חודש תמוז, הרביעי במניין החדשים מניסן וכך אף נקרא במקרא כ"החדש הרביעי". שמו "תמוז", כשמות יתר החדשים, עלה עם ישראל מבבל.
האל האלילי תמוז מוזכר אף במקרא בספר יחזקאל, שם נאמר: "וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז". פרשני המקרא מסבירים כי עבודת אליל זה כללה הסקה, ועיניו, שעוצבו ממתכת הנמסה בחום נמוך, היו ניתכות וכך נראה הפסל כבוכה. יש המפרשים את מקור השם "תמוז" מהמילה הארמית "למזא", שפירושה הצתה או חום. השם ‘תמוז’ התקבל בישראל בתקופת גלות בבל ושיבת ציון.
מבחינת לוח השנה, ראש חודש תמוז תמיד נמשך יומיים, מכיוון שחודש סיוון שלפניו הוא תמיד חודש מלא בן שלושים יום. היום הראשון של ראש חודש תמוז הוא השלמת סיוון, והיום השני הוא היום הראשון של החודש החדש. חודש תמוז עצמו הוא תמיד חסר, בן עשרים ותשעה יום בלבד, ולכן ראש חודש אב שלאחריו יהיה יום אחד בלבד.
מזלו של חודש תמוז הוא מזל סרטן. קבוצת הכוכבים השולטת בשמיים בחודש זה דומה בצורתה לסרטן. מעניין לציין שגם סרטני המים מתרבים בחודש זה כתוצאה מהחום השורר בימים אלו. אולם, כתוב בזוהר הקדוש כי ימי חודש תמוז, וכן חודש אב הבא אחריו, נחשבים לימים שבהם הסכנה והרעה שולטות בעולם, ואשרי מי שזוכה להינצל מהן.
מספר מאורעות קרו בחודש תמוז - בשלושה בתמוז, היום בו העמיד יהושע את השמש והירח, ולא אפשר להם לאסוף את אורם במשך שלושים ושש שעות כדי לנקום בגויים, כפי שכתוב: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַה' בְּיוֹם תֵּת ה' אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן - דּוֹם! וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן! וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמַד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו". בנוסף, המרגלים יצאו לתור את הארץ בכ"ט בסיוון, ושבו בט' באב לאחר ארבעים יום; באותה שנה חודש תמוז היה מלא, למרות שבדרך כלל הוא חסר.
למרות האתגרים הרוחניים הטמונים בחודש זה, יש בו גם מעלות ייחודיות: בחודש תמוז הפירות מקבלים את טעמם המיוחד, ואין תקופת תמוז שאינה מבורכת בענבים ותאנים. יתרה מכך, חודשים אלו – תמוז, אב ואלול – נועדו במקורם להיות ימי חג, אך בעקבות חטאי ישראל ניטלו מהם. עם זאת, לעתיד לבוא, יחזרו חודשים אלו ויהפכו שוב לימי חג ומועד.
0 תגובות