היות וקמו אנשי בליעל מקצה המחנה, מהמוקצים והמאוסים בני בלי שם, אשר ככלב שב על קיאו חוזרים ושונים באולתם לשלוח יד בקדשי שמים, ולא יראו אלקים לדבר תועה על גדולי ישראל מרן מופת הדור הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, ותלמידו העומד על ימינו מורינו ורבינו הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א, ושלחו ברעה לשונם לשון תרמית המדברת גדולות בגאוה ובוז, אמרו שפתינו אתנו מי אדון לנו, וכוננו קשתם לירות במו אופל לישרי לב, רבותינו המוסרים נפשם על תקנת ישראל.
שומו שמים על זאת, כי נבלה נעשתה בישראל, להשפיל האמת ארצה, ולרומם כתר השקר, כמנהג הצבועים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס.
ויען כי יראנו לנפשינו, שלא נתפס בעונם, כמאמרם ז"ל (שבת לג.), זעום ה´ יפול שם, והשומע ואינו מוחה גם הוא תלכדו הרעה ונספה בעונם. על כן אמרנו למחות על כבוד התורה, שהיה למרמס על ידי הנהו אנשי דלא מעלי, פושעי ישראל, וקוראים אנו בקול גדול אל אחינו הנאמנים לה´ ולתורתו, הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה החטאים בנפשותם.
והנה עתה השעו בדברי שקר את רבותיהם, והחתימום במחאה גדולה "כבלע הקודש", וצווחו בקל קרנא משרוקיתא כאילו שרינן עורבא, והן אמת, כי אין זה תפקידינו להצדיק דברי מרן מופת דורינו שליט"א, אשר כל דבריו דברי אלקים חיים, ובודאי חזקה עליו שלא יוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו חס ושלום, ואם פסק מה שפסק, כבר נודע שעשה כן אחר בירור היטב מפי תלמידי חכמים, מהנעשה בעניני הגיור אשר תחת אחריות הרבנות הראשית והרבנות הצבאית. מה שלא עשו אלה הרבנים החותמים על מחאה הלזו, אלא הסתפקו במועט, בעדות עסקנים המתנהלים במדיניות השקר והתרמית הנקראת פוליטיקה.
ובדברי המחאה הביאו מדברי הגאון אחיעזר (ח"ג סימן כו), "שכל שידוע בודאי שיעבור אחר כך על איסורי תורה, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא". וכאילו לדעת מרן רבינו הגדול שליט"א אין הדבר כן. ונעלם מהם מה שכתב בזה בעצמו בשו"ת יביע אומר חלק עשירי (סימן כו), ככל דברי הגאון אחיעזר הנ"ל, ואף על פי כן ידוע ידע מרן גדול דורינו שליט"א, כי אין המציאות כן בבתי הדין של הרבנות הצבאית, כי לא נתברר שם כלל ועיקר שלא היתה קבלת המצות אלא מן השפה ולחוץ. (וכבר פורסם, כי מתוך עשרים אלף בקשות לגיור בבתי דין של צה"ל, לא נתקבלו בפועל אלא ארבעת אלפים בלבד, וזאת מחמת חוסר נאמנותם לתורה של אותם ששה עשר אלף שנדחו).
מטרת הגיור: אשרת שהייה
גם תמוה מה שהעלימו מה שכתב עוד הגאון אחיעזר (ח"ג סי´ כח), בענין גרים שיש אומדנא דמוכח שלבם בל עמם, ויתנהגו בחילול שבת ואכילת נבלות וטריפות וכו´, שבודאי אין לבית דין כשר להזדקק בעניני גירות כאלה, "אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגירות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחילול ה´" עכ"ד. ואם כן אפילו לשיטתם, שיש כאן אומדנא כזו, מדוע מיהרו כל כך להוציא קול מחאה לפגוע בכבוד תורתו של מרן שליט"א, כאשר גאון הדור שלפנינו, בעל אחיעזר, כתב בתשובתו שאינו מוצא לנכון שינהגו כן?
ולמפורסמות אין צריך ראיה, כי דוקא באיזה בתי דין המגיירים בעיר בני ברק, פשתה המספחת, וגוירו גרים כאשר יעלה המזלג באופן שאין ספק שאין בדעת המתגיירות לקבל מצות כלל ועיקר, וכל מטרת הגיור אינה אלא לשם קבלת אשרת שהייה בארץ הקודש, ואילו היתה כוונה לשם שמים בנפשם של העסקנים יוצרי המחאה הנזכרת, ודאי היה להם לעורר אף על הגיורים הללו, אשר למשמע אזן לא יאומן כי יסופר מן הנעשה אצלם. ואלו המגיירים בעיר בני ברק, הם הם המעוררים אצל גדולי רבני האשכנזים קול זעקה כנגד פסק מרן שליט"א, אחר שידוע כבר במשך שנים רבות, כי כל גדולי הרבנים בארץ הקדש קיימו וקיבלו, כי הגיורים שנעשו בבתי הדין, הן של הרבנות הראשית, והן של הרבנות הצבאית, דרך כלל, הגיור הוא גיור אמיתי, ואין לפקפק בו.
ורק עתה נתעוררו בלא טעם וריח, על כארבע מאות גיורים שאושרו על ידי מרן שליט"א, אחר שבמשך שנים רבות היו אלפי גיורים כגון אלה מתקבלים בקול דממה דקה, ואין פוצה פה ומצפצף. מדוע זה לא חסו על כבוד התורה, שמא יש ממש בדברי הגאון המתיר, ושמא על ידי אי זהירותם בכבודו וזעקתם כנגדו, יבאו אינשי דלא מעלי לחוקק חוק השומט את כל סמכויות הגיור ורישום הנשואין מתחת ידי הרבנות הראשית, אשר על ידי כן בודאי יוכנסו אלפי אלפים גרים של שקר ויטמעו בתוך המון בית ישראל, ואחריתה מי ישורנה.
ובדברי מחאה הנזכרת כותבים הם על חילול ה´ הנגרם מחמת פסק מרן שליט"א. יודיעונו נא אפילו לשיטתם, איזהו חילול ה´ גדול יותר, היתר מוסמך מגאון מפורסם בכל ישראל, או בזיון גדולי הדור בצורה נבזית שלא היה לה אח וריע? ועתה מאיימים הם לעשות ספרי יוחסין, להם ולמשפחותיהם, יעשו ויעשו, ומה נתעוררו לכך כעת? וכי גיור כעין זה דבר חדש הוא? והלא עשרות בשנים שמגיירים על זה הדרך במדינת ישראל, אף בשנים שבהם הגרי"ש אלישיב כיהן כדיין בבית הדין הרבני העליון ושלט ביד רמה בכל עניני הרבנות, ולא הוזקקו לספרי יוחסין.
הצביעות
ונודע ענין מלחמת החורמה שניהלו כל גדולי רבותינו, ובראשם מרן רבינו שליט"א, כנגד היתר הממזרים הידוע של הרב הראשי האשכנזי לפני כארבעים שנה. וגופא דעובדא הכי הוה: אשה אחת עוברת על דת, נשאה בפולין לאיזה גוי נוצרי, בולק בורקובסקי שמו, ואחר כך, עקב התנגדות הוריה לנשואים עם גוי, נתגייר לשם אישות בפולין. אחר שעלו לארץ ישראל, הלכה אותה האשה, ובעודה נשואה לבעלה הראשון, "התחתנה" עם איש אחר, וילדה ממנו בן ובת. ואמר הרב הראשי דאז, שמכיון שהגר לא שמר מצות כלל ועיקר, ובבית הדין לא ידע לומר כיצד מניחים תפילין, ואפילו פסוק שמע ישראל לא ידע לומר, ממילא אין הגירות שלו שוה לכלום, אף על פי שקיבל עליו המצות כדת קודם הטבילה, ועל כן אין האשה הנצבת לפנינו נחשבת לאשתו, כי גוי הוא, וממילא אין בניה ממזרים.
ומרן רבינו שליט"א, ועמו כל גדולי הרבנים, ובהם הגרי"ש אלישיב, חיוו דעתם שהגיור הוא גיור גמור, והחשיבו האשה לאשת איש, ובניה ממזרים. ועל זאת עוררו מחאת עולם כנגד הרב הראשי דאז. ובעיר בני ברק, תחת חסות גדולי הרבנים שם, הופיע אותו גר בכנס מחאה נגד הרב הראשי, וחלקו לו שם כבוד מלכים, שהרי גר צדק הוא. ועתה הפכו הקערה לומר, שאין הגיורים שוים לכלום, כאילו בנדון גרי צה"ל היתה אומדנא גדולה יותר מזו שהיתה לפני כארבעים שנה. וכי הלכו הם וחקרו אחר הגרים מי קיבל מצות ומי לא?
והחתימו על כרוז המחאה כנגד פסק מרן שליט"א כמה רבנים הבזים לרבותינו במשך שנים רבות, ללא כל הצדקה, ובזים לכל פסקי מרן שליט"א באשר הם, כי לא נעמה להם דרכו דרך הקודש, כפי שיראה כל רואה במכתבי הגרמ"י ליפקוביץ (סימן ע), שכתב שאסור ללמוד בספרי מרן שליט"א כלל ועיקר, ושאין שום שאלה בזה. ובאמת שבמחילת כבודו עם כל גדולתו עדיין לא הגיע לקרסולי מרן שליט"א, ועל זה יעיד כל העולם. ואם כן איזה ערך יש לחתימתו נגד פסק מרן, אחר שפסקיו אינם שוים בעיניו לכלום.
עוד החתימו על מחאה הנזכרת, איזה רבנים ספרדים עניים שפלי גולה ראשי ישיבות שאין עיקר עסקם בהלכה, בכדי לקשט מחאתם בכמה שמות ספרדיים כדרכם, אף שאותם הרבנים אינם גדולי הדור, ולא הססו אותם הרבנים בבואם לבעט ברבותיהם, בנמיכות קומה כלפי עסקנים שקרנים, ומהם שביקשו בפירוש ששמו של רבינו הגדול יופיע במחאת הבל שלהם, לרוב שנאתם לתורתו של רבינו, או לגודל חנופתם לאשכנזים המעבירה אותם על דעתם. ובודאי אין זו דרך נכונה שנבא אנו בדברי זלזול ומחלוקת כנגד אלה הרבנים, ולה´ המלוכה, בודאי לא ישקוט על כבוד רבן של ישראל, אשר הוציא דבש ממר ואש ממים, והרים את קרן הדת באופן נפלא ביותר, אשר לא היה כמוהו מאות בשנים, במה שזכה וזיכה את הרבים, וקבע יתדות ומסמרות ליסד אור ההלכה, להכניס בתורה שלימה את כל בני ישראל. הלא הוא רבינו הגאון המופלא, אור העולם, אשר העיד עליו רבינו עזרא עטייה ז"ל, בהיותו צעיר לימים, שעתיד להיות בתוך עשר שנים כהגאון רבי יוסף חיים, וחיבר כמה חיבורים יקרים, מלאים זיו ומפיקים נוגה, וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים, ויקח לנפשו אשם לפני אלדים חיים.
אוי להם מיום הדין אוי להם מיום התוכחה. כמה תגדל התרעומת על העוול הגדול הזה בנגיעה כל שהיא בכבוד תורתו של זה, אשר שקד בתורה כל הימים והלילות למעלה משמונים שנה, באופן מבהיל אשר בפז לא יסולא, בעמל ויגיעה, עד כי לא פסיק פומיה מגירסא רגע כמימריה, מתוך קדושה וטהרה ושימוש חכמי הדור שלפנינו. וכמה שהיה מכתת רגליו ממקום למקום ללמד את בני ישראל דעת בכל מקומות מושבותם, והיה נחשב כבר בצעירותו לגאון בעיני גדולי הדור, הגאון רבי צבי פסח פראנק, הגאון רבי ראובן כץ, ועוד רבים ועצומים, ורבים השיב מעון, וכמעט נשתכחה תורה מישראל, כי כבר היו נוטים כל בני ספרד מדרך אבותיהם, לולי ה´ עזרתה לנו בשימו עלינו את הרב הזה. ואיכה היה לנו ככה, שבימי זקנתו יקומו זדים ארורים לחרף ולגדף מערכות אלדים חיים. לא יאבה ה´ סלח להם. וסוף האמת לנצח.
ולאחינו יראי השם נאמר, חזקו ואמצו, אשרינו שיש לנו אב זקן, הנוטל על גבו משא העם הזה ללא מורא ופחד. ובפרט עלינו לשנן, כמה עלינו להשמר מן המחלוקת כמאש, ולא לדרוך בדרכם של אוהבי המחלוקות המתרגשים עלינו מפעם לפעם, והאלקים יבקש את הנרדף.
(פורסם בעיתון "יום ליום")