"הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים". כך ביטא דוד המלך את היגון והעצב על מותם של שאול ויהונתן בקינתו המפורסמת. בכל שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אני נזכר בזיכרונות עצובים מימי שירותי הצבאי, המחזירים אותי 38 שנים לאחור, כקצין במלחמת לבנון הראשונה ומבצע "שלום הגליל" בשנת 1982. כאשר אני נזכר בחללי צה"ל, הפרחים הצעירים שנקטפו בדמי ימיהם, הלב עולה על גדותיו עם כל זיכרון שמציף אותי.
היה זה בחודש יוני 1982, כאשר גדוד 7041 שלנו בפיקודו של סגן אלוף אשר דיאמנט, וגדוד של אוגדת הצנחנים בפיקודו של תת אלוף דאז עמוס ירון, יצאנו לקרב דרך ציר החוף מראש הנקרה – נהריה, לכיוון הערים צור וצידון בלבנון.
עם כניסת הגדוד בציר החוף, קיבלנו פקודה להתפצל ולעלות על נחתת (ספינת חיל הים), שיצאה באישון לילה בכדי לבצע פריצה וחסימת כביש על ציר החוף בנהר האוולי.
נחתנו במקום לפנות בוקר בשעה 4.30 תחת הפגזה כבדה. (ציר שאיפשר לכוחות צה"ל לזרום לציר החוף) במקום הקמנו תאג"ד (תחת איסוף גדודי) על חוף הים הלבנוני (נהר האוולי) כבית חולים קטן, שאליו לצערי זרמו פצועים רבים וחללי צה"ל שנפלו בערים צור וצידון. טיפלתי בהם עד להטסתם במסוקים, מהחוף לבית החולים רמב"ם בחיפה.
התחושות היו קשות מאוד - כאב ודמעות שחונקות את גרוני על הכאב של ההורים והמשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהם וטרם קיבלו את הבשורות הקשות.
אחרי יומיים של לחימה במקום, ולאחר שנוצר קשר עם הגדוד שלי שיצא מנהריה ביבשה, המשכנו לכיוון כיבוש העיירה דאמור, שם נהרג ידיד שלנו בחסידות חב"ד סגן הרמטכ"ל האלוף יקותיאל (קותי) אדם ז"ל מקיבוץ 'משמר השבעה' שליד בית דגן. משם המשכנו לכיוון הערים עליי, בחמדון, ג'וניה, נמל התעופה ביירות, עד למצור על העיר ביירות, כאשר כל הדרך תחת אש כבדה, נאלצנו לטפל במסירות בפצועים, ובעיקר לשמור על החללים ולהביאם לקבורה.
כחייל חרדי בצה"ל, לא אשכח את תפילת 'קבלת שבת' המרגשת שהתפללנו כתף אל כתף דתיים ולא דתיים כאחד. פצחנו בתפילה ברגש ובדמעות - 'ידיד נפש אב הרחמן', כשלצערי תוך כדי התפילה נקראתי לטפל בשני חללים.
מידי שנה אני מדליק לעילוי נשמת החללים הקדושים השם ינקום דמם נר זיכרון ולומד משניות עבור הנשמות הטהורות ומחבק את המשפחות השכולות במחשבותיי.
יהי זכרם ברוך של כל אלו שחירפו את נפשם למען הגנת הארץ והעם, ונפשם תהא צרורה בצרור החיים-אמן.
0 תגובות