"בהעלותך את הנרות" "נר ה' נשמת אדם".
אהרן הכהן הגדול מקבל "מצוה מדליקה", להדליק את הנרות בכל יום בבית המקדש.
מהי מהותו של אהרן?
ומהי מהותה של הדלקת הנרות?
יש הנוהגין לקרוא פרקי אבות (לא רק בשבתות שבין פסח לעצרת אלא) במשך כל שבתות הקיץ, והשבת ב"ה נתחיל לקרוא שוב פרקי אבות פרק א. אומר לנו התנא הלל הזקן: "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". זוהי מהותו של אהרן.
"הלא כה דברי כאש" אומר הקב"ה, דברי תורה נמשלו לאש.
נשמת היהודי נמשלה ל"נר ה' נשמת אדם", לעיתים אור הנר דועך ונחלש, או אז מגיע אהרן ומדליק את נשמת היהודי ומקרבה לאש התורה.
למה הנשמה נמשלה לנר?
בערב חג השבועות סיימנו (ע"פ סדר הלימוד היומי) ללמוד את ספר "ליקוטי אמרים" שהוא חלק ראשון מתוך ה"תניא קדישא".
וכך מסביר רבינו הזקן בספר התניא (פרקים יט, לו, נג):
הנר מורכב מ: (א) כלי, ובתוכו (ב) פתילה (ג) שמן, והיעד (ד) הדלקת הנר. האש שורפת את הפתילה, שהיא שואבת את השמן הנמצא בתוך הכלי ושומר שלא יתפזר.
היהודי שחי על כדור הארץ, אף הוא מורכב מארבעה חלקים: (א) כלי - גוף האדם, ובתוכו (ב) פתילה - נפש חיונית/בהמית (ג) שמן - מצוות הנמשכים מחכמת התורה "שמן משחת קודש" והמטרה העליונה היא (ד) הדלקת הנר ה' היא נשמת האדם, נפש אלוקית.
לתוספת ביאור: נשמת היהודי דלוקה על הקב"ה כמאמר "רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה" אך ככל בעירה צריך שמן לתחזק אותה. השמן זה המצוות שהאדם מקיים, המצוות הן המספקות חומר בעירה לנשמה, היהודי דלוק על ה' ומקיים את המצוות בלהט. חלילה, כאשר מפסיק היהודי לקיים תורה ומצוות, הולכת הבעירה ודועכת וכך נכבית נשמת היהודי.
קיום המצוות נעשה בעיקר באמצעות הגוף ונפש החיונית/בהמית, כפי שמרחיב בתניא לבאר שהיהודי מורכב משתי נפשות אלוקית ובהמית. נפש האלוקית היא זו המיוחדת ליהודי בלבד, היא איננה יכולה להניח תפילין או לקדש את השבת, לתת צדקה או לברך ברכה. בשביל לקיים מצוות מעשיות היא צריכה גוף חי, הנפש החיונית הבהמית המחיה את גופו של היהודי היא המניחה תפילין ומקיימת שאר המצוות.
ולמה נמשלה התורה לאש? ולמה נמשלה הנשמה לנר?
בתניא פרק יט מבאר רבינו הזקן את הפסוק "נר ה' נשמת אדם" כך: נשים לב שלמרות שהנר חי מכלי שמן ופתילה, בכ"ז הוא בתנועה הפוכה אליהם, בעוד הם נמשכים אל הקרקע הנר שואף אל על. הנר נראה מרצד ומרקד וזו תוצאה של מאבק בין הנר לפתילה, בעוד הנר מנסה להתנתק ולברוח בכוח מהפתילה, הפתילה אוחזת בו בכח, ומזה נוצר ריצוד/ריקוד נר.
למה? מדוע הנר מנסה לברוח מהפתילה?
רבינו בעל התניא מציין את שיטת חכמי המדע, שהעולם מורכב מארבעה יסודות, החומר הגס והנחות ביותר הוא יסוד העפר עליו שוכן יסוד המים מעליהם יסוד הרוח עד החומר הכי עדין וגבוה הוא יסוד האש. גם האש היא מציאות חומרית אך היא עדינה ביותר וכמעט שלא ניתנת למישוש.
יסוד האש להיותה עדינה וקלה היא היסוד הגבוה בבריאה והיא שוכנת לה בגובה האטמוספירה ("תחת גלגל הירח" כלשון החוקרים המובא בתניא).
אור הנר היא בעצם להבה וניצוץ קטן מ"יסוד האש", וכיון שהבית שלה (היסוד שלה) נמצא בגובה האטמוספירה, שואפת הלהבה לחזור הביתה.
אמנם, כאשר הלהבה מצליחה להינתק מן הפתילה, היא כבר לא מאירה, נשאר רק החום (שהוא חלק מיסוד האש) שבטבעו עולה למעלה אך אין לו כמעט שום משמעות בחזרתו ליסודו. אז למה הלהבה כ"כ רוצה לברוח מהפתילה, אם היא תיבטל ממציאותה? מסתבר שאין כאן משהו הגיוני, הלהבה רוצה לחזור הביתה למרות שבבית שלה היא תתבטל ממציאותה "תחזור להיות אין ואפס".
כך בדיוק הנשמה, רוצה לדבוק בה', וזאת למרות שהקב"ה הוא אין סופי, וכאשר הנשמה דביקה בו יתברך היא מתבטלת ממציאותה לגמרי מכל וכל, אעפ"כ זהו רצונה "לחזור למקורה ושורשה".
בדומה לכך מבאר רבינו הזקן בסוף התניא קדישא (פרק נג), למה נמשלה התורה לאש. האש לא נאחזת באבן ברזל וכיו"ב, כי הם עשויים מחומר גס שלא מוכן להתבטל להתפרק ולהתכלות. האש נאחזת במי שמוכן להתכלות ולהתבטל מפניה כמו עץ וכיו"ב, וככל שהדבר עדין יותר כך האש נאחזת בו בקלות יותר. אם העץ יהיה גדול ומגושם יקח זמן להאחיז בו האש, אך אם ננסרו לחתיכות קטנות אז האש תאחז בקלות.
יהודי שמקיים תורה ומצוות הוא מקבל על עצמו "עול מלכות שמים", הוא מתבטל בפני רצון וציווי ה', ולכן אש הקדושה נאחזת בו.
אהרן הכהן הגדול, מדליק את שבעת הנרות הם שבעה סוגים בנשמות ישראל, ובאהבה גדולה מקרבן לאש התורה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com