ישראל במלחמהישראל במלחמה
"יחד ננצח"

"אני מתכוון לכל מילה": אלו הסופרלטיבים והקלישאות הנפוצות והמעצבנות ביותר

מכירים את האמירה 'צרת רבים נחמת שוטים?' ובכן בגלל ש'על טעם ועל ריח אין להתווכח', משה מנס 'שופך את התינוק עם המים' בכתבה שכולה קלישאות מתסכלות על הביטויים הנדושים שכדאי שנשכח (מעניין)

משה מנס | כיכר השבת |
מנחשים את הפתגם? (יצירה: DALL·E 3)

מלחמה, כמו כל תקופה לא שגרתית, מאופיינת בסיסמאות. רובם כמובן נכונות אבל לפעמים מרוב שימוש הן הופכות למאוסות ומעצבנות. כך למשל, כשמנסים למכור לך ביטוח חיים תחת הכותרת "ביחד מנצח" או כשחשבונית מחברת האנרגיה מגיעה עם הכיתוב "גם בשעות החשוכות של הלילה" אני מבין שאיבדנו את הקונספציה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

ואם מדברים על קונספציה, צריך להודות שהסיסמאות והקלישאות שהתרגלנו לחשוב או לומר היו חלק מהסיבה לאסון. "הם מורתעים", "הם עסוקים בלחיות". וכפי שאמר אליהו יוסיאן, השתמשנו בתרבות של סושי במזרח התיכון בו מנגבים חומוס. כך שאולי היה עדיף לוותר על סיסמאות של "עד הסוף" ו"לא ינתן סיוע הומניטרי עד שישוחררו כל החטופים".

אבל בואו רגע נלך לאסקפיזם שעל פי ויקיפדיה תרגומה לעברית היא 'בּוֹרְחָנוּת' ומשמעותה: "דרך להימנע מחיים לא נעימים או משעממים, במיוחד על-ידי חשיבה, קריאה או צפייה בפעילויות מעניינות. אסקפיזם יכול להיות גם נטייה התנהגותית של הסחת הדעת לבידור או לפעילות דמיונית כדרך לברוח מהמציאות". נניח בצד מילים נפוצות כמו הותר לפרסום, בגידה, חות'ים, משפחות המפונים, מטה המשפחות וציוד קרמי ונדבר קצת על מטבעות לשון, קלישאות וסופרלטיבים. ומה לעשות כשהתותחים רועמים, המוזות לא ממש שותקות.

לחשוב מחוץ לקופסה או לעבוד קשה. איזו קלישאה לבחור? (צילום: DALL·E 3)

סוּפֶּרְלָטִיב

הוא שימוש בכותרות מפוצצות ומוגזמות לתאר דברים שוליים, כדרכם של קווי הנייעס שם כל עץ נופל הוא סופת ענק שטלטלה את בני ברק וכל כלב נובח זה הלם ואימה בכל חוצות ישראל.

קל לזהות סופרלטיבים, למרות שאנחנו אוהבים לכנות כל אדם כרב וכל מוביל כאברך. התרגלנו לאינפלציה בתארים וברור לנו שלמרות שכתוב בעלון הפרסום על 'מרן רשכבה"ג' מדובר בלא יותר מרב בית כנסת המקומי. גם ברור לנו שלא כל פוליטיקאי הוא כזה מוצלח למרות שהוא מתואר כשמש העמים, שלא בכל עצרת עם רבבות משתתפים היה מנין ושלא כל 'איש החסד' הוא באמת הזן ומפרנס לכולם.

מצידנו, נדרשת החובה שלא לתת לכתבה על טיול למעיין דלוח כותרת על "המעיין הכי נפלא ונדיר במזרח התיכון" וברור שדחיפת מפגין חרדי ע"י שוטר אלים לא צריכה לקבל טקסטים מלחמתיים של "הלם וזעזוע: תקיפת חרדים אנטישמית ורדיפת הדת בחוצות ישראל".

אין כסף קל, יש רק הבטחות (צילום: משה מנס)

קְלִישָׁאָה

קצת מורכב יותר לאבחן קלישאות ואין בפי קלישאה כדי להקיף את הנושא, אך אנסה לחלק אותם לקטגוריות שונות. נתחיל בקלישאות עיתונאיות מעצם קיומם. הנה כמה דוגמאות:

1. בהקשר לחג ולמועד

לדוגמה: בסוכות נעשה כתבות על "סוכת שלומיך", בפסח על "עשרת המכות" ו"עושים לכם סדר במסלולי הטיולים". בחנוכה תהיה כותרת על "מאירים את החושך ו"מאפילה לאורה". אבל מה לעשות, לפעמים חייבים. אפילו הכתבה על כתבי 'כיכר השבת' מבקשים סליחה בעשרת ימי תשובה היא סוג של קלישאה, כנראה שהסנדלר הולך יחף…

זה מעצבן או מצחיק במיוחד (לכל מטבע שני צדדים) בטקסטים שיווקיים בהם מספרים לנו על "הזדמנות נדירה לברכה של הצדיק ולמפתח הישועות", "10 בקבוקים אחרונים של יין ההתחלות", "באופן חד פעמי בר מים שמוציא בועות סבון", "מבצע מיוחד למטבח נטול עץ", "אלפי לקוחות מרוצים לא טועים", "מחירים שאסור לפרסם", "כל הקודם זוכה", "נייר טואלט כל כך רק שלא תרצו לצאת מהשירותים", "30 חבילות טישו אחרונות בהחלט".

2. קלישאות בנושאים ובמושאי הכתבה

כל זמר מתחיל או זמר שמנסה לחזור לכותרות ימצא את המשבר, ההפרעה והבעיה שלו כך שהיא תיהפך לכותרת בומבסטית ותצדיק את הכתבה. "בניגוד לכל הסיכויים, הוא חזר ליצור", "למרות ההתקפי חרדה הוא מוציא דיסק מטורף", "האמן שלמרות שסבל מציפורן חודרנית והפרעות קשב מצליח לשיר".

3. אמרות חבוטות

הקלישאות הכי מגוחכות בעיני, הן אמרות שפר. הן לא מצחיקות ולא מראות על חוכמת המשמיע. חלקן אולי נכונות, חלקן נשמעות טוב. אבל הן מעצבנות, או מעצבנות. וכמאמר הקלישאה 'אל תהיה צודק, תהיה חכם'. עדיף להפחית בשימוש בסיסמאות כמו 'הכתובת הייתה על הקיר' או 'אין עשן בלי אש'.

על פי המילון: "קְלִישָׁאָה היא ביטוי, רעיון, או אלמנט מיצירה אומנותית אשר נעשה בו שימוש יתר על המידה עד שהגיע לנקודה בה איבד את משמעותו או השפעתו המקורית. בשפה הרווחת, המונח "קלישאה" ניתן לעתים ככינוי גנאי למשפט המתאר מציאות אוטופית בלתי ניתנת להשגה. המונח "קלישה", שמקורו בצרפתית, הוא מילה בינלאומית שפירושה גלופת דפוס. בעברית קיים ביטוי מקביל: "אמרה חבוטה".

מאיפה הקלישאות האלו מגיעות? ממקורות שונים. גם הן מתחלקות לפתגמים נדושים, (אין עשן בלי אש) לדימויים מחיי חיות, לאמירות בומבסטיות (נעשה כל מאמץ) והגדים באוויר (מה אתה אומר).

הכתובת על הקיר... (צילום: DALL·E 3)

קלישאות רבות מקורן במקורות. הנה כמה מהן:

'הכתובת הייתה על הקיר'

המקור לאמירה היא בספר דניאל, שם מסופר על משתה שנערך ובו הופיעה כתובת על הקיר. למרות שהמלך קרא לכל אנשיו החכמים לבוא לפרש אותה, אף אחד לא הצליח חוץ מאחד, החכם העברי, שפירש את המשפט בכך שיבוא חורבן על בבל. המלך לא האמין ולאחר מכן בבל נפלה בידי הפרסים. כך נולד הביטוי 'הכתובת על הקיר', כלומר המלך ראה מה עתיד לקרות ולא עשה כלום בנידון.

אז במקום לומר "הכתובת הייתה על הקיר", ניתן לומר: "אמרנו לך". אמירה לא מעצבנת בכלל. טוב, אולי עדיף לשתוק, כי אם תגידי 'אמרתי לך' לבעלך, הוא יתעצבן והכתובת נמצאת על הקיר שהוא יתעצבן.

'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו'

קלישאה די מעצבנת שכמובן נכונה לחיים. מקורה בפרקי אבות ומשמעותה ביחס לאדם או מוצר שאולי לא נראה משהו, אבל מדובר בצדיק ובמוצר טוב. רק שאם הבן שלי לא רוצה לאכול משהו בגלל שהעטיפה טיפה מקומטת, האמירה הזו לא באמת משכנעת אותו. אז אל.

'אחרון אחרון חביב'

מקור ההיגד מיעקב שהציב מאחור את יוסף ורחל בעת המפגש עם עשיו.

'לא דובים ולא יער'

מסיפור אלישע והדובים ודומים לו גם האמירות של: 'לא היה ולא נברא' או 'לא היו דברים מעולם'.

והנה עוד: 'אין חדש תחת השמש', 'אין דין ואין דיין', 'אם בארזים נפלה שלהבת'.

יש גם קלישאות רבות שממשילות ומשוות התנהגויות אנוש לחיות. כגון: 'עובד כמו חמור', 'אוכל כמו סוס', 'אוכל כמו ציפור', 'רעב כמו כלב', 'מהיר כמו צב' ו'יש לו זיכרון של פיל' אבל אני חושב ש'אין חיה כזו'.

ואם כבר דיברנו על חיות אז יש את 'הקש ששבר את גב הגמל', 'טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ' וככה זה 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת' וגם 'יש הרבה דגים בים'.

אבל 'אם אתה שואל אותי' אז 'אל תיקח ללב' כי 'לא בוכים על חלב שנשפך' גם אם יש לך 'לב שבור' שהרי 'אם לא יועיל לא יזיק' ובסוף 'לכל סיר יש מכסה' בזכות 'המבוגר האחראי'.

'אפשר לחתוך את המתח בסכין' זו 'אותה הגברת בשינוי האדרת' שכחה ש'ברומא תתנהג כרומאי' ו'אין ארוחות חינם' כי 'אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה' רואים ש'התפוח לא נפל רחוק מהעץ' ואז נצטרך 'לאכול את הכובע'.

גם עולם השידוכים עמוס בקלישאות לעייפה, כך שלפעמים "בחור חברותי" הוא בסך הכל כזה שישן עם שישה בחדר אחד, "בחורה נאה" היא לא בדיוק שלימות היופי, "המתמיד של הישיבה" כנראה סוגר את הגמרא מהראשונים, "בעלת מידות טובות" זה בדרך כלל ביטוי על חיצוניות ולא על פנימיות ומי שהוא "שטייגעניסט רצח" הוא כנראה רוצח את הלימוד.

אבל כמובן, כמובן ש'העיקר הבריאות' כי 'עם ישראל חי' ו'אנחנו חרדים אבל לא מטומטמים'.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר