לצערנו, מדינת ישראל עומדת בימים וברגעים שאינם פשוטים, כאשר מתקפת טילים מאיימת בכל רגע על תושבי הארץ. והקב"ה, ברוב רחמיו ובחסדיו המרובים, עושה עימנו ניסים ונפלאות בכל תקופה שכזו. רק מי שעיניו סגורות ואינו מתבונן, אינו מבחין שיד ה' עלינו, והקב"ה אינו מסיר את חסדו והשגחתו מאיתנו לעולמים.
נשאלת אפוא השאלה: האם לאחר כל התקפה מעין זו יש לברך ברכת הגומל או ברכת "שעשה לי נס", ובפרט כאשר ח"ו נפל טיל בסמוך למקום מגוריו של אדם, אך ב"ה לא פגע ישירות בו – האם עליו לברך ברכה מסוימת להודאה, או שמא די שיביע את תודתו בלב או בפה ללא ברכה?
מה הוא נס?
מבואר בהלכה, שאדם שהיה בסכנה ונעשה לו נס וניצל, כאשר הוא חוזר ורואה את המקום שבו נעשה לו הנס – עליו לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה". אלא שיש לברר תחילה מה נחשב בגדר "נס". יש אומרים שכל שהיה בסכנת מיתה מוחשית – כגון שעבר תאונת דרכים קשה, נפל מגובה רב, או הותקף ע"י שודדים – הרי הוא חייב לברך על הצלתו (ב"י בשם ריב"ש). ויש חולקים וסוברים שאין מברכים אלא על נס ממש, היינו שההצלה הייתה באופן יוצא מגדר הרגיל, באופן שרוב גדול של הנמצאים באותה סכנה – אינם ניצולים, ואילו הוא ניצל בדרך בלתי טבעית (רד"א בשם רא"ש מלוניל).
להלכה נפסק, הואיל וספק ברכות להקל, שאין מברכים בשם ומלכות אלא כאשר ההצלה הייתה שלא כדרך העולם. בשאר המקרים, כאשר מדובר בהצלה מסכנת מיתה מוחשית אך אין זה בגדר נס יוצא מגדר הרגיל, יאמר את נוסח הברכה – "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" – בלא שם ומלכות (שו"ע או"ח סימן רי"ח סעיף ט').
הגדרה של "שלא כדרך העולם" היא סכנה שרוב הנכנסים לתוכה מתים. לדוגמה: אדם שהתמוטט עליו בניין גדול ונמצא בין ההריסות כשהוא חי, או שנפל מגובה רב מאוד, או שנורו לעברו מספר כדורים שפגעו בו וניצל, או שעבר תאונת דרכים קשה במיוחד וניצל – במקרים אלה, יברך בשם ומלכות. אולם אם הסכנה אינה בדרגה זו – יברך בלא שם ומלכות. וכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, אין ראוי שיחליט לבדו אם המקרה שעבר עליו נחשב כהצלה שאינה טבעית, אלא ישאל שאלת חכם, ועל פי השערת מומחים יכריע החכם אם יש לברך בשם ומלכות.
כאשר מוסכם שהאירוע היה נס ממש, אזי כאשר יראה את מקום הנס בפעם הראשונה – אפילו אם טרם עברו שלושים יום – יברך. ואם עברו שלושים יום מאז ראה את המקום – כשיראהו שוב, יברך פעם נוספת. ואם אירעו לו כמה ניסים במקומות שונים, טוב שיכלול בברכה גם את שאר המקומות שבהם אירעו לו ניסים, כדי לצרפם יחד (שו"ע רי"ח סעיף ה', שעה"צ שם ס"ק י"ב).
צדקה במקום קורבן תודה
עוד כתבו האחרונים, שמי שנעשה לו נס וניצל – ראוי שיתרום צדקה לתלמוד תורה או לישיבות כפי יכולתו, ויאמר: "הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש". וראוי גם לומר את פרשת קרבן תודה, וכן נכון להתנדב לטובת הציבור. ובכל שנה יזכור את יום הנס, וירבה בתורה, תפילה והודאה לה'.
השו"ע (סוף סימן רי"ח) פסק: יש אומרים שאין מברכים על נס אלא כאשר מדובר בנס יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא ממנהג העולם ותולדתו – כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול – אינו חייב לברך. ויש חולקים. וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות. לפי זה, ראוי להחמיר – ולא לברך בשם ומלכות אלא כאשר מדובר בנס שאינו שכיח ויוצא מגדר הרגיל.
ולפיכך, אם קרס בית כתוצאה מפגיעת טיל, ונוצר חלל מדויק מעל ראשו של אדם, ובזכות כך ניצל – ברור שאין זה ממנהג העולם. שהרי לא שכיח שבית יקרוס כליל וכל מה שסביבו ייהרס, ורק החלל שמעל ראשו יישאר קיים. במקרה כזה, לדעת הכול, עליו לברך בשם ומלכות: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה".
0 תגובות