עד הפיגוע הייתי בחור ישיבה רגיל, אולי אפילו סתמי.
אף אחד לא היה מדביק עליי סיפורים כמו מוות קליני וחזיונות שמימיים, אבל מהפורים שעבר המעמד שלי בישיבה השתנה לחלוטין.
אני יודע שהסיפור שלי עלול להישמע הזוי בעיניי לא מעט בחורים. אני מדמיין את ראש הישיבה שלי הציניקן שלי מגרד במצח עם הזרת בתנועת זלזול - אבל כשאתה חווה את זה אתה לא יכול להישאר אדיש. אני מאמין שאם חבר היה מספר לי את הסיפור הזה לא הייתי מאמין לו. אולי בחב"ד סיפורים על משיח תופסים יותר, אבל בעולם הליטאי, איך לומר? פחות...
הרגע הזה שבו המחבל רץ לכיווני עם סכין שלופה בידו לא יימחה מזיכרוני לנצח. שאלתי את עצמי אם אספיק לברוח עם הבקיטשע החסידי שעטיתי על עצמי לכבוד פורים, אבל ברגע האחרון החלטתי להשליך עליו את העוגה שהחזקתי בסייעתא דשמיא פלאית. החלטה שכנראה הצילה את חיי.
חמש דקות לפני שאותו ערל מרושע ניגש אליי עם הסכין, היינו אצל אחד מחבריי שאמו האלמנה לא ממש בקיאה בהוויותיהם של בחורי ישיבות. כשנכנסו לביתה היא הודיעה לנו חגיגית שהיא אפתה לכבודנו עוגה עם 3 קומות, ולמרות מחאותינו נאלצנו לצאת מביתה בסיום ביקור ההתרמה כשאנחנו מחזיקים ביד עוגה מפוארת.
בחסדי שמים התנדבתי להחזיק את העוגה, וכשראיתי את המחבל רץ לעברי, השלכתי עליו את העוגה והצמדתי אותה לפרצוף שלו - כך שהוא הפסיק לראות לכמה שניות, והסכין פספסה ב-2 ס"מ את העורק הראשי של הלב. נס שלא ברחתי מרוב פחד.
הרגע הבא הוא הרגע הכי לא ברור שאדם יכול להיות בו. אתה מרחף במין עולם משונה כשאתה שואל את עצמך איך פתאום למדת לעוף ואיך אתה הולך בלי רגליים. אני אפילו זוכר מחשבה מצחיקה שחלפה ברגע שהייתי במנהרה הסגולה, כשאמרתי לעצמי "אם אתה חוזר לעולם התחתון אתה נהיה מגה סלב, ואתה יכול לבנות קריירה מפוארת על הביקור הבלתי נשכח במחוזות העליונים"... באיזשהו שלב האור היה כל כך מדהים, והחוויה הייתה כל כך בלתי נשכחת שהתמסרתי לאהבה שעטפה אותי וחוויתי תחושה של אושר שמימי, שמי שלא היה שם פשוט לא יבין.
בקיצור, עליתי למעלה, ואני רואה מאזניים ענקיות. אני לא חושב שאתם יכולים לדמיין באיזה סדר גודל של מאזניים מדובר. הבנתי בלי מילים שאני הולך לראות את העבירות והמצוות שלי נשקלות בזו אחר זו. שאלו אותי שאלות בפרטים הכי קטנים כמו "למה אכלת את הקצה של הלחם", ואפילו ראיתי את המאזנים מערבבים לרגע בין דין לרחמים כשהבנתי שזה קרה בגלל שנהגתי לשלב את יד ימין ויד שמאל.
פתאום אני רואה רב עם זקן לבן ענק, ופנים שמחות שמביעות טוב לב, והוא אומר לי "באתי להציל אותך. אתה יודע מי אני"? ניסיתי לשאול אותו אם הוא אליהו הנביא, נח, אברהם אבינו או מישהו מהדורות האחרונים, אבל הוא אמר לי משהו שהדהים אותי.
"אני אתה", הוא אמר לי. "אני הפוטנציאל שלך. אם תלמד תורה בהתמדה ותמשיך לשמור על קלה כבחמורה אתה יכול להיות אני. בעולם שלנו אין עבר הווה ועתיד, ולכן נשלחתי הנה להציל אותך. תחזור לעולם ותמלא את הייעוד שלך. והעיקר אל תתבטל, אל תבזבז את הזמן, ובעיקר - תקום כבר! שחרית בעוד 5 דקות".
באותו הרגע פתחתי את העיניים, ואני רואה את המשגיח ממשיך לצעוק. "כמה אני יכול לבקש ממך לקום? שחרי'ס בעוד 5 דקות! תפסיק לחלום חלומות ותתחיל למלא את הייעוד שלך".
לא הייתה לי ברירה. הפסקתי לחלום, והתחלתי למלא את הייעוד שלי.
המשגיח ניצח.