בליל הסדר: כך הבעל שם טוב ביטל את הגזירה האיומה

בשנת תקט"ז או תקי"ז, התכוננו הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו לחג הפסח. באותה שנה, היה משהו שהבעל שם טוב הקדוש התנהג בשונה מכל שנה, ובעת שאיבת 'מים שלנו' היה שרוי בשמחה רבה, ולעת ערב בזמן בדיקת חמץ, קדרו פניו.

התלמידים הבינו שמשהו מעיב על שמחת ההכנות לחג, והדבר גרם גם להם לשקוע בצער, בלילה לאחר בדיקת חמץ, הבעל שם טוב הקדוש קרא לעשרה מתלמידיו, וביקש מהם לערוך תיקון חצות בכוונה רבה.

למחרת בבוקר, נשאר הבעל שם טוב הקדוש בפנים דאוגות, וביקש מתלמידיו לכוון בשעת התפילה את הכוונות המיוחדות של ראש - השנה.

לאחר התפילה הבעל שם טוב הקדוש אמר דברי תורה, בנושא הביטחון בה', והסביר ש'ביטחון האמיתי' הוא, גם כשהאדם לא רואה שום פתרון לישועה, אבל, הוא בוטח בה' ומאמין בישועתו הקרובה, והוסיף, שהדבר שמוכיח שיש לאדם בטחון בה' שהוא - בשמחה.

בשעת אפיית המצות הבעל שם טוב הקדוש היה בשמחה, אך לפני תפילת מנחה שוב ציווה הבעל שם טוב הקדוש לתלמידיו לכוין את הכוונות של ראש - השנה, ועל פני תלמידיו היתה חרדה גדולה.

ליל הסדר הגיע, ותלמידיו הקדושים של הבעל שם טוב הקדוש הסבו סביב רבם, ציפו לשמוע את הסבריו ודברי תורתו הנפלאים שהיה נוהג לומר בזמן אמירת ההגדה.

אבל השנה, כל הסדר הבעל שם טוב הקדוש לא הרים את עיניו מן ההגדה, רק קרא את ההגדה בנעימה משתפכת, ולא פסק לרגע מקריאתו, ותלמידיו היה צער עמוק מהדבר.

באותו ליל הסדר, היתה דממה מעיקה, והתלמידים שקעו בהרהורים, לנוכח שתיקתו של הבעל שם טוב הקדוש.

לפתע כשעיניו של הבעל שם טוב הקדוש היו עצומות, הוא התחיל לצחוק, צחוק מלא חדווה פנימית עמוקה, כשפניו היו לוהטות בשלהבת קודש.

כעבור שעה קלה, פקח הבעל שם טוב הקדוש את עיניו וקרא: "מזל-טוב! ברוך הוא וברוך שמו הגדול, הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו, שגם עמו הם בבחינת ישראל, ופועלים יותר מאשר ישראל'יק בעל שם טוב".

וסיפר להם הבעל שם טוב הקדוש, את אשר ראו עיניו הקדושות:

"בערב חג הפסח השנה נגזרה גזירה חמורה על אחד מכפרי היהודים שבסביבה, וגויי המקום החליטו להתנפל על היהודים, ולכלות את זעמם, דווקא בליל הסדר.

"בראותי זאת, ניסיתי לעורר רחמים לפני היושב במרומים, ביקשתי גם את עזרתכם בתפילה ובכוונות, אבל כל מעשיי וכל מעשיכם - לא הועילו.

כשראיתי את עוצמת הגזירה, וחוסר הסיכוי לבטלה, השלכתי יהבי על הקב"ה מתוך ביטחון מוחלט, ואמונה ללא ספקות.

הערב, בשעת עריכת הסדר, שעת הגזירה קרבה, ולא ראיתי מוצא לביטול הגזרה, אבל, לפתע הדברים השתנו.

באותו הכפר, שבו נגזרה הגזרה, ישב אחד מחסידנו עם רעייתו לשולחן הסדר, והוא יהודי בינוני בתורה, אבל, תמים במעשיו ובעל מעשים טובים, ולזוג הנ"ל אין ילדים, כאשר הם ישבו לקרוא את ההגדה, סיפר הבעל לאשתו את הצרות שהיו לבנ"י - עפ"י המדרשים.

"כשסיפר על גזירת "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" פרצה האישה בבכי מר, ואמרה: 'אילו היה הקב"ה מזכה אותי בבן, לא הייתי מאפשרת לאיש לפגוע בו, לא הייתי נוהגת עמו כפי שהקב"ה נוהג בנו'.

הבעל, הצדיק את הדין ואמר, שעלינו להאמין כי "צדיק ה' בכל דרכיו", אבל האשה המשיכה לטעון: 'איפה מידת הרחמים? איך יכול הקב"ה מתנהג כך עם בנו יחידו? אפילו אם אנחנו חוטאים לו, בכל - זאת הרי אנו בניו!'.

כך התנהלה ביניהם שיחה נוקבת: הבעל מצדיק את הקב"ה, ואילו האשה טוענת שהקב"ה היה צריך יותר לרחם על עם ישראל.

אחרי הכוס הרביעית נסתתמו טענותיו של הבעל, והוא אמר: 'הצדק איתך, הקב"ה צריך לרחם יותר על עמו'!

ומכיון שהויכוח תם והם היו תחת השפעת היין ששתו, קמו שניהם ויצאו בריקוד.

סיים הבעל שם טוב הקדוש את דבריו: באותו רגע קיבלו גם בשמים את דברי הסניגוריה של האשה הכפרית, וכאשר יצאו השניים במחול, נהייתה שמחה גדולה בכל העולמות, והגזירה התבטלה, וגם אני שמח שמחה רבה.

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך

הבדיחות על עבודות הפסח חוזרות שוב ושוב... אבק הוא לא חמץ, וילדים הם לא קורבן הפסח, ובערבי פסח, האוכל החם ש'בעל הבית' מקבל זה ציפ'ס ולפלאפל מהחנות הסמוכה...

מענין שגם ה'פלא יועץ' מזכיר את הדברים בערך 'גלות' וכותב: "וכן, ערבי פסחים, שמפנים הבתים בעבור בדיקת חמץ, ומושיבים את הבעל הבית בין תנור וכירים, יקבל באהבה ויכון שיהא גלות מכפרת, וכל כיוצא בזה".

כיצד לשמח כל אחד מבני המשפחה: ידועים דברי הרמב"ם (הלכות יום טוב, ו', י"ח') כיצד משמחים את הקטנים... "והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים בשר ושותין יין, שאין שמחה, אלא - בבשר, ואין שמחה אלא ביין".

מה שיש בעולם העליון יש גם בעולם התחתון: בעולם הזה יש שמחה בבשר, אבל, אומר הבעל שם טוב הקדוש, שגם בעולם הבא, אין שמחה אלא בבשר, ובמה הדברים אמורים?

אין שמחה אלא בבשר: אומר הבעל שם טוב הקדוש, על מאמר חז"ל (פסחים קט'): "אין שמחה אלא בבשר, אין שמחה למעלה אלא בבשר, שעולה מתתא מבשר ודם" ('תפילה למשה').

הבעל שם טוב הקדוש מדגיש שהשמחה והתענוג האמיתי של הקב"ה, היא דווקא שהאדם, שהוא רק בשר ודם עובד אותו.

לקב"ה יש ממך תענוג – יותר מכל: הקב"ה שולח נשמה אלוקית בגוף גשמי מעפר. כותב בליקוטים יקרים בשם הבעל שם טוב הקדוש, שמעיקר הסוד מה שהקב"ה שולח את הנשמה בגוף שפל, אדרבא:

שדווקא מזה, יש לקב"ה נחת ותענוג גדול מאוד!

כי אף שהנשמה ב'כלי' מלוכלך, אעפ"י כן, היא תמיד נותנת שבח והודיה לבוראה, וזה חידוש גדול! ומאלו השבחים יש לקב"ה את התענוג הכי גדול! יותר מכל העבודות והשבחים של המלאכים, כי עליהם אין חידוש, כי אין להם גוף עכור (ליקוטים יקרים, די"ד, ע"ג).

לקחת את עבודות הפסח למקום הרוחני: נראה כאילו העולם הגשמי חסר רוחניות, וכמעט כל אמא בטוחה על החלונות יש פרורי חמץ ממש... אבל, דווקא הכנסת הקב"ה לעניני העולם הזה, מעלה את הגשמיות למקום רוחני, והשלום ושלווה בבית ישראל משמחים את הקב"ה ביותר.

העיסוק הגשמי מעלה את העולם הרוחני: כיון ש"אין שום מציאות בעולם, חוץ מה' יתברך" דווקא הדאגה והעיסוק בעניני העולם הגשמי, מעלים את העולם הרוחני של האדם למקום גבוה יותר, וכך האדם הופך את עניני החולין לעבודת ה' ממש, לרצון ה' יתברך.

"ומן המקדש לא יצא" – היכן דבקות המחשבה? בזמן עבודות הפסח, האדם יכול לדבק מחשבתו ברצון ה', ועד כמה המאמץ הפיזי שמשקיע לכבוד החג עושה נחת רוח לקב"ה, וזה הפרוש לפסוק: "ומן המקדש לא יצא", שאף שעוסק בעיניני העולם הזה, מתוך דבקות בה', כאילו נשאר בתוך הקודש.

יהי רצון שנעבור בסבלנות ובשמחה את הימים האחרונים לפני 'ליל הסדר' הקדוש והמיוחד, ומעשינו יפעלו ישועות לפרט ולכלל, שבוע טוב ומבורך לכל בית ישראל, אמן!