על רקע המתיחות הביטחונית והמלחמה באזור, מתפרסמים מסמכים רשמיים מטעם הנהגת הקהילה היהודית באיראן המציגים קו רשמי ונוקשה של תמיכה במשטר וגינוי חריף של ישראל וארצות הברית.
בעוד שהניסוחים הם רשמיים ולוחמניים, סגנון הכתיבה והשימוש בטרמינולוגיה של המשטר מראים כי המנהיגים היהודים אנוסים לכתוב דברים אלו כדי להבטיח את שלום הקהילה.
במכתב רשמי מטעם חבר הפרלמנט האיראני, נציג הקהילה היהודית הומאיון סאמה יח' נג'אף אבדי, פתח במילים:
"אני, בשם קהילת יהודי איראן, עם לב מלא צער וכעס, מגיש את תנחומיי על מות הקדושים (שאהדת) של מנהיג המהפכה הנבון, כבוד האייתוללה סייד עלי חמינאי, לכל בני עמנו היקרים ולמוסלמים בעולם".
בהמשך, המכתב מתאר את מסירותו של המנהיג
"המנהיג נותר עד טיפת דמו האחרונה עסוק בניהול ענייני המדינה... יחד עם קבוצה של מנהיגי צבא וממשל שהקריבו את חייהם למען עם איראן".
המסמכים אינם מסתפקים בדברי ניחומים, אלא כוללים התקפות חסרות תקדים על ישראל וארצות הברית, נציג הקהילה כותב:
"הכעס הגואה מפעולה חייתית זו של האויב האמריקאי-ציוני, שפעם נוספת הראה את פרצופו הפראי והעירום מאי פעם, יביא ללא ספק לסערה שתכה במבצעים ותגרום להם להתחרט קשות על מעשיהם".
גם ועד הקהילה היהודית בטהרן פרסם הודעה דומה, המחזקת את התחושה שמדובר בקו אחיד ומוכתב מראש. בהודעת הוועד נכתב:
"הידיעה על מותו של מנהיג המהפכה האסלאמית... על ידי המשטר הציוני, העבירה גלים של צער ואבל בלבבות האומה האיראנית הגדולה וכל האנשים החופשיים בעולם".
"[חמינאי היה] דמות שהקדישה את חייה המבורכים למען הכבוד, העצמאות והגאווה של ארץ זו... ותמיד הדגיש אחדות לאומית ודו-קיום בשלום של מאמיני הדתות האלוהיות".
נראה כי עבור יהודי איראן, המלחמה אינה מתנהלת רק בחזית הצבאית, אלא גם בזירה המילולית. המכתבים הללו, מהווים עדות חיה למציאות המורכבת של מיעוט יהודי החי תחת משטר איסלאמי קיצוני בזמן מלחמה, מציאות בה המילים הכתובות הן לעיתים חומת המגן האחרונה.
ואולי בזכות ימי הפורים האלה יזכו כבר בפסח להיות בני חורין
0 תגובות