ראשית, הפרשה מספרת לנו על בניית המשכן ומסבירה כי היה עשוי עצי שיטים ומורכב מעוד המון תרומות של כסף זהב בדים וכיו"ב. אם נחשוב על זה רגע, נשאל: מהיכן היו לבני ישראל עצים לבניית המשכן? בדים, זהב כסף וכד'- אפשר להבין.
הרי זה עתה יצאו ממצריים ברכוש גדול, כבדים כבסף ובזהב ובשלל מיני סחורות שהמצרים ציידו אותם בהם. אז זה מובן. אבל עצים? מהיכן היו להם עצים? במדבר הרי לא צומחים עצים ובמצריים, סביר להניח כי לא קיבלו במתנה עציצים וצמחיה כמתנות.
מסביר רש"י כי היו אלו עצי השיטים שהביא עימו יעקב למצריים עוד בשעה שירד ב-70 נפש מצריימה. זה לא היה רק קטע טכני. יעקב אבינו ידע שבניו עתידים לצאת ממצרים, הוא רק לא ידע מתי. לכן הוא הכין את שתילי עצי השיטים כבר אז- שאגב- מדובר ככל הנראה בעצי ארז, עבור בני ישראל והימים שעוד יבואו.
הוא לא ידע כמה צדק- או שאולי בעצם כן, כי השיטים האלו החזיקו את תקוותם של בני ישראל בתוך עבדות מצריים. כשלא היה במה להתלות ובמה לקוות הסתכלו העבדים העבריים על עצי השטים וזכרו כי יש להם תפקיד: הם ישמשו אותם לבניית המשכן בצאתם ממצריים, כך ספרו להם אבותיהם, כך ספרה השמועה, המסורת. ואכן עם צאתם ממצריים הזדרזו ולקחו עימם את עצי השיטים והם אלו ששמשו לבניית המשכן.
תורת החסידות מלמדת כי במילה שטים יש משותף עם המילה שטות. שתיהן משורש ש.ט.ה וזה לא במקרה. לעיתים אדם נופל למעשה שטות וזה באופן טבעי מתקשר עם קונוטציה שלילית, כטעות או מעשה בלתי ראוי. אך מסתבר שישנו גם צד לחיוב: יש את ה"שטות דקדושא"- מעשה נועז ובלתי צפוי שנועד לעורר את הסביבה מתרדמתה ולהציף שאלות וסוגיות חשובות על פני הקרקע.
כאשר יהודי עושה "שטות דקדושא" ומעורר את סביבתו לעניינים של תורה ומצוות בדרך קצת אחרת, אך לא כזאת שנוגדת את ההלכה ח"ו אלא בצורה יותר קריאטיבית - הוא למעשה פורץ את המסגרת הקבועה והרגילה אליה הורגלו כולם ובכך מעורר לחשיבה.
אין לזלזל בדבר! פריצת המסגרות והמגבלות תביא את ביאת המשיח, שאף הוא מכונה 'פורץ', ונזכה ל"יעלה הפורץ לפנינו", בקרוב ממש.
]]>