כדי שהאדם יוכל להתקדם בחייו עליו להכיר את מאגרי הרגש שקיימים בתוכו ולא להתבצר בתוך עויינות קרירות או כעס.
ימי בין המצרים הם ימים של מבחן אישי, בכל פעם שאת מרגישה במצ"ר – מצב רוח שלילי תנסי לבדוק מה קורה שם בלבך מה הביא אותך למקום הזה, כשתלמדי מהם המצבים, ההתנהגויות הגורמות לך להתבצר במבצר, תוכלי למצוא פתרונות חלופיים שיבנו בך קומה של התמודדות חיובית ובניה, ככל שתשתמשי עם כוחות הרגש בצדם החיובי תשפרי את הקול הפנימי שישמיע חזרה צלילים של תקוה ואמונה שמשפיעים ישירות על המצב רוח שימשוך מאורעות טובים בחייך.
אדם צריך להיות מודע למצבי החשכה הנמצאים מפעם לפעם בתוך נפשו, מצבי חושך- אור, קרבה- ריחוק, חורבן- בניה, שנאה –אהבה. ויש מנגינה ישנה.. שאולי כבר ישנה (רדומה) בתוכנו, ורק את נעיר אותה נוכל להתעורר ולהיזכר במי שאהבנו כל כך, במי ששר לנו את שיר הילדות אי שם בבית אבא.
רק לב שמכיל את האבל על החורבן יכול לבנות אבנים בבית המקדש. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- שאלו פעם את אחד החסידים: "היכן מצוי השם" והוא ענה: "בכל מקום שתתן לו להכנס". והאמת היא שאם לא נכניס את השם יתברך אל הלב שלנו אז הוא לא יהיה בשום מקום, ואיך יהיה לו מקום אם נכנסים כל מיני מסכים ומכשירים שלוקחים.
את כל הדעת שצריך לפנות מקום כי השם מסובב כל הסיבות ממלא כל עלמין, אחד יחיד ומיוחד, אוהב אותנו.. ואולי נתפלל בפשטות, מתוך הלב: "רבונו של עולם, כשבראת את עולמך התכוונת שלנצח נהיה מאוחדים.. שנהיה אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה, בדיוק כמו שכל זוג צעיר מייחל שילדיו יהיו מאוחדים ומוצלחים ואם לא תכנס לתוך הלב איך תכנס לביתנו, מה קרה ללב הזה שהפך אבן.
אנא השם הוסף את אות ה שלך, אותה אחת שהוספת לאברהם לשרה וליהושוע ובמקום ה"אבן" פשוט נאהב. אלוקים הטוב, אם רק תרחם ותאיר בלבנו אהבתך, תכנס בכוח אך ברחמים, "משכני אחריך ונרוצה המפתח שפותח את הלב הוא המאסטר שפותח את כל הדלתות ויש שכפול של המפתח שלי, אצלך כנס אבא כנס.. כשאראה אותך אזכר כמה התגעגעתי אליך אבא!
ויתחילו הבנים שלך לבנות את בית המקדש השלישי אבן לצד אבן, כולם יחזרו הביתה גם הילדים שהתרחקו קצת יתגעגעו וישובו הביתה "שאי סביב עינייך וראי, כולם נקבצו ובאו לך. בנייך מרחוק יבואו".
אז נשיר שיר חדש ונזכה לשמחת עולם...
]]>