מדוע מתרחש מעמד הר סיני דווקא במדבר?

הר סיני בשטח מצרים (צילום: שאטרסטוק)

שואל המדרש (מכילתא דרבי ישמעאל): ״ומפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל? שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לומר: לפי שנתנה תורה בארצו, לפיכך לא קבלנו עלינו. דבר אחר: שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי נתנה תורה, וזה אומר בארצי נתנה תורה. במדבר ובאש ובמים – לומר לך, מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם לכל באי העולם.״

מפרשים רבים מסבירים שהתורה ניתנה במדבר כדי שלא תוכל להיות משויכת לאף אחד: לו ניתנה בנחלתו של עם אחד או שבט אחד, עלול היה זה לקחת עליה חזקה, ועלולים היו אחרים לראות עצמם פטורים ממנה. כמו שהמדבר, האש והמים נגישים לכולם, חינם לכולם, כך גם התורה. דבר שאינו שייך לאף אחד, ולכן שייך לכולם.

הריקנות של המדבר, והעובדה שאיננו נגוע בכל השפעה אנושית ותרבותית, עושה אותו מקום אוניברסלי בעל ערך כל כך חשוב לאנושות, מקום ראוי למתן תורה.

אלא שבימינו כבר קשה למצוא מקומות כאלה.

שממה רבה כבר לא נותרה. אם מוציאים את אנטרקטיקה מהחשבון, כמעט כל פיסת אדמה היא בבעלותה של מדינה כלשהיא. לא רק זה, כמעט 80% משטחי האדמה בעולם כבר מנוצלים על ידי האנושות למגורים, בנין, כרית מחצבים, חקלאות ומרעה, או תשתיות תחבורתיות ואחרות. והמכונה התעשיתית שלנו מוצאת עוד ועוד משאבים לנצל בכל פינה של כדור הארץ. אפילו במדבר הביקוש לשטח יגבר עם המעבר לאנרגית שמש בשנים הבאות.

גם מי שחשב שהאוקיינוסים נותרו בלתי נגועים טועה. למרות שחלקים נרחבים מהם אינם שייכים לאף מדינה, כמעט 90% מהם כבר הושפעו ישירות מפעילות אנושית כדיג, תעבורה ימית וזיהום. האטמוספירה? גם היא הרכבה כבר שונה באופן דרמטי. ברמה עדינה יותר, גם השדה האלקטרומגנטי (מה שנחשב פעם ל״אתר״) - כבר מזוהם על ידי תשדורות אנושיות בקשת רחבה של תדרים. ואפילו החלל מסביב לכדור הארץ כבר מלא גם הוא בפסולת מסוגים שונים כמו חלקי לווינים ישנים. המדבר - במובן העמוק - הולך ונעלם.

אמנם, יש מדינות שמנסות להגן על שממה פראית דרך שמורות טבע, אך השטח המוגן בצורה כזו הוא מועט למדי. את מירב המאמץ לבלום את אובדן מה שנותר, וההשלכות הסביבתיות הקשות שיהיו לכך, מובילה היום קואליציה של כ-75 מדינות שמנסות לקדם יעד בינלאומי של הכרזה,עד 2030, על 30% משטחי כדור הארץ כמוגנים מהפרעה אנושית. אם המאמץ הזה לא יצלח, בקרוב אי אפשר יהיה למצוא כאן לא דממה ולא ריק.

אך הסיפור לא נגמר במדבר. גם אם נשכיל לשמור על המדבר, הכתוב באותה פרשה עצמה מזכיר לנו שגם אותה אדמה שלכאורה איננה מדבר, שהיא לכאורה בבעלותינו לעשות בה כשלנו, איננה באמת כזו: ״כי לי כל הארץ״.