הפגישה עם מרן שלא אשכח: ישי כהן נפרד מהרב עובדיה יוסף

"ציון במר תבכה, וירושלים תתן חילה. גדול כים שברך. אוי לו לדור שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה".

מרן פוסק הדור רבי עובדיה יוסף היה מנהיג של הדור כולו - לא של חרדים, לא של ספרדים - של כל מי שהמשפט העברי היה חשוב בעיניו, של כל אלו שהבינו את האומץ האדיר שנדרש מאדם כמוהו בכדי להכריע בסוגיות הרות גורל.

הוא היה מורה הדרך של דור שלם, ותקופת חייו היא תקופה שתיזכר בעולם ההלכה, כתקופת מרן היביע אומר.

אני מדגיש את הדברים שלעיל בעיקר בשל העובדה שבמסגרת עבודתי העיתונאית הכרתי וכתבתי על אמירות פוליטיות של מרן זצ"ל, אבל תמיד הייתה לנגד עיניי דמות הנפיל, האדם הענק משכמו ומעלה. תמיד זכרתי על מי אני הקטן מעז לכתוב. ואכן זכיתי להיכנס מספר פעמים אל הקודש פנימה, לקבל את ברכתו ועצתו, הייתה לי זכות עצומה לקבל ממנו קרבה מעט יתרה.

הביקור המרגש אצל מרן פוסק הדור

את אחת הפגישות עם מרן זצ"ל לא אשכח. זה היה בחורף האחרון, בחוץ קור ירושלמי בליווי גשם זלעפות, אני עולה את המדרגות שברחוב הקבלן 45, נכנס פנימה אל הבית הקדוש בו יושב מרן פוסק הדור רבי עובדיה יוסף זצוק"ל.

את פניי קיבל עוזרו האישי והמסור רבי צבי חקק שליווה אותי אל חדר הלימוד של הרב זצ"ל, אני נכנס ומתיישב בחיל וברעדה בסמוך לרב שהיה שקוע בלימודו כשעשרות ספרים פתוחים נגד עיניו.

אני ממתין קרוב לעשר דקות בכדי שהרב יראה שהגעתי, שאני יושב וממתין לברכתו, אך ללא הועיל. אחרי שהשעון בהמשיך לתקתק, ניגש בנו רבי משה ואמר לאביו הגדול: "אבא, הוא כאן, הוא מחכה לברכה".

רק אז הבחין הרב שמישהו זר יושב על ידו, הרב הסתובב לעברי, הרכיב את משקפיו והחל לברך אותי.

זה היה רגע מרגש, רגע שלא אשכח לעולם, רגעים שאזכור לעולמים. לא בגלל הברכה שזכיתי לקבל, אלא בגלל הדברים שהרב דבר עליהם.

וזה לשונו: "כל רצוני הוא למען התורה, למען לומדי התורה, אני לא מצליח להירדם בלילות, מה שיאיר לפיד, האשמדאי הזה, רוצה לעשות לבני הישיבות שבזכותם העולם עומד, אני לא נרדם בלילות, תעשו כל מה שאתם יכולים לעשות למען בני הישיבות".

לאחר מכן הרב חזר לברך אותי ומייד עזבתי את חדר הלימוד כשכולי נרגש. בצאתי מהחדר סובבתי את ראשי לעבר מרן זצ"ל בכדי לראות את פניו פעם נוספת, אבל הרב כבר היה שקוע בלימודו, חזר לחייו האמיתיים, לימוד ושקידה בתורה.

רחוב הקבלן מיותם

ביום שני בלילה, שעתיים לאחר סיום ההלוויה, הגעתי שוב לרחוב הקבלן 45, עדיין היה קשה לעכל שמרן פוסק הדור כבר לא נמצא בבית בקומה הראשנה. מהחלון הבחנתי בבן רבי משה יוסף עומד ומתייפח בבכי, מחפש את אביו בחדרים ולא מוצא. כן, מרן כבר לא פה, מרן נמצא בשכונת סנהדריה, טמון בבית העלמין.

אבל עדיין לא הצלחתי לעכל את פטירת מרן פוסק הדור, למחרת בבוקר עליתי לקומה הראשנה, נכנסתי לחדר הלימוד של הרב. ראיתי את הכיסא מיותם ואת השולחן ריק מספרים, אז הכתה בי ההבנה, אין יותר מנהיג בחדר הזה, אנחנו יתומים.

"השמיים של היום הם לא השמיים של אתמול, העולם של היום הוא לא העולם של מחר" הספיד בבכי הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף במסע ההלוויה. כן, השמיים של אתמול הם לא השמיים של היום, אתה מגיע לשכונת הר נוף בכדי לשמוע שיעור מהרב זצ"ל ובמקום לראות אותו, ואת מאות העולים לרגל מידי יום להתברך ולקבל את עצתו - אתה רואה אלפים מנחמים.