הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול, הגאון רבי דוד לאו, מסר בימים האחרונים שיחת חיזוק מיוחדת - באמצעות ה‘זום' - בפני עשרות מתלמידי הישיבה התיכונית החרדית 'נשמת התורה'. הרב ניצל את ההזדמנות כדי לברך ולעודד את תלמידי הישיבה המשתתפים בימים אלה במבצע לימוד 'סדרים פלוס', במסגרתו, הם מקיימים את סדרי הלימוד מביתם.
בשיחתו התייחס הרב הראשי לנגיף הקורונה ולאתגרים שהוא מעמיד בפני חובשי ספסלי בית המדרש: "הקורונה משבשת, המוטציה הבריטית מבלבלת, המוטציה הדרום אפריקאית מטרידה, אבל הכל תלוי ברגעים הללו, בהם אנו מתכנסים ושישים חלונות פתוחים כרגע ומחפשים ללמוד תורת ה'. כל המדענים שיושבים עכשיו ומחפשים מענה לקורונה - מדעני פייזר, מדעני קורונה, מדעני מודרנה, מדעני המכון הביולוגי בנס ציונה - כל ההצדקה לקיומם זה שישים החלונות שפתוחים".
השיחה נפתחה בשאלה מפי ראש ישיבת 'נשמת התורה' ששאל כיצד יש לכבד רב בכלל ורב ראשי בפרט כשעולים לשמוע שיעור שלו באמצעות הזום, הרי אי אפשר לקום לכבודו כשהוא נכנס.
בתגובה, סיפר הגר"ד לאו כי בצעירותו כשלמד בתור אברך ב‘כולל' בשכונת בית וגן בירושלים היה רואה שלוש פעמים בכל שבוע את רכבו של פוסק הדור הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל כשהוא חולף על פני תחנת האוטובוס ביציאה מהשכונה בחזרה מהשיעור הכללי שלו אל ביתו בשכונת ’שערי חסד‘. ״שאלתי אותו פעם אחת, כשאני רואה את רכב הרב עובר על פניי אני רוצה לקום, אבל זה לא יעזור כי עד שאני אספיק לקום המכונית כבר חלפה …, ראשית, הוא אמר לי שלא צריך להתאמץ. והוסיף כי ’אני יושב ועובר על פניך, למה אתה צריך לקום ולעשות מעשה‘״.
הגר"ד לאו שאל במהלך שיחתו מה המסכת הנלמדת בישיבה, בתגובה לתשובת ראש הישיבה כי נלמד פרק ’המפקיד‘ במס‘ בבא מציעא, עודד הרב הראשי את התלמידים להתמיד בלימודם מתוך שמחה והנאה, כדי לעשות נחת רוח להוריהם ולבוראם.
"אל תוותרו לקורונה. אל תוותרו לנגיף. כשהקב״ה שלח את הקורונה לעולם, הוא שלח גם את הזום בתור הקדמת רפואה למכה (…) אין נחת גדול יותר להורים מאשר לראות אתכם יוצרים חברותות גם דרך הזום ולומדים ומשתמשים באמצעים הללו ומגדילים תורה ומשמחים לבב הוריכם ולב אבינו שבשמים. הקב״ה מחייך כשאנחנו מראים לו שלמרות הכל לא נוותר".
יצוין כי הישיבה התיכונית החרדית ״נשמת התורה״ ממוקמת בשכונת גבעת שאול בירושלים. בימים אלה מתקיימים כל סדרי הלימוד של הישיבה באמצעות ה‘זום'.
הצגת כל התגובות