ר' משה שיינפיל ז"ל נפטר בגיל 43 בלבד, כשהוא מותיר מאחוריו אלמנה חולה וחמש בנות צעירות, שהתייתמו בין לילה. המראות מהלוויה קשים. הילדות הקטנות, בגדיהן הדהויים, עיניהן תועות - לא מבינות. אין אפילו מי שיחבק. אמא לא שם. היא מאושפזת, אחרי שנים של התמודדות גופנית ונפשית.
דירתם בירושלים הייתה דלה עוד לפני כן. אבל עתה - אין מזון, אין חיתולים, אין חלב. הדירה מוזנחת לאחר שלושה שבועות ללא יד מטפלת. הבית, פשוטו כמשמעו, קורס.
ביתו של ר' משה שיינפיל ז"ל: שולחן ישן, קירות מתקלפים, ילדות בצניעות מופלגת, ואווירה של טהרה. שבת אצלם הייתה חוויה: זמירות, דברי תורה, אורחים עניים שלעיתים הופתעו לגלות שהם לא העניים ביותר סביב השולחן. אבל החיוך כיסה על שבר גדול.
ר' משה ורעייתו נלחמו כל השנים במחסור כלכלי חמור, ובבעיות בריאות מתמשכות. כל קוצר נשימה - אשפוז. כל דלקת – אנטיביוטיקה לווריד. וכל הזמן הזה - הם גידלו ילדות לתפארת, בלי להתלונן, בלי לבקש.
מפגש פסגה: רבני התפוצות נפגשו עם בכירי המדינה
תורמים עכשיו! מצילים בדחיפות את האלמנה והיתומות
לפני שלושה שבועות - התרחש הפיצוץ. האם חשה ברע. האב מיהר להזמין אמבולנס, אך גם הוא, רגע לפני שהאמבולנס הגיע, קרס מקוצר נשימה. שניהם פונו לבית החולים. הילדות הועברו לקרובי משפחה, שוב. סבתא אחת, אחר כך הדודה, אחר כך שכנה.
הילדות נשארו לבד.
"הוא יחזור?" שאלה הילדה הגדולה. "אמא תשוב מתישהו?". לא היו תשובות.
בשבת – האב התמוטט. ביום שני – נפטר.
והתינוקת בת חצי שנה? היא נותרה בידיים זרות, עטופה בפיג'מה של השכנה, שהזילה דמעות כשניסתה לחבק אותה במקום אביה.
אנחנו לא יכולים להחזיר להן את אבא. אבל אנחנו כן יכולים לדאוג שלא יקרסו.
הקב"ה, אבי יתומים ודיין אלמנות, מורה לנו בתורה לסייע ולתמוך ככל יכולתנו באלמנה וביתומים. לא נוכל לעמוד מנגד ולהישאר אדישים מול מראות העוני הנחשפים לנגד עינינו. תורמים עכשיו, וזוכים לכל הברכות הכתובות בתורה.
0 תגובות