בקובץ שמחולק בבתי כנסיות, ושמו הלכה ומעשה, ראיתי מכתב של הרבנים נגד שירות אזרחי לגברים חרדים.
מלבד התמיהה היכן היה המכתב עד שהגיע לקובץ הנידח יחסית הזה, יש כמה שאלות מטרידות בעצם המכתב, המצורף כאן.
במכתב נטען שהעובדה שאברכים עושים שירות אזרחי ומקרבים נערים שהדרדרו, היא פסולה. ונשאלת השאלה, האם ככה להזניח את הנערים? האם שירות אזרחי כל כך פסול שעדיף שהנערים האלו לא ישמרו מצוות ובלבד לא לעשות אותו?
במכתב טוענים ש"מנסים דרכי פיתוי שנותנים תקציבים", האם גם את הכוללים והישיבות כדאי לסגור כי נותנים להם תקציבים?
עוד כותבים שם כי "לא יוכל לצאת דבר טוב שיסודו ומגמתו הוא לפתות ולמשוך את לומדי התורה", האמנם רוח נבואה היא? והאם בגלל שהם מנסים לפתות את לומדי התורה לא יצא מזה שום דבר טוב?
ועל הכל, האם יתכן לאסור משהו בלי לתת פתרון אלטרנטיבי? מה יעשה אברך כולל שזקוק לפרנסה? לעבוד - אינו יכול, כי הצבא אינו מרשה לו. ללכת לשירות לאומי - אינו יכול כי הרבנים אוסרים עליו. האם בכל אופן עדיף להשאר בכולל למרות שלא יהיה מה לאכול???
והנני מצהיר בזאת - למרות כל הקושיות והשאלות שמטרידות את מנוחתי, אני מקבל את כל דברי הרבנים, ולא זז מהם ימין ושמאל. וכל דבר שהרבנים אומרים חובה לעשות גם אם זה מאד לא מובן. להקשות - מותר, לעשות - חובה.
