" ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל " (דברים לא יט ) זה המקור למצווה לכתוב ספר תורה.
זוהי המצווה האחרונה בתורה. המצווה הראשונה בתורה היא פרו ורבו ומלאו את הארץ. (בראשית א' כ"ח) המצוות הראשונות והאחרונות בתורה מדגישות את עניין ההמשכיות, כי ההמשכיות כל כך חשובה ליהדות. המצווה הראשונה מדגישה המשכיות פיזית, פרו ורבו ומילאו את הארץ ואילו המצווה האחרונה, כתיבת ספר תורה, מדגישה המשכיות רוחנית והמשכיות התורה.
הרעיון של המשכיות והחשיבה על העתיד נמצא גם בהלכה, כך למשל אם אין לך מספיק יין ועליך לבחור בין יין לקידוש או להבדלה יש עדיפות ליין להבדלה (או"ח סימן ער"א) כי הבדלה מייצגת את ההמשכיות של ששת ימי בראשית. שמירת הלולב והושענות ששומרים מסוכות עד פסח לשימוש בשריפת החמץ ( משנה ברורה סימן תמ"ה ז') בערב פסח גם מדגישה המשכיות.
כך גם ביחס לאי אמירת מקרא ביכורים על ידיי החקלאי שמביא ביכורים לירושלים, מאחר שהושמד העץ שהפיק את הפרי ( משנה ביכורים ז' א'), זהו סימן להעדר המשכיות, ולכן לא אומרים ' פרשת מקרא ביכורים'(מצוות עשה מהתורה להביע שבח והודיה לה' עם הבאת הביכורים לבית המקדש).. במקרה שהעץ המקור של הפרי לא קיים!