בפאתי הישוב חרשה (770 מטר מעל פני הים), סמוך לרמאללה אשר במערב בנימין, התנמנם לו שנים רבות מעיין צלול ענק בגודל חצי בריכה אולימפית שהיה במשך שנים קשה להגעה לישראלים. במעין בו יש מים כבדולח, ולצידו בוסתן פורח וטבע בראשיתי - רק מעטים זכו ליהנות ממנו שכן היה בידיים זרות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"שנים ארוכות המעיין היה מוכר, אולם בלתי נגיש", מספר ישראל שפירא, היסטוריון כיכר השבת ובלוגר טיולים המשפיע על עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות. "בני דודינו השתלטו על אדמות המדינה באזור, והגישה למקום לא הייתה בטיחותית. הציבור לא הגיע בהמוניו, אלא רק בטיולים מאורגנים ובליווי אבטחה".
ההיסטוריה של מעיין חרשה היא במובנים רבים ההיסטוריה של יהודה ושומרון כולה - מקורות מים עתיקים ששימשו את אבותינו, שנשכחו בגלות הארוכה, והפכו לנחלת זרים. בשנה האחרונה, לאחר טבח שמחת תורה' חל מפנה דרמטי וב"ה אזור המעיין חזר לשליטה יהודית, לאחר אלפי שנות גלות.
"הערבים נטשו את המקום, וממש בערב פסח נסלל כביש מיישוב חרשה אל המעיין", מתאר שפירא את נקודת המפנה. "כשביקרתי שם בחול המועד פסח, היה זה יום לפני שנוער חרשה הקימו ובנו פרגולה לרווחת המבקרים". הנגישות והמציאות הביטחונית החדשה הפכה את המעיין האגדי ליעד טיולים פופולרי באחת.
בעידן הרשתות החברתיות, יש כוח עצום בידי אנשים כמו ישראל שפירא. כשפרסם בעמודיו ברשתות החברתיות על המעיין, ההמונים לא איחרו להגיע. "הרגשתי שזו חובתי לשתף את הציבור במקום כל כך יפה שפתאום הפך לנגיש", אומר שפירא. "מעיין טבעי עם מים צלולים, בוסתן פירות מסביב - זכות היא לחשוף יהודים למקומות כאלה".
אך עם הכוח באה גם אחריות כבדה. "כל פרסום שלי על מקום טבע יכול להביא אליו מאות מטיילים בבת אחת", מודה שפירא. "לפעמים אני עומד בדילמה אמיתית - האם לפרסם מקום יפהפה וסגולי, אך לסכן אותו בהמוני מבקרים, או לשמור על סודיותו?".
מקרה קודם לימד את שפירא שיעור כואב. "שבועיים לפני מקרה חרשה פרסמתי מיקום של מעיין/בריכה בקרבת יישוב דתי-לאומי במרכז הארץ. תושבי היישוב כעסו וזעמו עליי"' הוא נזכר. "הם טענו שהציבור החרדי הגיע בהמוניו ולא דאג לניקיון. הצעתי להם לפרסם קמפיין תרומות לתחזוקת המעיין, אך הם סירבו. מאז החלטתי שלא לפרסם את המעיין הזה יותר".
מה שהפך את מקרה מעיין חרשה למיוחד כל כך, היה ההתנהלות השונה לגמרי של תושבי היישוב עם עוקביו של ישראל שפירא.
תוך ימים ספורים מהפרסום של שפירא ברשתות החברתיות, הגיעו למעיין חרשה מאות מטיילים, רובם מהציבור החרדי, וחלקם, כך מסתבר הותירו אחריהם גם פסולת. "בערב יום הזיכרון קיבלתי סרטון כואב מתושב היישוב, הרב ישראל ארציאל", מספר שפירא. "הוא הראה את המעיין מלא בשקיות, בקבוקים ושאריות מזון. אבל מה שהיה מיוחד הוא הטון שלו – הוא דיבר בעדינות, ללא האשמות".
"הוא אמר עובדה קשה לעיכול, ואנחנו לא ציבור שאוהבים לקבל ביקורת", אומר שפירא, "היכן שיש חרדים וערבים יש לכלוך. ואנחנו בשינוי מהם כיושבי הארץ הזו מחויבים לשמור עליה".
ארציאל העביר מסר מכבד: "במקום שיש חילול השם, רק קידוש השם מתקן". זו הייתה נקודת מפנה מכרעת.
"פרסמתי את הסרטון בסטטוס שלי, וזכיתי למאות תגובות אוהדות של אנ"ש שהסכימו שיש בעיה", מתאר שפירא. "רבים ציינו שבמערכת החינוך שלנו אין די שיח על שמירת הטבע. לומר המשפט 'אל תלכלכו' בטיול שנתי זה לא מספיק; צריך ללמד באופן יסודי על ההשפעות הסביבתיות של פסולת".
"תוך כמה דקות מהפרסום, פנה אליי בחור ישיבה ממרכז הארץ", מספר שפירא, וכתב לי. "אני ועוד שני חברים רוצים לצאת עכשיו לנקות את המעיין. יש לנו רכב, רק תעזור לנו עם הוצאות דלק, אשפתונים, ומעט פחיות אקסל שיהיה לנו כח".
שפירא לא היסס. "מיד העברתי להם כמה מאות שקלים. הם נסעו, ניקו את המעיין מקצה לקצה, והחזירו אותו למצב מושלם". למחרת בבוקר, ביום הזיכרון, הרב ארציאל חזר למעיין. "הוא שלח לי תמונות של המקום נקי לחלוטין, והודה בהתרגשות".
ההתגייסות הספונטנית של הצעירים החרדים לניקוי המעיין לא רק שינתה את מצב הניקיון במקום, אלא גם סתרה סטיגמות רווחות על היחס של הציבור החרדי לסביבה. "הבחורים האלה הוכיחו שלמילה 'חילול השם' יש משמעות עמוקה עבורם", אומר שפירא. "מדובר בבחורי ישיבה שאחרי סדר ג' נסעו במשך שעתיים ובקור של חצות לילה עמלו וטרחו לנקות המעיין".
אנשי ישוב חרשה, ידעו לא רק לבקר, אלא להודות לשפירא ולצופים מכל הלב על ההתגייסות המיידית לניקוי המעיין.
שפירא מסיים ומבטיח: "בעזרת השם נערוך מבצעים כאלה שוב, ובכל מעיין שאשמע שהוא מלוכלך, אני אדאג לצוות שיגיע לנקות. למרות שאני בן אדם פרטי, ולא גוף ממלכתי כקק"ל, או רשות הטבע, אעזור ואסייע לכל מי שיבקש ממני".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
מעיין חרשה מוכיח שכאשר מדברים בשפה של כבוד ולא בשפה של האשמה, אפשר להגיע להישגים מרשימים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
0 תגובות