א. מקור הדין
המשנה במסכת שבת מביאה את מחלוקת רבי אליעזר וחכמים לעניין תלישת שיער בידו בשבת. רבי אליעזר סובר שפעולה זו אסורה מדאורייתא וחכמים חולקים וסוברים כי האיסור הוא מדרבנן משום שתלישה ביד איננה דרך המלאכה המקובלת וממילא אין בכך איסור תורה, אבל תספורת במספריים או באמצעות כלי אחר המיועד לכך הרי שהיא תהיה אסורה מדאורייתא גם לשיטת לחכמים.
רש"י[1] ועוד ראשונים[2] מבארים כי איסור תלישת שיער ממקור גידולו נכלל במלאכת גוזז וכפי שנאסרה גזיזת צמר מהחי כך תלישת השיער אסורה. שיטת היראים[3] כי תלישת שיער אסורה גם משום גוזז וגם משום קוצר וכן ביאר המנחת חינוך[4] בשיטת הרמב"ם שמלאכת קוצר איננה מתייחסת רק לגידולי קרקע וממילא שתלישת שיער ממקור גידולו תהיה אסורה גם משום מלאכת גוזז וגם משום מלאכת קוצר.
ב. סירוק ותיקון השיער
עוד מבואר במשנה כי רבי אליעזר וחכמים נחלקו גם לעניין קליעת שיער בשבת (בלשון המשנה גודלת) וגם לעניין תיקון השיער וסירוקו (בלשון המשנה פוקסת).
רש"י[5] מבאר כי פוקסת משמעותו הפרדת שיער וסירוקו ביד או באמצעות כלי ובמקום אחר ביאר רש"י כי גם חלוקת השיער והפרדתו לצדדים אסורה ופעולות אלו נכללות בפעולות הפיקוס.
ריב"ש[6] מבאר כי האיסור איננו מתייחס לסירוק השיער שכן בפעולת הסירוק קיימת וודאות ששיער ייתלש ממקום גידולו וממילא שיש בכך איסור, אלא פוקסת משמעותו משיחת שמן על השיער כדי לשמר את הסירוק ולמנוע מהשיער להתפזר.
בהמשך הסוגיא מבארת הגמרא כי קליעת השיער וסידורו (גודלת ופוקסת) אסורים משום מלאכת בונה וממילא כתב המאירי[7] שלדעת חכמים במשנה לעיל הסוברים שגודלת ופוקסת אסורים מדרבנן ולא מדאורייתא, משמע כי סברתם שאין איסור בניין באדם כמו שאין איסור בניין בכלים, אך בכל זאת פעולות הקליעה ותיקון השיער אסורות מדין בונה דרבנן וכפי שמצינו שמדאורייתא אין בניין בכלים אך מדרבנן יש איסור לבנות מנורה של חוליות (מנורה העשויה מחלקים המתחברים זה עם זה).
ג. מחלוקת הראשונים האם מותר להפריד ולחלק את השיער באופן הקרוי בימנו "שביל"
עוד נחלקו הראשונים האם יהיה מותר בשבת לסדר את השיער ולחלקו לצדדים באופן הקרוי בימנו "שביל". לדעת תוס'[8] מותר יהיה לחלוק את השיער לצדדים וכן פסק הרא"ש[9] וזאת משום שקיימא לן כשיטת רבי שמעון דדבר שאינו מתווכן מותר וממילא יהיה מותר לחוף ולפספס את השיער מבלי שיהיה חשש תלישה בעת פעולת סידור השיער שכן אין בכוונת המפספס את שערו לתלוש שיער.
לדעת רש"י והאור זרוע[10] אסור לחלק את השיער ולעשות שביל, ונראה לבאר כי לשיטת רש"י האיסור הוא משום בונה שכן במסכת מועד קטן[11] ביאר רש"י שפיקוס השיער הכוונה היא חלוקתו לצדדים ומדברי הגמרא במסכת שבת עולה שפיקוס השיער נכלל במלאכת בונה וכן כתב האור זרוע.
בבית יוסף[12] כתב כי אומנם לשיטת הרא"ש פספוס השיער בידו יהיה מותר, אך סירוק השיער על ידי כלי יהיה אסור וזאת משום שחלק מפעולת הסירוק כוללת באופן וודאי (פסיק רישא) תלישת שיער, וממילא גם לדברי רבי שמעון הסובר שדבר שאינו מתכוון מותר אבל במקרה של פסיק רישא (תוצאה וודאית) מודה רבי שמעון (להבנת הרא"ש) שהפעולה נאסרת.
עוד כתב הבית יוסף כי יש לאסור סירוק על ידי כלי גם משום שבדרך כלל רצון הסורק להסיר את השיער העודף שאינו משתווה לשיער הסרוק וממילא ניחא ליה לסורק בתלישת השיער.
הר"ן וכן הריב"ש[13] כתבו כי לעניין תלישת שיער האסורה משום מלאכת גוזז, יש לאסור כל פעולת גזיזה גם אם אינו צריך את השיער ועל אף שבמקרה זה אין מלאכת הגזיזה צריכה לגופה, וזאת משום שבמשכן היו גוזזים את עורות התחשים ומסירים מהם את השיער למרות שלא היה להם צורך בצמר שעל העורות וממילא שבמלאכת גוזז יש איסור להסיר שיער על אף שהשיער אינו נצרך לו.
ד. פסק השולחן ערוך והעולה מהדברים
להלכה פסק השולחן ערוך[14] כי פעולת הסירוק אסורה משום חשש לתלישת שיער ממקום גידלו וברמ"א כתב שלפספס ולהבדיל שערו זו מזו ביד יהיה מותר. עוד פסק השו"ע[15] כי מותר לחלוק את השיער לצדדים והרמ"א פסק שיטת האוסרים אך הוסיף כי יש המתירים לחלק באצבעו.
במשנה ברורה[16] הביא את שיטת הריבש הסובר כי מותר לעשות סירוק קל במסרק העשוי משיער רך שאין בו כדי לגרום לתלישת שיער והסרתו ממקום גידלו, וכי יש לעשות זאת במסרק המיוחד לשבת שאינו עושה בו שימוש ביום חול.
בתפארת ישראל[17] כתב שאסור לעשות בשבת תלתלים או לסלסל את השיער וכפי שפסק השולחן ערוך בסימן שג סעיף כו שאסור לקלוע את השיער בשבת, כמו כן יש לאסור התזת ספרי לצורך שמירה על התסרוקת או ייצוב השיער וכפי שפסק הריב"ש והבאו דבריו בביאור הלכה וכן כתב בשמירת שבת כהילכתה[18] ובאורחות שבת[19]
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה
[1] רש"י שבת צד ע"ב ד"ה מחלוקת "בהא שנוטלן בידו ולא בכלי הוא דפטרי רבנן, שאין דרך גזיזה בכך בחול"
ובד"ה מהו "דאין כאן משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה".
[2] חידושי הריטב"א מסכת שבת דף צד ע"ב "והא דאמרינן דבכלי דברי הכל חייב חטאת, עיקר הפירוש כדפירש רש"י ז"ל הכא דחיובא משום גוזז דהא איתיה אפי' כשאינו צריך לגיזה כי הכא שאינו צריך [אלא] לתיקון גופו, דהכי נמי אמרינן (תוספתא פ"ט ה"א) שהגוזז את השלח כדי לעבדו חייב משום גוזז, אבל ליכא לפרושי דחיובו משום עוקר דבר מגידולו, דההיא תולדה דקוצר ואין קצירה אלא בגידולי קרקע כדאיתא בפרק כלל גדול,, ועוד דקצירה ליתא אלא בצריך לדבר הנלקט והנתלש כדאמרינן התם (לעיל ע"ג ב') ואם צריך לעצים חייב משום קוצר.
[3] ספר יראים סימן רעד [דפוס ישן - קב] "הקוצר הבוצר הגודר והמוסק והאורה כולן מלאכה אחת הן. תולדה דרבנן דתנן בפ' המצניע [צ"ד ב'] הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וזקנו ר"א מחייב חטאת וחכמים אוסרים משום שבות והלכה כחכמים"
[4] מנחת חינוך מוסך השבת מלאכת קוצר אות ב.
[5] ד"ה וכן הפוקסת "יש מרבותיי אומרים מתקנת שערה במסרק או ביד"
[6] שו"ת הריב"ש סימן שצד.
[7] בית הבחירה (מאירי) מסכת שבת דף צד ע"ב "וכן הגדילה והפקוס כעין בנין הוא ואסור ומ"מ אינו בנין גמור להקרא תולדת בונה לחייב חטאת על הדרך שאמרו בכלים שאין בנין בכלים ואעפ"כ לכתחילה אסור להחזיר מנורה של חוליות וכיוצא בה מפני שנראה כעין בנין"
[8] תוד"ה למאי חזיא שבת ס ע"א.
[9] רא"ש מסכת שבת פרק ו סימן ז "ותימה מנלן דאסור לחלוק שערה בשבת דאינה תולשת השיער. אפילו לחוף ולפספס מותר דקי"ל כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר"
[10] אור זרוע חלק ב - הלכות שבת סימן עח "לכאורה משמע דהלכה כר' אליעזר דמסייעי ליה תנאי וקראי מיהו אפי' אין הלכה כר"א מדרבנן אסור לכ"ע לגדל שערה בשבת והואיל ואסור לגדל אסור נמי לסתור שערה היכא שגדלה אותם דמדיש בנין בגידול שער איכא בי' נמי סתירה כדאמרי' ר"פ כל הכלים גבי דלת שידה תיבה ומגדל אי יש בנין יש סתירה."
[11] רש"י מועד קטן ט ע"ב ד"ה פוקסת.
[12] בית יוסף אורח חיים סימן שג "ומשמע מדבריהם שם דלא שרי אלא לחלוק שערה דכיון דאינה תולשת שער אפילו לחוף ולפספס מותר דקיימא לן (שבת כב., צה.) כרבי שמעון דדבר שאין מתכוין מותר אבל לסרוק במסרק לכולי עלמא אסור וכדתנן בפרק שלשה מינים (נזיר מב.) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ואוקימנא אפילו כרבי שמעון משום דכל הסורק להשיר נימין מתכוין כלומר נימין המדולדלות."
[13] שו"ת ריב"ש סימן שצד.
[14] שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כז "אסור לסרוק במסרק בשבת, ואפילו אותו שעושים משער חזיר,שאי אפשר שלא יעקרו שערות אבל מותר לחוף ולפספס ביד (ב"י).
[15] שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כו "אסור לקלוע האשה שערה בשבת, ולא להתיר קליעתה, אבל יכולה לחלוק שערה. הגה: ויש אוסרים לחלוק שערה, דהיינו לעשות השייטי"ל (רש"י וא"ז). וכן נהגו לאסור לעשות ע"י כלי, אבל באצבע בעלמא נהגו להקל.
[16] משנה ברורה סימן שג ס"ק פז "ומ"מ מותר לתקן מעט את שער הראש בכלי העשוי משער חזיר דדוקא לסרוק אסור בו דמשיר שער אבל לתקן מעט שרי ובמסרק אסור אף בזה ונהגו שיהיה הכלי העשוי משער חזיר מיוחד לשבת כדי שלא יהיה מחזי כעובדין דחול:."
[17] תפארת ישראל מסכת שבת פרק י יכין אות לה ו-לח.
[18] פרק יד סעיף נו.
[19] פרק יז סעיף טז.