'לאתרג' את הערבה // הרב אבי אברהם

חביטת ערבה (צילום: שמעון ברדי)

לפני כתשע שנים, זכיתי לפתוח קבוצת ואטספ תורנית, המכונה "אסתכל באורייתא".

במהלך השנים ועדיין השתתפו ב'בית מדרש הוירטואלי' והפעיל הזה מאות אנשים מיוחדים, מ'אתרוגי' הרבנים ופוסקי הלכה ועד ל'ערבה' החבוטה שבעם.

עוצמת הלימוד שמתקיימת שם בכל שעה ביממה, הדיון המכבד והמפרה זה את זה המחבר בין עולמות שונים שהמאחד ביניהם הוא הקונספט השיתופי-תורני, האיכות והסקרנות הבוערת לדבר ה' הפכה את הקבוצה הזו לקהילה חיה ממש, כולל שיעורים קבועים בליל הושענא רבה וחיבורים רבים שיצאו בזכותה עד שכיום נראה שיש לה כבר חיים משל עצמה.

לצערי אינני פעיל בה כיום כבשנים הראשונות, אך מידי פעם אני עדיין מוצא את עצמי קורא ומתמוגג מתוכן משמעותי שמישהו מיושבי בית המדרש העלה שם.

כזה היה המונולוג האישי של ידידי ורעי הרב יונתן שטיינברגר, ששום דבר לא הכין אותי לעוצמת המילים שלו שחלחלו אלי עמוק והותירו בי חותם, עד שהחלטתי לשתף גם אתכם בסיפורו האישי והרי הוא לפניכם:

"יום ערבה" צרוב לי בעמקי הנשמה משנות הישיבה הארוכות. מתאר הרב שטיינברגר.

יום הושענה רבא היה תמיד 'החג של הערבות'. אלו שאין להם לא טעם ולא ריח, לא 'עבדעס' ולא תורה, סתם בחורים.

ב"יום ערבה", בדומה לערב בחירות להבדיל, היו מסבירים לנו כמה צריך גם אותנו, את קולו של האזרח הפשוט מהעם. בהמשך זה גם עלה לרמות של "אתם הכי חשובים", אחרי זה "אתכם הקב"ה הכי אוהב" וכן על זה הדרך.

בשלב מסוים זה נהיה 'IN' להיות ערבה. כולם נהיו ערבות.

ה'שמועסים' של הושענה רבא הפכו להיות כל כך 'מלטפי ערבות' שפתאום כל האתרוגים התחפשו לערבות גם כן, החביאו את הטעם והריח ובכו על היותם ערבה, ואז התנחמו מהמילים הנעימות שנשפכו על חשיבותה של הערבה.

זה היה מקסים.

יכולת להיות ערבה אמיתית, יכולת להיות 'אתרוג מחופש' וכולם כולם חשובים ויפים בעיניי הבורא.

לקח לי שנים להבין למה נשארה לי שם תחושה מרירה.

כי בסופו של דבר, נגמר 'היום של הערבה' ואני נשארתי ערבה בלי היום שלה.

אותם האתרוגים המחופשים חזרו להיות אתרוגים מהודרים יותר, עם יותר טעם ויותר ריח, והערבות? נשארו ערבות סתם, עם יותר 'בלי טעם' ויותר 'בלי ריח'.

יום הערבה ליטף את הערבה וכיבד אותה ביד אחת, אבל הנציח את מעמדה כערבה ביד השניה, רשם עליה תגית באותיות גדולות: "ערבה פשוטה".

בליבי לא הבנתי מדוע ביום הערבה לא מוסיפים גם לה קצת טעם וריח, שתפסיק להיות כזו ערבה יבשושית... אולי בגלל שגם שנה הבאה האתרוגים יצטרכו אותה בתור ערבה?

אבל השנה קרה לי משהו.

השנה הבנתי שעבדו עליי ואני בכלל לא ערבה, השנה גם הבנתי שאולי אין להשיג באמת ערבות בכלל.

נכון, המשל של ארבעת המינים כל כך יפה אבל מי אמר שיש לו נמשל מדויק?

הרי גם בליל הסדר יש ארבעה בנים ואף אחד לא מנסה למצוא בכח את הבן הרשע במציאות, אז למה חייב להיות שיש ערבה?

ליתר בטחון בדקתי מסביבי ביסודיות, מבטיח לכם שלא מצאתי שום ערבה ערבתית, אולי ערבה לכמה דקות קשות ממש...

ראיתי סביבי אתרוגים מהודרים כל כך, מלאי מעשים טובים, קובעי עיתים לתורה, אוהבי תפילה ומלאי רגש, בעלי חסד ואהבת חברים.

אתרוגים מהודרים.

אז אולי עבדו עלינו? אולי יש אתרוגים ש'תחושת האתרוגיות' חזקה ודומיננטית אצלם יותר כאשר יש לצידם ערבה, אבל זהו, אני הפסקתי להתנדב להיות ערבה, שיחפשו להם פראייר אחר!

אני אתרוג מהודר, בתוך קופסת אתרוגים נפלאים כל כך, של יהודים יקרים שמוסרים נפש בשביל יידישקייט וחינוך ילדים, שמתנפלים על כל חג ומועד ברעבתנות של קדושה כדי לקבל ממנו כמה שיותר, שהלב שלהם פתוח כמו לולב אל עריש וגדול כמו אתרוג של קופשיץ.

ולא אכפת לי להתנענע עם ארבע אתרוגים מושלמים, גם אם המשל שלמדתי בחיידר על ארבעת המינים לא יתקיים ככתבו וכלשונו ולא תהיה שם ערבה ללטף אותה ולהגיד לה שצריכים גם אותה כדי להיות 'עם ישראל שלם'.

כי בעולם שלי אין יותר ערבות, בחבורה שלי כולם אתרוגים.

וגם אני אתרוג.

פעמים אנחנו מרגישים מול הקב"ה ערבה. כמו אומרים או מרגישים בלב: 'אנחנו כאן בעולם פשוט כי ככה יצא'. אבל האמת היא שאנחנו "אתרוג" ומנהג נביאים לפני שאנחנו יוצאים מהימים המרוממים הוא 'לחבוט את תחושת הערבה' שבנו, לקחת את ספר התורה ביד ולזכור שזה מה שהופך אותנו בעצם לאתרוג מהודר שמוכשר ומושגח על ידי הקב"ה בהשגחה צמודה ופרטית.

"הושענא דבוקה וחבוקה בך – בתורתך".

• • •

הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה

להארות וליצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com