למה בעלי לא סופר אותי?

כמו בכל סיטואציה, גם כאן יש לעניין שתי זוויות מאוד ברורות.

מצד אחד ניצבת אישה קרייריסטית, וכשאני מדבר על אישה כזו אני לא בהכרח כולל נשים בעלות משכורת גבוהה במיוחד ומעמד של מנכ"ל.

כל אישה שהעיסוק שלה גורם לה להרגיש טוב עם עצמה, להרגיש שהיא מצליחה ומוערכת. במיוחד נשים שבעלן לא נמצא בעמדה שווה מבחינת עבודה, נכנסת מבחינתי לקטגוריה של "האישה הקרייריסטית".

הגדרת האישה הקרייריסטית לא נובעת מהמציאות בה אנו חיים, אלא מהדימוי ומהפנטזיה אותה אנו מפתחים!

האישה הזו, המצליחנית ומבוקשת, חוזרת הביתה אחרי יום עבודה ממלא אך מתיש, והיא נתקלת בבעל מרוחק, ביחס קריר ואפילו לא נעים.

בנקודה הזו היא, ששכל לא חסר לה, עוצרת ואומרת לעצמה:"מה קורה כאן? כואב לו לראות שטוב לי? אולי הוא מקנא בי? למה הוא לא יכול לפרגן לי, אפילו קצת?"

ואישה, בהיותה אישה, נפגעת, והיא בוחרת פינה אחרת בבית ומסתגרת שם להנאתה (כי גם בשקיעה בשלולית רגשות עגמומית יש משהו מהכיף, תאלצו להסכים איתי)

נחזור לרגע אחד לנקודה מוקדמת יותר באותו יום.

הבעל של אותה אישה מקסימה יושב במקום העבודה הפחות מוערך ומספק שלו וחושב לעצמו:"כמה אני מתגעגע לאישה איתה התחתנתי! היא אפילו לא יודעת כמה אני שמח בשבילה על שהיא מאושרת ומקובלת, כי היא אף פעם לא נמצאת בסביבה כדי לדבר איתי. תמיד עם הפלאפון והמחשב והאנשים מהעבודה שזקוקים לה גם בשעות לא סבירות בעליל...

ומה איתי, אני לא זקוק לה? ויותר מזה, יכול להיות שהיא הפסיקה להזדקק לי?"

וכשהוא יושב שם עם עצמו, משהו מתערער בו. המעמד הקבוע שלו כבעל, כגבר, כתומך – כבר לא ממש קיים. והוא מוצא את עצמו במצב בו הוא לא כל כך בטוח שהוא יודע מה הוא בכלל....

והוא חוזר הביתה, ולא מוצא את המילים לשטוח בפניה את החששות שלו – שהיא למדה להסתדר בכוחות עצמה, שלמרות שהוא חלק מהמשוואה – אולי גם אם הוא לא יהיה שם – היא עדיין תמצא למשוואה הזו פתרון...

אז הוא מסתגר בפינה, מתרחק, מנוכר.

אם הוא מרוחק, אולי הוא פגוע

וכך הולכים ונחסמים להם ערוצי התקשורת בין שניים שפעם היו סתם בעל ואישה (וזה בכלל לא סתמי) והיום הם אישה קרייריסטית ובן זוג מוטל בספק (מטעם עצמו).

כשהם מגיעים אלי, הם נחרצים מאוד: "זה לא מה שחתמתי עליו! אני רוצה לצאת מההסכם...."

ולי, כמטפל שראה זוג או שניים בחיים (בכפולות של מאה...) מובן לחלוטין שהמצב הזה, שנראה אבוד לגמרי, יכול להיפתר ואף לגרום לזוגיות שמלכתחילה הייתה נחמדה ותו לא, לפרוח ולהגיע למקומות שאף אחד מהם לא חלם עליה.

אז לפני שאתם רצים להזמין תור ברבנות (חס וחלילה) או אצל יועץ זוגי, נסו לעצור לרגע ולחשוב איך הצד השני מרגיש בסיטואציה שנוצרה כאן.

ריחוק וניכור נובעים בדרך כלל מפגיעה.

ואולי קשה לנו להבין את גודל הפגיעה, כי רופאים אנחנו לא, אבל לשכך קצת את הכאב, אפשר ואפשר.

זה מתחיל בויתורים קטנים, מחשבה על "איך הצד השני ירגיש עם זה" לפני הפעולות הכי פשוטות לכאורה, כמו לקנות תנור חדש לקראת החורף. אולי הוא ישמח אם תשבו ותחליטו יחד איזה דגם לרכוש? קרוב לוודאי שעצם הידיעה שחוות דעתו חשובה לכם, תגרום להרגשת הנחיתות שלו להיעלם קצת, ואז הוא יהיה פתוח יותר להקשיב, לשוחח, ואולי אפילו להחמיא לך על שמלה חדשה, לכי תדעי....