שמענו ותרגז בטננו, על איש החסד, בנם של קדושים, איש המעש, ידיד נפשי איש ירושלים המוהל, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה הרב יהודה בן המקובל חכם סלמן מוצפי זלה"ה שנתבקש לישיבה של מעלה לפני מספר ימים, והלך לעולמו בערוב ימיו לאחר מחלה קשה ויסורים קשים ומרים זצ"ל.
תקצר היריעה לכתוב את מעשיו ואת החסדים שעשה מימי חייו.
היה ראש ישיבת "מנחת יהודה", ושם לימד תורה בסבלנות רבה, והיה נותן להם חום ואהבה. והיה משמח אותם, ולמעשה המשיך את המסורת של בית כנסת זה, אשר קם על שם המקובל ח' יהודה פתיה זלה"ה.
הוא הקים את חברת התהלים לנערים ונערות בשם "נעים זמירות ישראל", תלמידיו הראשונים שלמדו בחברת תהלים זו מספרים על המורה דרך שלהם חכם יהודה שהיה מלמדם לאחר לימוד התהלים דברי מוסר והלכה, ושם את ליבו לכל נער בפרטיות שילך בדרך התורה ויראת שמים וכן היה דואג להכניסם לישיבות הקדושות ומלווה אותם עד החופה, ובכל בעיה שהיה להם היו לוקחים ממנו עצה ותושיה.
הרב מוצפי בראיון ל"כיכר השבת", ב-2011
מי לא מכיר את מתיקות השינה בשבת קדש לאחר החמין, חכם יהודה לא טעם את זה אלא הוא ורעייתו היקרה היו רצים לארגון התהלים כבר בשעה עשר וחצי בבקר ביום שבת קודש.
מה שייחד את חברת התהילים שלו, היו אלו המענקים שהיה מעניק למשתתפים בכל חג, אם זה בממון ואם בביגוד ואם זה בטיולים למקומות הקדושים, ומתנות של ספרים ושופרות.
כל חג בחגו היה נותן את המענק המתאים לחג המתקרב, לקראת ראש חודש אלול זמן התחלת התלמידים את לימודם בכיתה חדשה, חילק ילקוטים ומכשירי כתיבה וספרי לימוד, ובחנוכה מסיבות גדולות עם נגנים ושירה וכיבוד רב כיד המלך, וקודם חג הפסח חילק מוצרי ניקוי, וכך על זה הדרך כל חג מה שמתאים לו, וכן כל מי ממשתתפי התהילים שהיה מודיע לחכם יהודה כי נולד תינוק חדש בביתם סידר לו הרב ערכה מיוחדת ליולדת ולרך הנולד.
אפשר לומר שעשרות אלפים זכו להיות בקרבתו ולהנות ממנו, והוא עצמו לא רצה טובת הנאה מאיש, בהיפך כל מי שנתן לו איזה ספר שהוציא לאור, היה מחייב אותו לקבל כסף ממנו, וכל מי שהיה מגיע ללימוד התהלים לא משנה צעיר או זקן היה מקבל מענק, ובמיוחד דברי המתיקה שהיה מחלק בסיום הלימוד, כל מי שנמצא באיזור ואפילו סתם עובר אורח בדרך, היה חייב להתכבד, וכל זה לשמח אלקים ואדם.
כל העניין של אהבת לימוד התהלים היה מפעפע בו עוד משחר ילדותו, כשהיה בערך בגיל בר מצווה בשעות שאחרי תפילת מוסף היה מתלווה עם אימו לבית הכנסת "אוהל רחל" שברחוב דוד ילין, ובדרך היה אוסף ילדים שיבואו איתו לקרוא תהלים באוהל רחל, והיה מחלק להם ממתקים, אח"כ עבר לאיזו דירה ברחוב משה חגיז בשכונת זכרון משה, דירה של הקדש של העדה הבבלית, ולאחר מכן אל בית הכנסת "מנחת יהודה", שסבי ר' גורגי יאיר וחבירו ר' יוסף זאב היו מארגנים בבית הכנסת הנ"ל תהלים לנוער, וחכם יהודה המשיך את המסורת היקרה שהייתה חביבה עליו מאד, שזה קריאת התהלים לנוער.
חוץ מהתהלים שהוא הקים, הוא שימש שנים רבות במפעל "תורה ודעת" כמורה ואח"כ מפקח אזורי, והיה מוסר שיעורי תורה לנוער בכל ערב.
כמה יתומים ואלמנות ומוכי גורל שהיו בקרבתו הרגישו תשומת לב מיוחדת ושמחה ממנו, מפני שהוא ידע איך לעודד ולשמח אותם, ועם חוש ההומור שלו השתמש לשמח נדכאים שאיש לא שם לב אליהם, וכן היה מרבה לבקר חולים בבתי חולים כמה פעמים הלכתי איתו, הוא לא היה עוזב את החולה עד שיחייך וישמח.
כל הצדיקים שהיו בירושלים ומחוצה לה הן המפורסמים והן הנסתרים ידעו את מעשיו הגדולים, וביתם היה פתוח בכל שעות היממה לחכם יהודה לברכות ועצות, כגון אצל נכדו של הרי"ח זלה"ה ר' דוד חיים ע"ה, וכן אצל הבבא סאלי ע"ה שהרב הכירו והעריצו, וכן כמה אדמורים, וכן הצדיק הנסתר ר' יוסף וולטוך שתמיד כשהיה מגיע מתל אביב היה מתארח אצל חכם יהודה, אצל כולם היה מתקבל בכבוד רב כי ידעו את ערכו ואת מעשיו הגדולים והכל בצניעות וללא פרסומות וכך זכה ושימש את גדולי הדור, ובפרט את הראשל"צ חכם מרדכי אליהו ע"ה ששנים רבות שימשו בהערצה רבה במיוחד.
היו לו הרבה הנהגות של צדקות, הוא היה מקפיד לא ללבוש בגדים שחורים ביום שבת קודש, והיה ממשכימי קום להתפלל עם הנץ החמה בכותל המערבי, ובליל שבת היה מתפלל במנין הראשון בכותל המערבי וכשבבתים היו עוד מתכוננים לכבוד שבת הוא כבר סיים את התפילה.
ידוע שחכם יהודה היה אחד המוהלים הגדולים, והיה זריז במלאכתו, כל מעשיו היו בזריזות ובשקט, וכשהיה מוזמן למול ומגיע למקום ורואה את מצבה העגום של המשפחה, לא רק שלא נטל שכר אלא הוא בכבודו ובעצמו היה תורם למשפחה את כל הנצרך, לא פעם התלוותי איתו בבריתות והייתי רואה איך שמעניק לנצרכים ביגוד וממון והרבה חום ואהבה.
לא אשכח את ימי היארצייט של הוריו כמה שהיה משקיע וטורח במאכל ובמשתה וממון לכל המשתתפים באזכרות האלה, וכך היו כולם יוצאים ברווח רוחני וגשמי, והיה עושה משמרה עד הבוקר עם תלמידי חכמים והיה מעניק להם סכום מכובד, וכל הלילה כיבוד עשיר, ואיך שהיה עומד על המשמר לבל יתנו שנה לעיניהם אפילו לא רגע.
זכורני בילדותי איך שחכם יהודה היה מקיים את מצוות כיבוד אב ואם באיזה שמחה, היה מלווה את אביו בימי חוליו לבית הכנסת עם איזה סבלנות, ואת אימו הרבנת טובה ע"ה לא עזב אותה רגע עד יומה האחרון. איבדנו איש ענק במעשים חבל על דאבדין ולא משתכחין.
הכותב בצער רב, משה חבושה (חזן).
הצגת כל התגובות