לבנון - מדינה במזרח התיכון

לבנון היא מדינה במזרח התיכון שהוקמה בשנת 1943. שטחה הוא כ 10,500 קמ"ר והיא גובלת בישראל בדרום, בסוריה בצפון ובמזרח, ובים התיכון במערב. אוכלוסייתה מונה כ 5.3 מיליון תושבים, הנמנים על דתות וקבוצות אתניות שונות המנהלות מאבקים מתמשכים על שטחים, ושליטה על משאבים. רוב גדול של האוכלוסיה הינו מוסלמי, אך כשליש ממנה הינו נוצרי.

היסטוריה מוקדמת של לבנון

חבל הארץ של לבנון היה מיושב כבר מהאלף החמישי לפנה"ס, עם שרידים מהתקופה הנאוליתית. בתקופת המקרא היה זה חלק מארץ כנען, ותושביו היו הפיניקים, עם כנעני ממוצא שמי. במהלך ההיסטוריה נכבש האזור על ידי אימפריות שונות, ובהן האשורים, הבבלים, הפרסים, הרומאים, וכן הכובשים הערבים והצלבנים. במאה ה-16 עבר האזור לשליטת האימפריה העות'מאנית, שהקימה בו מערכת שלטונית פיאודלית ייחודית תחת שליט מקומי שכונה "אמיר ההר". במהלך המאה ה-19 התפתחו מתחים בין עדות ההר – הדרוזים והמרונים – שהגיעו לשיאם במעשי טבח ואלימות עדתית.

כינון לבנון כמדינה עצמאית

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הסכם סייקס–פיקו הוביל להקמת "לבנון הגדולה" תחת מנדט צרפתי. המדינה קיבלה עצמאות ב-1943, עם גיבוש "האמנה הלאומית" שאיזנה בין הנוצרים והמוסלמים. המערכת הפוליטית הושתתה על חלוקה עדתית שהוסדרה מחדש רק בעקבות הסכם טאיף ב-1989. המלחמות האזוריות והפנימיות, כמו מלחמת האזרחים שהחלה ב-1975, גרמו להרס כבד, ולבסוף הביאו להתערבות סוריה ולהגברת השפעת חזבאללה הנתמך על ידי איראן.

לבנון במאה ה-21

בעשורים האחרונים לבנון חוותה משברים רבים, בהם רצח ראש הממשלה רפיק אל-חרירי, מלחמת לבנון השנייה ב-2006, והמחאות החברתיות של 2019. הכלכלה המקומית נפגעה קשות, ובשנים האחרונות התרחשו אירועים טרגיים כמו הפיצוץ בנמל ביירות ב-2020. חוסר היציבות הפוליטי והכלכלי, לצד המתיחות בין ההשפעות האזוריות של איראן וסעודיה, ממשיכים להכתיב את מצבה של לבנון.

היחסים עם ישראל

בין לבנון לישראל יש היסטוריה מורכבת של יחסי עוינות, שהתעצמו מאז הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. עם הכרזת העצמאות של ישראל, הצטרפה לבנון לליגה הערבית במלחמת העצמאות וניסתה למנוע את הקמת המדינה היהודית. לאחר המלחמה, נקבע קו שביתת נשק בין המדינות ב-1949, אך הגבול נותר נפיץ עם תקיפות הדדיות והפרות שקט.

בשנות ה-70, עם התבססות אש"ף בדרום לבנון בעקבות גירושו מירדן, הפך האזור לבסיס לתקיפות נגד ישראל, מה שהוביל לתגובות צבאיות ישראליות רבות, בהן מבצע ליטני בשנת 1978. במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, ישראל פלשה ללבנון במטרה לפגוע באש"ף, דבר שהוביל לתקופה קצרה של שיתוף פעולה עם קבוצות נוצריות במדינה, אך גם לעימותים רבים, בהם טבח סברה ושתילה.

לאחר נסיגת צה"ל בשנת 1985 לרצועת הביטחון בדרום לבנון, נמשך המאבק מול חיזבאללה, שהתחזק בהדרגה בתמיכת איראן וסוריה. בשנת 2006, חטיפת חיילים ישראלים ע"י חיזבאללה הובילה למערכה רחבת היקף (מלחמת לבנון השניה) שהותירה נזקים קשים בלבנון. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל- הצטרף הארגון ללחימה מול ישראל בניסיון להתיש אותה ולמנוע ממנה את הניצחון מול חמאס, אך ספג מהלומות קשות וכואבות מצידה של ישראל כגון מתקפת הביפרים וחיסולה של מרבית צמרת הארגון, כולל מנהיג הארגון חסן נסראללה, רמטכ"ל הארגון פואד שוכר, מפקד כח רדואן איברהים עקיל, ועוד שורה ארוכה של בכירים.