"יצירתו האחרונה" // אופיר סובול

בכל שנה, הימים הללו - לפני תפילת הסליחות ולפני תפילות הימים הנוראים - נחשבים עבורנו המנצחים והחזנים גם כן לימי חג. אנו שולפים מהמדפים את המחזורים ואת ספרי התווים, עוברים בדקדקנות על החומרים הישנים, מכינים חומרים חדשים ומתחילים בחזרות – ימים של חזרות.

כל ביצוע מכניס אותך פעם אחר פעם לאווירת החג: הפתיחה של "אשרי יושבי ביתך" מתפילת הסליחות, ניגון הימים הנוראים של תפילת ערבית, וכלה ב"לשנה הבאה בירושלים", המסיים את תפילת נעילה.

כך בדיוק הרגשתי עד לפני 5 שנים...

מאז, כל אותן התחושות החגיגיות מהולות בעצב רב. עצב, המלווה אותי יום-יום, בכל ימות השנה. אבל בתקופה זו ועד לערב יום כיפור, הוא מתעצם יותר ויותר, ואף משתלט על החגיגיות הזורמת בעורקנו - המוזיקאים.

5 שנים בלי אבא, 5 שנים, ועדיין המציאות בלתי נתפסת - תקופת הימים הנוראים לעולם לא תהיה עבורי כפי שהייתה!

בין מאות האנשים, שבאו לנחם אותנו, זכורה לי במיוחד שיחת טלפון שקיבלתי. על הקו היה המלחין יוסי גרין מניו-יורק. יוסי החנוק בדמעות הצטער מאוד, שלא יוכל להגיע לארץ, אך הצליח להפתיע אותי, כאשר סיפר לי משהו שעצר את נשימתי:

"אני לא יודע אם אבא סיפר לך, אבל בחודשים האחרונים עבדנו על יצירה חדשה". לא ידעתי על כך, ויוסי המשיך לספר, שיום אחד התקשר אליו אבא ואמר לו: "יוסי, אני רוצה שתכתוב יצירה". "מה הכוונה לכתוב יצירה?" שאל יוסי, "אני כותב לפי הזמנה: פעם זה אברהם פריד, פעם זה מרדכי בן דוד, ואחרים. הזמר מזמין, ואני כותב". אבא ענה לו: "אין בעיה. אז הפעם, אני המזמין!" יוסי צחק ואמר: "אוקיי מרדכי, אין שום בעיה!". אבא ביקש יצירה בסגנון של: "אמת", כפי שכתב לאברהם פריד. יוסי ענה לו, שאין לו בעיה לכתוב את הפזמון, "אבל את החזנות לא אני כתבתי" הוסיף. אבא ענה לו: "הסר דאגה מלבך, בזה אני אטפל".

"יש לך טקסט מסוים שתרצה שאלחין אותו?" שאל יוסי. "בוודאי!" ענה לו אבא. "אני רוצה שתכתוב על 'אדם יסודו מעפר'! כאן נעצרה נשימתי. שאלתי את יוסי: "האם שאלת אותו למה דווקא המילים הללו?" "כמובן", ענה יוסי - הוא אמר לי שזה מה שבחר, ולא התווכחתי.

אני זוכר, שהייתי המום וכך גם אימא! הייתי צמוד לאבא רוב שעות היממה, כיצד ייתכן שהוא הצליח להסתיר מאיתנו דבר שכזה?! "תיכנס לאימייל של אבא ותראה את כל התכתובות בינינו. אני כתבתי והוא תיקן, אני הוספתי, והוא המשיך. ככה במשך כמה חודשים". "אני מצטער כל כך, שלא הספקנו לסיים זאת", סיים יוסי.

לא עבר זמן רב ובאמת נכנסתי לתיבת האימייל, ומצאתי את כל התכתובות. ראיתי את סקיצות התווים שעליהן דיבר יוסי, ואף מצאתי הקלטות שבהן אבא שר את פזמונו של יוסי בתוספת החזנות שכתב - וכל העת דמעות זולגות מעיניי.

הפזמון של יוסי כבש את לבי! כל כך הרבה רגש הוכנס לטקסט המרטיט הזה, והכול בטוב טעם ובהבנה עמוקה של הטקסט ושל נוסח התפילה. אך ליצירה יש רק התחלה, חלק מהאמצע, ואין לה סוף ☹️

לקראת קונצרט "יוסל'ה ויוסי", שקיימנו בהיכל לפני כ 3 חודשים החלטתי, שזה הזמן לסיים את המלאכה. יוסי ואבא כתבו את היצירה, כדי שתשמש את "עמך": המנעד אינו גבוה מדי והמהלכים קליטים ואינם מסובכים. וכדי להמשיך באותו הקו בחרתי לשדך אותה לזמר ולחזן אברימי רוט.

אמנם, אברימי זמר חסידי מוביל, אך בימים הנוראים, הוא כבר משמש יותר מ-20 שנה, כחזן בקהילת "רמת שלום", במקסיקו סיטי. היה לי עונג מיוחד לאתגר אותו ביצירה הדורשת רגש, מוזיקאליות, וגם יכולות חזניות לא מבוטלות.

לאחר שהרחבתי את החלק החזני, התאמתי אותו ליכולותיו ולסגנונו של אברימי. יצרתי עניין וחדשנות לבקשתו של יוסי ועיבדתי את היצירה למקהלות ולתזמורת "סימפונט" רעננה.

לשמחתי הרבה, גם יוסי וגם אברימי התאהבו מיד בתוצאה ☺️

ערב רה"ש תשפ"ד, ולרגל 5 שנים לפטירתו של אבא, אני גאה ונרגש להגיש לכם היום את יצירתו האחרונה של אבא - "אדם יסודו מעפר". אתם מוזמנים לצפות, להתרגש ולזמזם, ומי יודע, אולי בעלי התפילה שביניכם, יבחרו לחדש ולבצע אותה עוד השנה.

שבת שלום, צפייה מהנה ושנה טובה!