נשיא בימ"ש השלום, שמואל הרבסט: "עיצומו של יום מחבר"

נשיא בית משפט השלום, שמואל הרבסט (דוברות בתי המשפט)

נשיא בית משפט השלום, השופט שמואל הרבסט, חובש הכיפה, נשא היום (שלישי) דברים מרגשים בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל כשהוא מתייחס לתפילת הקדיש.

אלו דבריו המלאים:

"בימים עברו עלתה שאלה בפני חכמי ישראל- מה יעשה מי שלא צם ביום כיפור, לא מתפלל ולא מבקש סליחה על מעשיו- האם חטאיו יכופרו?

הגמרא בתלמוד הבבלי עונה על כך במשפט בן ארבע מילים-

"עיצומו של יום מכפר", אני חוזר- עיצומו של יום מכפר.

רוצה לומר, ישנם ימים שעצם קיומם, מבלי שנעשה דבר- פועל פעולה משמעותית, רוחנית וערכית גם ללא פעולה אישית של האדם שאינו מתפלל ואינו צם.

ראוי לומר כי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה הוא יום שכזה ואם על יום הכיפורים אמרנו כי "עיצומו של יום מכפר", הרי בעניינו של היום שבו אנו מצויים יש לומר כי - עיצומו של יום – מחבר.

מחבר בין כולנו, אחיות ואחים, מחבר בין כל הפלגים ובין כל העדות, בין כל המפלגות והסיעות. הדבק המחבר - הוא הצער אך גם התקווה והרצון להמשיך ולייסד כאן מדינה לתפארת- ועל כך, על התקווה והחיסרון-

אבקש להרחיב במעט.

תפילת הקדיש נשמעת בהזדמנויות רבות ביום זה. תפילה עתיקה זו, הנאמרת בשפה הארמית אינה עוסקת בנפטר ובחלל. שמו לא מצוי בה, וכך גם פרטיו האישיים נעדרים ממנה- אז מה יש בה?

יש בה, בתפילה נושנה זו, כמיהה לערכיות, לחיים ולקדושתם שאבדו עם לכתו של ההרוג. אנו מבקשים ומתבקשים למלא את החלל שהותיר אחריו החלל.

הם הלכו לעולמם בסערה ובמסירות נפש למען הכלל , ואנחנו הפסדנו ונחסרנו רבות מכך. בכל תחומי החיים. רובם, אגב, לא היו לוחמים מקצועיים, אלא אנשים רגילים מלאים בכישרונות שונים ומלאים, וכפי שכתוב במקורותינו – "ספרא וסייפא- הספר והחרב, התרבות והמלחמה- ירדו כרוכים מן השמיים" והתגלמו בנופלים אלו.

מדהים ומפעים לראות ולהיווכח עד כמה הם, הנופלים, ידעו את חשיבות משימתם ואת הערכיות הטמונה בה, והלכו לבצע את משימתם בראש מורם על אף שרובם לא היו אנשי מלחמה שזה מקצועם.

נמרוד גאון, מפקד פלוגה בחיל השריון, בן קיבוץ גבולות, נהרג ביומה השני של מלחמת יום הכיפורים. בעזבונו התגלה שיר שכתב לחברתו, עמליה. השיר הזה ידוע ומוכר והוא הולחן ובוצע על ידי שלמה ארצי- ושמו "שיר החיל" ורציתי להביא בפניכם משפט אחד ממנו:

"אני מוסיף ללכת

מוסיף בשביל הצר

במעלה הדורות רב החתחתים

מעליי ציפורים דואות חופשיות

והרוח במרחקים- כמו קוראת תגר"

ואת ההמשך כולכם מכירים - "אבל אני חיל ואל תבכי לי ילדה".

- רוצה לומר, ידע נמרוד גאון מהיכן הגיע, וידע לאן מובילה הדרך- והמשיך ועלה במעלה הדורות, על כל מכשוליו וחתחתיו- תוך שמסר את נפשו.

והמחיר כבד- ובמילותיו של משורר אחר, נתן יונתן, אשר איבד את בנו, ליאור במלחמת יום הכיפורים-

"ארץ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת"- מתוך שיר שכתב- "שיר ארץ".

עלינו מוטלת המשימה המפורטת בתפילת הקדיש – למלא את החסר, להוסיף חיים וערכיות.

ולוואי ונזכה לכך.

עיצומו של יום- מחבר".