לפני כמה שנים סיפר לי נער שהוריו זרקו אותו מהבית, מדובר היה בנער עדין ורגיש וכשלכך הסיפור היה נראה לי מוזר על גבול החריג, צלצלתי לאבא שלו, והוא אכן אישר שהגיעו מים עד נפש ואין לילד עוד מקום בבית כי הוא "חוטא גדול", והיות והכרתי את הנער וידעתי שאיננו חוטא במזיד ובוודאי לא גדול, שאלתי את האבא על איזה חטאים מדובר? והתשובה שהוא ענה לי עד היום מצטלצלת באוזניי: "בשבת האחרונה במו עיני ראיתי שהוא לא הקפיד על בורר בסעודת שבת".
הסיפור הזה מלווה אותי הרבה שנים על הפער הקיים בין דורות, את העבודה הקדושה שיש פעמים רבות למחנך לתווך בין העולמות, לעיתים זה גם הפוך אבל אז זה חיסרון במהות החינוך, פער בין הורים לילדים הוא לא רק פער תרבותי ופער גילאים, אלא פער הרבה יותר משמעותי של תפיסת העולם, של תפיסת חיים, וזה קריטי.
הפער הזה הוא פתיר, הוא בר למידה, צריך בשביל זה לצאת מהשבלונה הקבועה, להות יצירתי, להיות חדשני, ואנטי קבעון, לא לכולם זה נוח לא לכולם זה נראה אפשרי, אבל זה בהחלט אפשרי אם מחליטים שכן רוצים, לומדים את העולם שלהם, חווים איתם יחד חלק מהיום בעולם שלהם, נותנים להם במה להשמיע את הדעות בלי לסתור אותם, מנסים להיכנס לראש שלהם בשביל ללמוד ולא בשביל לשפוט, להבין את מערכת הגירויים שלהם, ההתמודדות שלהם, ואת הדילמות להם הם נתונים שעה שעה, וכך אפשר להתחבר אליהם חזק. מניסיון. יחד עם הבנת אופי הגיל ואת מה שהוא משפיע על גיל זה.
הבעיה הקשה היא כאשר ההורים הם אלו שקבעו את מערכת החוקים הדתיים בבית, וכשאחד הילדים עובר על זה היעדרות המחילה מההורים איננה שלהם, הם כביכול לא סולחים בשם בורא עולם והתורה הקדושה, הרי מה שהילד עשה לתפיסתם זה חילול הקודש, וכך במו ידינו אנו יוצרים בעיה שהיא חסרת פתרון, וככל שנתעמק בזה יותר נבין עד כמה ההורים שהביאו את הבוץ והטביעו בזה את ילדם, כל ניסיון לחלצו בדיעבד מהבוץ הזה רק משקיע ויצר משקעים מתוך חשבון מדומה של אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי.
כל עוד מערכת היחסים בין ההורים/המחנכים והבנים/תלמידים היא מערכת של יחסי אנוש וניסיונות הבנה ולמידה הדדית אז גם כאשר יש חריגה מהכללים היא ברת סליחה, כי זה בין אנשים, ברגע שאחד מהצדדים הופך את זה למלחמת דת, אז כביכול אין מקום לסליחה כי זה סליחה על חשבון התורה, ואין לנו את המנדט לסלוח ולמחול על כבודה של תורה, היות שכך כל זמן שמערכת היחסים המורכבות הזו לא נכנסה לשדה הדתי אלא ליחסים הבין אישיים זה בר תיקון.
לפני תקופה פגשתי הורים שסיפרו לי בכאב על ביתם הנשואה שהם לא פגשו מאז היותה בת 16 ועל אף שהיא אשת אברך, ויש לה ילד, היא לא מכירה בהוריה, שאלתי אותם איך זה התגלגל לעזו מציאות נוראה, והם שיתפו את כל ההיסטוריה שלהם עם הבת , ואת הירידות הרוחניות שלה, בעיות צניעות, פתיחות יתר, ותוך כדי שהאבא השבור מספר לי את ההיסטוריה הכאובה הוא מסביר לי איך היא עברה על איסורי דרבנן קשים ואולי דאורייתא "אל תחשוב שסתם התפוצצנו עליה היא עברה על הרבה סעיפים בשולחן ערוך עד שזה קרה" פה עצרתי את האבא ושאלתי: הרי הבת שלכם לדבריכם היום נשואה לאברך בית של תורה, ויש לה את החיים שלה, היא הצליחה לבנות אותם, אבל אתה עדיין תקוע בסעיפים בשולחן ערוך שהיא עברה, אז היא מעדיפה לחיות בלעדיך, בלעדיי האבא שחי את עברה השלילי, כשהשולחן ערוך נכנס למשוואה, הבת הופכת לכופרת, למחללת, ועוד ועוד כינויים, ואז לבת אין מה לחפש שם באזור ההוא שהיא חייבת לדעתם סקילה הרג וחנק.
בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את הבן סורר ומורה, השבוע זיכה אותי ידיד במתנה נפלאה, ביאורו של השם משמואל שמאיר בפרוז'קטור ענק את קשרי הורים וילדים:
שם משמואל דברים פרשת כי תצא שנה תרעא
אך נראה דהנה איתא במד"ת (פ' האזינו סי' ד') שתשובה מועלת לישראל ולא לעכו"ם. ונראה דמחמת שישראל הם בני אברהם יצחק ויעקב, שהם בעצם נפשות טהורות וטובות רק שבמקרה נתלכלכו בעבירות, אבל כשעושה תשובה שוב מתעוררת בו הנקודה השרשית האחוזה בשלשלת הקודש עד האבות הקדושים ושופעת בו רוח חיים חדשים ממקור ישראל, ובודאי תתמיד תשובתו וישאר נאמן להשי"ת ותורתו, אבל עכו"ם מאחר שנתקלקלו ונכרתה חיותם כענף הנכרת ממקום חיותו שוב אין לו תקנה, ואף כשיעשה תשובה בודאי לא תתמיד ויחזור לסורו. הכלל שכל עצמה של תשובה שמועלת היא מפני ההשתלשלות עד האבות, ממילא זה שהוא סורר ומורה נפסק חיבורו מאביו ואמו ושוב אין לו חיבור בשלשלת הקודש בודאי שלא יעשה תשובה, ואף אם יעשה לא תתמיד ויחזור לסורו, וסופו ללסטם את הבריות, אבל כשאביו ואמו מוחלין לו הנה הוא עדיין נקשר בשלשלת הקודש, שוב אינו נהרג, שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה המתקבלת כנ"ל: עכ"ל
מסביר השם משמואל את האבסורד הגדול של בן סורר ומורה, ברגע שההורים הגדירו אותו ככזה הם שוללים ממנו את הדרך לתשובה, כי התשובה היא בזכות הקשר שלו אליהם.
דבריו כה באירים כה מאירים, כמה הורים ומחנכים צריך להיזהר בטרמינולוגיה הביתית, בכללי הבית והכתה, אל תהפכו את מערכת היחסים שלכם מול הדור הבא למורכבות דתית, כי שם אתם מנתקים אותם מכל קשר ויכולת להיות את מה שאתם מתלוננים שהם לא, זה המוקש הכי גדול בעולם החינוך.
החלטת שהעולם שלהם זר לך, שאין לך כוח להיכנס לעולמם ולבנות איתם קשר אמיץ ואהוב, זו החלטה קשה, אבל אל תדחוף שם אף פעם לא בורר, ולא הלכות צניעות, ולא שום סעיף בשולחן ערוך, הם בעלי בחירה, תן להם את הכוח שהתורה נותנת להם להחליט לבד ולבחור את דרכם, אל תהיה יותר חכם מהתורה שמקנה בחירה חופשית לבר מצווה.
כשסיפרתי פעם את הסיפור על האבא שהתלונן על הבורר לאחד מגדולי הראשי ישיבות שבדור הוא אמר לי בלשון הזה "אבא שזורק ילד בגלל מלאכת בורר סופו שיפגוש אותו מחלל יום כיפור בפרסיה" דרך אגב הבחור הנפלא הזה היום הוא בן תורה אמיתי שמקפיד על קלה כבחמורה לאחר שאביו החזיר אותו לבית ובנה איתו מערכת קשרים נפלאה. מעשיך יקרבוך מעשיך ירחיקוך.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין