הגאון רבי מאיר מאזוז בשיעורו השבועי (חנוכה תשפ"ג) הביא לטובת שומעי לקחו סגולה מיוחדת לרווקים להינשא, והיא: לאחר חג החנוכה ביום האחרון לקחת את הפתילות והשמנים שנותרו לעשות מהם מדורה, והבחור שטרם התחתן יעבור מעליהם ויקפוץ מעל המדורה הזו.
את סגולה זו הביא הגר"מ מאזוז בשם "ספרי הצדיקים", ואותה כתב "חכם גדול", הלו הוא רבי אליהו בן אמוזג: "אם כתב את זה פילוסוף גדול כמו בן אמוזג, אפשר לסמוך עליו", התבטא הגר"מ מאזוז.
בהערת שוליים נכתב בשמו של הגר"מ מאזוז שרבי אליהו בן אמוזג היה פילוסוף גדול, והתחרה עם אבן עזרא ועם שד"ל (שמואל דוד לוּצאטוֹ שמוגדר כאיש תנועת ההשכלה היהודית, י"ש).
עוד הוסיף הגר"מ מאזוז ש"חכמי חאלב החרימו את הספר שלו על לא דבר. בגלל מלה אחת או שתים שאמר כאן ושם, ירדו עליו ופסלו אותו", וכתגובה לחכמי לוב אמר להם רבי אליהו בן אמוזג: "מה אתם מחרימים רק אותי? אתם צריכים להחרים גם את האבן עזרא. מה אתם רוצים ממני?!", ציטט הגר"מ מאזוז.
סיים הגר"מ מאזוז את דבריו על רבי אליהו בן אמוזג: "הוא כתב פירושים על התורה יפים מאד. ומידי פעם מביא קטעים באנגלית ובאיטלקית וכו'. רצו להוציא את הספר הזה מחדש, אבל עמד בפניהם החרם או כמעט חרם ולא הוציאו אותו". (הובא בגיליון 'בית נאמן' מס גיליון 339 פרשת ויגש תשפ"ג)
• • •
כיון שכל ימי גדלתי בבית המדרש באסכולה ליטאית חרדית, ולא שמעתי מעולם על רבי אליהו בן אמוזג, לכך הסתקרנתי להבין את דברי הגר"מ מאזוז: "חכמי חאלב החרימו את הספר שלו על לא דבר. בגלל מלה אחת או שתים שאמר כאן ושם, ירדו עליו ופסלו אותו", אולם הוא הוגדר "חכם גדול", וספרו "ספרי הצדיקים".
איזו מילה או שתים גרמו לחכמי חלב לצאת כנגדו?!
בבית המדרש בעיר מגורי, לצערי לא מצאתי את ספרו של בן אמוזג, אולם ממש במקרה נקלע לידי גזיר עיתון 'מקור ראשון' שלפני שבועות ספורים, העלה מאמר לרגל מאתיים שנים ללידתו של רבי אליהן בן אמוזג, וממנו ליקטתי מספר פנינים[1].
מתברר שרבי אליהו בן אמוזג הגיב לטענות הסרק של משכילים ברחבי אירופה שצידדו בביקורת המקרא, כביכול תורת ישראל נכתבה מאות שנים לאחר זמן מתן תורה (עפ"ל), ומשמע מדבריו כי חלק מהתורה כפי שהיא בידינו לא נכתבה כמקשה אחת, אלא על בסיס ספרים או מגילות שהיו בידם, וכך דבריו:
"הרשנו להסכים עם דעות האומרים שקודם משה היו ספרים או מגלות, וסופר בהם לדור אחרון מעשה האבות הקדמונים וקורותיהם, ומהם לוקטו סיפורי התורה" (אם למקרא, שמות ד, י).
רבי אליהו בן אמוזג התפלא על כך שישנם רעיונות שנכתבו בספר הזוהר הקדוש שמתאימים לדברי הפילוסוף היווני המפורסם אפלטון, וכך דבריו:
"... וכל זה קרוב מאוד לדברי אפלטון, רק על זאת יתפלא כל משכיל כי אפלטון ורבותינו יהיו אחדים, ממ"ש כדברי ס' הזהר", (פרק לו).
מהפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד, ו) למד המשכיל שמואל דוד לוּצאטוֹ (שד"ל) הוכחה למקוריותה וייחודה של התורה שלא לקחה דבר מתרבותיות אחרות.
רבי אליהו בן אמוזג דחה את דברי שד"ל, וטען שישנם חוקים מהתורה הקדושה ו(להבדיל) מארץ מצרים שהם דומים להפליא, וכך דבריו: "כי חֻקי מצרים וחקי התורה דומים בצד מה, כאשר באמת הוכח יוכיח כל חוקר?... על כרחנו עלינו להודות בדמיון בין חוקי התורה לחוקיהם של עמים קדמונים". אומנם רבי אליהו בן אמוזג הדגיש כי התורה בררה את האוכל מתוך הפסולת.
• • •
שלוש שנים לאחר כתיבת דברים אלו והעלאתם על הדפוס בשנת תרכ"ב (1862), שלחו רבני חלב איגרת לחכמי ירושלים, ובה טענו שדין ספר "אם למקרא" לשריפה, וכך ראוי שינהגו בירושלים לאחר שבקהילת דמשק הועלה הפירוש על המוקד.
כך רבי אליהו בן אמוזג, הצטרף לגלריה מכובדת של רבנים שספרם נשרף, כהרמב"ם, הרמח"ל, הבעש"ט ועוד.
צירופו את שמו של רבי אליהו בן אמוזג להנ"ל, לא מדויק. עד ימינו רבים מהמגזר החרדי לא לומדים את ספרו, וכפי שאמר הגר"מ מאזוז "רצו להוציא את הספר הזה מחדש, אבל עמד בפניהם החרם או כמעט חרם ולא הוציאו אותו", ומשכך אין מעמדו כמו גדולים אלו, שלמפרע התברר שעם ישראל לומד את תורתם ואף יותר ממתנגדיהם.
מי שכן לומד והוגה בתורתו של רבי אליהו בן אמוזג הם חוקרים מהאקדמיה כפרופ' אלסנדרו גואטה, והרב ד"ר אליהו זייני שהוציא לאור את כתביו מבלי לחשוש לחרם של רבני חלב. במקביל אוניברסיטת בר־אילן, קיימה לאחרונה כנס בינלאומי שעסק בדמותו ובמורשתו.
כאמור הגר"מ מאזוז ציטט בשיעורו בבני ברק בשמו של רבי אליהו בן אמוזג סגולה לרווקים בשם "ספרי הצדיקים", שאותה כתב "חכם גדול", וסיים את דבריו: "אם כתב את זה פילוסוף גדול כמו בן אמוזג, אפשר לסמוך עליו", אמר הגר"מ מאזוז.
כפי שציינו חכמי ירושלים התנגדו להוראת חכמי חלב שדנו את ספרו לשריפה, אלא רק הורו שיש לאסור להפיץ את כתביו, והאיגרת שכתבו בכ"ח תמוז תרכ"ה (1865), מסתיימת במילים: "מסכימים להורות איסור הספר וגניזתו, אך דוחים את ההצעה לדון את המחבר כ'מין ואפיקורוס'", וחתומים עליה הגאונים רבי חיים דוד חזן, רבי אברהם אשכנזי ורבי ידידיה רפאל אבולעפיה.
יתכן שהגר"מ מאזוז סנגר בדבריו על רבי אליהו בן אמוזג, כיון שחכמי סלוניקי ואיזמיר, ובראשם הגר"ח פלאג'י, מגדולי פוסקי יהדות ספרד תמכו בהמשך פרסום הפירוש, והגר"ח פלאג'י אף חיזק את ידיו של הרב בן־אמוזג ושלחו איגרת תמיכה אישית כנגד מקטרגיו.
• • •
ומה בדבר התגובה של רבי אליהו בן אמוזג לחכמי לוב שרצו להחרים אותו כיון שלדבריהם כתב "ביקורות המקרא" כפי שציטט הגר"מ מאזוז: "מה אתם מחרימים רק אותי? אתם צריכים להחרים גם את האבן עזרא. מה אתם רוצים ממני?!".
על פולמוס זה נרחיב את היריעה בהזדמנות אחרת...
•
[1] "המקובל האיטלקי שהרבנים דנו את ספרו לגניזה ושריפה", מקור ראשון, מאת ד"ר טובה גנזל, ופרופ' ירון הראל, כ״א בכסלו ה׳תשפ״ג (15/12/2022 21:11)
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com