ואכן, כאשר משתמשים בביטוי זה על אדם שהוסיף חטא על פשע, הכוונה היא שלא הסתפק בפשעו אלא עוד הוסיף על כך חטא. זו דרך אחת לראות את הדברים. דרך נוספת, מעמיקה יותר המכוונת פנימה לאדם, היא ללמוד מכך על עצמנו, שכן כל דבר, כל התנהגות וכל עניין יכולים להיות מושלכים על האחר – הנה הוא, הרשע, מוסיף על פשעיו חטאים, ויכולים להיות מופנים אלינו – לתיקון עצמנו ומידותינו.
כמה פעמים מצאנו את עצמנו אומרים בתחושת חשיבות מרובה – אמרתי לך! הרי זה בדיוק מה שאמרתי לך שיקרה. צפיתי זאת מראש. אתה רואה? האדם שמולנו פשע.
הוא אולי לא שמע לבעלי ניסיון, הוא היה אולי פזיז וחסר התחשבות הוא אף עשה זאת בידיעה ברורה – פשע הוא מעשה בזדון והנה אנחנו באים בחלק הכי רגיש – במפלתו, בחוסר הצלחתו ואומרים לו – ידעתי! אמרתי לך!
כאשר אנו מגיבים בחוסר רגישות שכזו אנחנו החוטאים כלפיו. אנחנו המוסיפים את החטא שלנו על הפשע שלו.
אותו אדם שיכול להיות הילד שלנו ששפך את הכוס שהזהרנו אותו לא למלאה, בן/בת הזוג שעשו מעשה לא חכם בעבודה, וכל אחד שחשב אחרת מאיתנו ושגה, יודע שהוא טעה, הוא אף זוכר שהזהרנו אותו, מביט בנו בעיניים מושפלות, בראש שפוף ואנחנו ה"חכמים" ה"חוזים מראש", "מעודדים" אותו בכך שאנחנו אומרים לו בדיוק את מה שהוא יודע וכל כך כואב לו – "אמרתי לך".
כמובן שלא תמיד יש בכך כוונת זדון להכאיב ולפגוע, הרי חטא הוא מעשה שנעשה בשוגג ובכל זאת, בפעם הבאה, לפני המילים המטיחות הללו ננסה לחשוב – האם הוא הפיק את הלקח לבד? האם הוא הבין שטעה? האם הוא בוודאי כבר לא יחזור על מעשה כדוגמת מעשה זה בו הוא פשע? במידה והתשובה היא כן, אין מקום להתנצחות אלא להבנה אמפטית, לשתיקה. התנהגות סלחנית זו בוודאי תגרור מצד "הפושע" הערכה מרובה והוקרת תודה.
הכותבת היא מנהלת מרכז ינר
]]>
