הענקית שלו בארנה את דודו אהרון. חתיכת מטאור.

ועוד המון דוגמאות, שולי רנד. חנן בן ארי. בני פרידמן. להמשיך? סליחה מכל הזמרים שלא הזכרתי את השמות של כולם, כולכם מטאורים חברים. ידעתם למשל שגדול החזנים העולמי יצחק מאיר הלפגוט ("איצ'ה מאייער", סליחה. יהרגו אותי בשטיבל). ידעתם שהוא היה סתם בחור בישיבת גור בבני ברק, התחתן ועבר לגור באשדוד כאחד האברכים בעיר? ופתאום - מטאור.

וכן, כמובן שיש מטאורים לאו דווקא מעולם המוסיקה. מהמערכת הפוליטית, בעולם התקשורת והעיתונות, בהייטק, עריכת דין, מה שרק תרצו.

הם תמיד יהיו שם, המטאורים. בוהקים בשמי הלילה האפל, מסתכלים על כולנו מלמעלה כשמסביבם הילה מדהימה ושובל לבן ארוך. לא נדע ולא נבין איך הם עשו את זה. איך הם בשמיים מאירים ומותירים שובל של אור, ואנחנו פה בחניה בלילה ירושלמי קפוא, אני לפחות. מביט על מטר המטאורים הזה בתדהמה.

אז מטאור הוא לא כוכב, לרוב - גרם שמימי, חתיכה של כוכב שהתנתקה ממנו בעקבות התנגשות אחרת ביקום, והוא לא נופל לשום מקום, (בחלל לא נמצא כוח משיכה אז כלום לא נופל). ועדיין, כשהיינו ילדים, קראנו למחזה הזה "כוכב נופל". ונהנינו מכל רגע.

השעה שתיים בלילה ואני כל רגע מסיט את הראש ימינה לחלון, אחרי שכבר ראיתי שלושה! אולי יעבור הרביעי, או החמישי. אין שום ספק שאנחנו, הקהל, אוהב את המטאורים שלו. את הסינדרלות שבתוך דקה הופכות לכוכבים הגדולים ביותר ולסופרסטארים ששורפים את כל הבמות הגדולות. אנחנו מביטים בהם בהערצה, אולי קצת קנאה. מנסים לתפוס כל שניה מהאירוע, לא לפספס שום קטע מההופעה ושום דציבל לא ילך פה לאיבוד. חרדת קודש של ממש.

שנתיים אחרי שמדינת ישראל עוד הייתה הלומת קרב מהמלחמה הנוראה ההיא, בשנת 1975, מוציא זמר צעיר ומבטיח, מרדכי וורדיגער שמו, שלימים ייקרא מרדכי בן דוד - את האלבום "נשמה".

את המילים כתב מרדכי בן דוד בעצמו. כדאי להביט בהן - כי יש כאן איזה קונטקסט מיוחד משנת 1975, ועד לליל המטאורים הזה שבו אני כותב שורות אלה.

הנה המילים המרגשות והמיוחדות בפשטותן שכתב מ.ב.ד בעצמו:

"השמים מלאים עננים, וניצוצות של כוכבים, סובבים את העולם, הכוכבים כמו בני אדם, שמאירים את העולם, ויש אור לכולם. פזמון: אם נתחיל עכשיו כולנו יחד, עם אהבה בלב, נוכל לחיות בלי שום פחד, וגם נשכח את הכאב.  רק אז העולם יהיה ביחד, ולא נדע מלחמה, הכל יהיה כמו בחלום כשיבוא שלום "אם נתחיל עכשיו כולנו יחד, עם אהבה בלב, נוכל לחיות בלי שום פחד, וגם נשכח את הכאב. רק אז העולם יהיה ביחד, ולא נדע מלחמה, הכל יהיה כמו בחלום כשיבוא שלום".

השאלה שניקרה במוחיי לאורך כל הטור הזה, התחדדה מאוד כשקראתי את השורות בשיר של מ.ב.ד .:

"הכוכבים כמו בני אדם, ויש אור לכולם, כתב מרדכי בן דוד. כתב והמשיך: 'ניצוצות של כוכבים, מאירים את העולם..והוא ממשיך. יש כוכבים יותר גדולים ויש מהם שלא נראים, אבל כוכבים כולם. אם נעמוד יותר קרוב, נוכל לראות את האור הטוב, ונאיר את העולם".

השעה הייתה שלוש בלילה, ומה זה מטאור, אסטרואיד ענק - שקוראים לו עמירן דביר, מטאור של חסד בשלוש בלילה, טרח עמירן והשיג לי את הפרטים על השיר. הזמר מ.ב.ד  שהפך עצמו למגה-מטאור, מעביר לנו מסר פשוט: העניין פשוט של קשב או ריכוז. במקרה שלי שניהם.

אבל אתם יודעים, יש מילים מושגים ושמות, שהשתרשו והשתבשו, ופעם, אי אז. כשמטר של מטאורים היה חולף את שמי הלילה, כל פעם שילדון כלשהו היה מבחין במטאור, הוא מיד צעק - "היי אבא, תראה, כוכב נופל!".

השאלה ששאלתי את עצמי בעת כתיבת הטור הזה, היא שאנחנו יודעים איך להתייחס לכוכבים שלנו, למטאורים. האם באותה צורה אנחנו מתייחסים גם לכוכבים נופלים? גם  כשהביטוי משובש ולא נכון,  כמו ששר מ.ב.ד., הם עדיין בני אדם.