רבים הזדעזעו ממראה עיניהם לנוכח 'מסע ההתעללות' מביש וכואב זה ושאלו את השאלה המתבקשת: איך? האם העולם שאנו חיים בו הפך לרקוב עד כדי כך שבשם הכסף מותר לעשות כל דבר? האם האנשים שגידלו וסיפקו לנו כל מחסורנו או ראויים להזדקן בכבוד?
ומעל לכל עמדה השאלה: והדרת פני זקן- האמנם? אל תשליכני לעת זקנה?
דבר שנראה כה טריוויאלי ומתבקש מאליו, ככבוד למבוגרים, לזקני השבט, לשבעי הימים התברר כלא מחייב בהכרח. אפשר לומר שמדובר בערך אנושי אוניברסלי אך לעיני המצלמה נראו דברים אחרים, ומזעזעים. כדי לנסות להבין את הפער הזה נתבונן בפרשת השבוע:
פרשת משפטים היא הפרשה הראשונה למעשה בספר שמות המפרטת את המצוות שניתנו בה. לאחר המעמד הרם והנשגב של מתן תורה, ראוי שנדע- מה כתוב בה ומה היא מחייבת אותנו? בתורה יש, כידוע, שלושה סוגים של מצוות: יש מצוות על-שכליות הנקראות 'חוקים'; יש מצוות שאמנם לא היינו מגיעים אליהן בכוחות עצמנו, אולם לאחר שניתנו, ביכולתנו להבינן, והן נקראות 'עדות'; ויש מצוות הגיוניות ופשוטות, שגם השכל האנושי מבין שכך צריכים להתנהג, ואלה ה'משפטים'.
דוגמאות:
חוקים - מצוות תפילין. אין באמת הסבר הגיוני למצווה זו. אנו מקיימים אותה כי ככה ה' ציווה. נקודה
עדות - שבת. יתכן מאוד שהיינו ממשיכים לעבוד לנצח אילו לא היו עוצרים אותנו. אבל מרגע שנצטווינו על השבת, קל להבין גם בשכל אנושי כמה היא מגינה עלינו משחיקה, ממירוץ מטורף וחסר תכלית ומחוסר מנוחה ויישוב הדעת
משפטים - דיני הלוואות וכספים. כל מערכת אנושית-פיננסית תאזן את עצמה בעזרת כללים וחוקים מקובלים, ומשפטי התורה מבוססים גם על הבנה שכלית.
נשאלת השאלה: מדוע בחרה התורה להציג קודם כל את ה"משפטים"? הלא ההגיון אומר שאלו הדברים שצריך להסביר אותם הכי פחות, זה המובן מאליו, ואילו את החוקים או העדות יש להנגיש קודם על מנת שנבין שהם מחייבים אותנו.
אם זהו הסדר כנראה שיש פה מסר עבורנו וזה לא סתם.
כאשר היא פותחת דווקא ב"מובן מאליו"- המשפטים - באה התורה ומדגישה לפנינו, שאף את המצוות הללו יש להשתית על האמונה בה'. עלינו לקיים את המצוות השכליות לא משום שהבנתנו מחייבת לקיימן, אלא משום שהקב"ה ציווה אותנו לקיימן. לכן מיד לאחר תיאור מעמד הר-סיני מתחילה התורה לעסוק ב'משפטים', כדי שנחוש, כי היסוד של המצוות הללו אף הוא בסיני .
כלומר, אחרי מעמד הר סיני העצום, קל לקבל גם מצוות שמעל לשכל האנושי- כי נחשפנו ממש עכשיו לניסים ונפלאות שמעל לשכל אנוש. ואילו מצוות שהן "חברתיות" לא מצריכות שיווק מיוחד. אלא, שהמוסר האנושי, כו גם השכל- הוא דבר חמקמק ופתלתל.
יום אחד יש הסכמה רחבה כי התנהגות מסוימת היא אסורה בתכלית ולא מקובל, ודור לאחר מכן- היא כבר לגיטימית, סבירה ואפילו רצויה. תרבות מסוימת דוחה בשאט נפש התנהגויות אנושיות מסוימות בעוד תרבות אחרת רואה בה משהו טריוואלי ונכון.
לכן - מדגישה תורת החסידת, פתחה התורה דווקא במשפטים. ללמדנו, שאפילו מה ש"המוסר האנושי" מחייב ואפילו מה שמובן מאליו - מצריך אמונה באלוקים באותה מידה. כי המוסר האנושי - משתנה, והמוסר האלוקי - לא. ולכן רק המקום של האמונה יכול להכיל ולהחזיק גם את המשפטים - הברור מאליו, גם את העדות - שמתברר לנו במהלך הדרך, וגם את החוקים- שאת טעמם לעולם לא נדע- באותו החוזק בדיוק.
]]>