ימים ספורים לפני חג מתן תורה, התארח באולפן "כיכר השבת" הרב יוסף חיים אוהב ציון מגיד שיעור בירושלים, ומחבר ספרים רבים ובתוכם ספר "יומא דעצרתא" העוסקת בענייני החג, למשדר הכנה מיוחד לחג השבועות בהגשת יוסי עבדו.
במהלך המשדר, פרס הרב את כל הסודות, הסגולות, ההלכות והמנהגים של הלילה הקדוש ביותר בשנה, לילה שעל פי המקובלים נחתם בו גורלו של האדם לשנה כולה.
המשדר נפתח בדברי הכנה לחג: "זכות גדולה לדבר ביום הגדול והקדוש, יום חתונתו ויום שמחת ליבו, כמו שאומרת הגמרא במסכת תענית - החתונה הגדולה שאנחנו מתחתנים עם התורה, רק שצריכים להכיר את הכלה".
יום הדין על התורה והרגל המשובח ביותר
המושג המפתיע ביותר שעלה בפתח השיחה היה ההגדרה של החג כיום דין. "אנחנו רגילים לחשוב שיום הדין הוא בראש השנה. מה פירוש המושג שחג השבועות הוא יום דין?", תהיתי. תשובת הרב פתחה את כל המשדר: "זהו יסוד שרבים לא מודעים אליו. בספר 'תולעת יעקב' (לרבי מאיר אבן גבאי) מובא שביום חג השבועות יש דין בשמיים על התורה! מורנו הגאון הרב בן ציון מוצפי בספרו 'תורה בציון' מזכיר זאת, וכך היה מזכיר זאת גם מרן הרב שך זצוק"ל".
"מה פירוש דין על התורה?", המשיך הרב להסביר, "כמה זמן יוקצב לאדם ללמוד תורה בשנה הקרובה? כמה מפריעים יסירו ממנו? איזו מתיקות ירגיש בלימוד? יש הרבה אנשים שלומדים בלי שום טעם. כל זה דנים בשמיים. לכן צריך להתפלל: 'ריבונו של עולם, תסיר ממני את המפריעים, תן לי מתיקות בתורה, ותן לילדיי עריבות ומתיקות התורה'".
הרב התייחס למעלה המרכזית של החג לעומת הרגלים האחרים: "רבי חיים ויטאל, תלמידו של האר"י, כותב בספרו 'אור החמה' (ביאור על הזוהר של הרמ"ק, המביא גם את רבי אברהם גלאנטי) דבר פלא: 'שבועות הוא היום טוב המשובח מכל הרגלים!'. לא רק זה, הגאון רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י, בנו של רבי חיים פלאג'י, כותב בספרו 'יפה ללב' שלעתיד לבוא כל המועדים יתבטלו חוץ מחג השבועות. למה? כי שבועות מסמל את התורה הנצחית. כמו שהתורה לא תתבטל לעולם, כך שבועות לא יתבטל לעולם".
סוד שלושת האבות ושלושת הרגלים לפי הבן איש חי
הרב אוהב ציון המשיך ואמר: "הגמרא במסכת בבא קמא (דף נ') מספרת על בתו של נחוניה חופר שיחין שנפלה לבור עמוק. באו לרבי חנינא בן דוסא, ובשעה השלישית אמר 'עלתה'. שאלו את הילדה מי העלה אותה, אמרה שזקן אחד הזדמן לה. רש"י והמהרש"א מבארים שזה היה אברהם אבינו.
"הבן איש חי מבאר ששלוש השעות הללו הן כנגד שלושת הרגלים. חג הסוכות כנגד אברהם אבינו (שמידתו חסד), על ידי הישיבה בסוכה ונענוע הלולב ממשיכים חסדים לעולם. חג הפסח כנגד יצחק (שהעלה את עצמו כקורבן), וכנגד זה אנו מקריבים את קרבן הפסח. חג השבועות כנגד יעקב, איש תם יושב אוהלים, שמידתו תורה. לאדם יכולה להיות זכות של חסד או של תפילה, אבל הזכות שהעלתה את בתו של נחוניה מן הבור, היא זכות התורה של יעקב, המיוצגת בחג השבועות. לכן זה הרגל המשובח מכולם".
ערב החג - סגולת 104 הפרוטות וההכנות המעשיות
הסגולה המפורסמת של ערב החג נחשפת בהרחבה: "הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו 'מועד לכל חי' (הנקרא בראשי תיבות 'מל"ח'), חודש סיון אות ו', כותב שבערב שבועות יפריש האדם 91 פרוטות, וישלים אותן עד שיעור 'שני פעמים ב"ן', שזה בגימטריה 104. צריך להוסיף עוד 12 פרוטות אחרי ה-91, ובסך הכל לספור 104 מטבעות או שקלים".
הרב ציטט את ההבטחה הגדולה: "'ויתנו לתלמיד חכם עני ועניו, והוא תיקון לעוון אדם הראשון, ולעוון העגל, ולפגם הברית, והוא סגולה לחשוכי בנים, ומקרב את הגאולה!'".
על השאלה האם צריך לספור את הכסף בעצמו, ואם אפשר לתת באשראי, השיב הרב: "מה שהאדם יכול לעשות בעצמו, שיעשה בעצמו. עדיף לקחת 104 שקלים ולספור אותם. אם קשה, אפשר לספור בבית, להמיר לשטר נקי של 100 שקלים ועוד 4 שקלים, ולתת. מי שנוח לו רק באשראי או בהעברה, אין בעיה. העיקר שיעשה זאת באותו יום של ערב החג".
טעם נפלא נחשף בשם ספר 'תוכחת חיים' של רבי חיים פלאג'י: "במתן תורה היה כפייה ('כפה עליהם הר כגיגית'). מתי קיבלנו את התורה מאהבה? בפורים. ובפורים מה המצווה? מתנות לאביונים. אם כן, ביום מתן תורה המקורי, ראוי לעשות כיוצא בזה. עוד טעם: הגמרא אומרת שכל העוסק בתורה ואינו עוסק בגמילות חסדים, דומה כמי שאין לו אלוה".
על ההסתפרות בערב החג חשף הרב הלכה חשובה: "דעת הגאון רבי בן ציון מוצפי, שמיד אחרי ספירת היום ה-49 לעומר, האדם יכול להסתפר כבר בלילה. יש מקובלים שחלקו על זה, אבל מי שמסתפר בלילה של ערב החג יש לו על מה לסמוך, במיוחד אם הוא רוצה להרביץ שטייגען ביום ולא לבזבז זמן אצל הספר".
לגבי הדעה הרווחת שלתימנים מותר להתגלח ביום שישי, השיב הרב: "זה היה מנהגם, כפי שכתב הגאון רבי יחיא צאלח (המהרי"ץ) בשו"ת 'פעולת צדיק'. אבל ביהדות תימן היו שתי קהילות, 'שאמי' ו'בלדי', והמנהגים ביניהם לא שווים. לפי פסק מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כל התימנים בארץ צריכים לקבל עליהם את הוראות מרן השולחן ערוך".
ליל שבועות, הלילה שבו השמיים פתוחים
המקור להישאר ערים בלילה הזה, אומר הרב, מעוגן בזוהר הקדוש: "המקור הקדום נמצא בזוהר הקדוש (הקדמה דף ח' עמוד א', ופרשת אמור דף צ"ז עמוד ב'). רבי שמעון בר יוחאי מתאר כיצד החברים היו יושבים בלילה הזה ולא ישנים, ועוברים מתורה לנביאים, מנביאים לכתובים, במדרשות וברזי החכמה, ובזה הם 'מקשטים את הכלה העליונה', שהיא השכינה הקדושה.
"בלילה הזה אנחנו משלימים את התיקון של 49 ימי ספירת העומר. בליל הסדר קיבלנו אורות עליונים במתנה, אבל הם הסתלקו מיד בבוקר. כל העבודה שלנו בעומר ובליל שבועות היא 'אתערותא דלתתא', התעוררות מלמטה, להחזיר אלינו את האורות בזכות עצמנו".
שמונה מעלות נוראות למי שלא ישן בליל שבועות
המעלה הראשונה היא בנים ובני בנים תלמידי חכמים. "הזוהר הקדוש מבטיח שמי שלומד בלילה הזה זוכה לבנים ובני בנים תלמידי חכמים, ומקוים בו הפסוק 'ואני זאת בריתי אותם... לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך'. הגאון הרב מוצפי בספרו מביא, שחסידים הראשונים היו אומרים בלילה הזה: 'בואו ונוריש ירושה קדושה לנו ולבנינו!'. זה הדבר הכי חשוב שאדם מתפלל עליו, כמו תפילת השל"ה הקדוש. הבן הצדיק הוא הדבר היחיד שאדם לוקח איתו לעולם הבא, 'ברא מזכי אבא'".
המעלה השנייה היא הבטחת חיים והשלמת השנה. הרב ציטט את לשון האר"י בשער הכוונות (דף פ"ט עמוד א'): "ודע, כי כל מי שלא ישן בלילה הזאת כלל, אפילו רגע אחד, ויהיה עוסק בתורה כל הלילה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא. ולא עוד, אלא שהוראת חיי האדם בשנה ההיא תלויה בעניין הזה. כי אם לא ישן כלל, ודאי שלא ימות בשנה ההיא". הרב מוצפי מוסיף: "אם לא ישן, לא יישן מזלו".
על השאלה אם ההבטחה תקפה עד ראש השנה או עד שבועות הבא, חשף הרב: "הגאון רבי אברהם אזולאי (סב סבו של החיד"א) בספרו 'אור החמה' מסתפק בזה. אבל המקובל הגדול רבי ששון פרסיאדו בספרו 'שמן ששון' (חלק ג') מכריע: מדובר על שנה תמימה! גם רבי שלום בוזגלו בספר 'מקדש מלך' על הזוהר כותב שהזכות הזו מלווה את האדם לכל השנה, כי שבועות הוא שורש השנה".
המעלה השלישית היא כל שעה בלילה כנגד חודש. הרב סיפר: "זכיתי ללמוד בכולל של המקובל רבי יצחק כדורי. שמעתי מאדם שהיה מקורב אליו, שהרב כדורי אמר לו: ליל חג השבועות מורכב מ-12 שעות זמניות. כל שעה היא כנגד חודש בשנה! מה שאדם עושה בשעה הספציפית הזו בלילה, כך ייראה החודש המקביל בשנה הקרובה. לכן כואב הלב לראות אנשים שעושים ארוחות חג שנמשכות ארבע שעות, מדברים דברים בטלים ומפסידים חודשים שלמים מהשנה שלהם".
המעלה הרביעית היא כתר תורה מהמלאכים. הרב הציג למצלמה ספר נדיר: "זה ספר 'מנחת משה' של רבי ברוך אסבג, נכתב במרוקאית! צריך להיות מרוקאי כדי לקרוא את זה. אבל הוא כותב משפט אחד: 'מי שילמד בלילת שבועות מצווה גדולה... ומלאכי השרת מכתירים לנשמתו בכתר תורה!'. אין דבר יותר גדול מזה. אם בן אדם היה רואה את המלאכים שיש לידו כשהוא יושב ללמוד, היה רץ ישר לספר".
המעלה החמישית היא תיקון לעונש כרת, סוד 'כרת אותיות כתר'. "רבי נתן שפירא בספרו 'מחברת הקודש' כותב, שבכל לילה רגיל שאדם לומד הוא ניצול מכרת אחד. אבל בליל שבועות, כיוון שממשיכים כתרים עליונים, האדם ניצל מכמה וכמה כריתויות. הרמז: המילה 'כָּרֵת' היא אותיות 'כֶּתֶר'. על ידי כתר התורה של הלילה, מבטלים את הכרת".
המעלה השישית היא תיקון פגם הראייה. "בספר 'בית אברהם' מסלונים מובא שהמאמץ להישאר ער ולא לסגור את העיניים, הוא תיקון עצום לפגם הראות מראיות אסורות. בסיום ה'יהי רצון' שתיקן החיד"א אומרים בפירוש: 'ויתוקן מה שפגמנו בפגם הראות, ולא נצטרך להתגלגל בעוף הנקרא ראה'".
המעלה השביעית היא כפרת ביטול תורה ושחוק והיתול של כל השנה. "הלימוד בלילה הזה מכפר על כל ביטול התורה של השנה. אומר 'הפלא יועץ', שעל ביטול תורה דנים את האדם עד 'בולעי רוקו', בלי הפסק. כמה היום סיבות לביטול תורה? עיתונים ורדיו. מרן הרב עובדיה היה אומר: 'רע כל היום' ראשי תיבות 'רדיו ועיתונים'. הנה אדם יכול לתקן עכשיו את כל ביטול התורה. ולא רק זה, גם אדם שעשה שחוק והיתול בלילות, אפילו במקומות מותרים, מתקן בלילה הזה את כל אותם הלילות".
המעלה השמינית והעליונה היא פדיון השכינה מהגלות. "הלימוד בלילה הזה פועל צדק עם השכינה ועם ישראל, להוציא אותה מן הגלות. כל יהודי שלומד הוא שותף פעיל בגאולה השלמה".
אזהרת החיד"א: "בנו במה לעצמם!" - סדר התיקון או גמרא?
אחד הנושאים המרכזיים שמטרידים את עולם הישיבות הוא השאלה האם ללמוד דווקא את סדר התיקון או גמרא בעיון. תשובת הרב חדה במיוחד: "החיד"א בספר 'לב דוד' כותב דברים חמורים. מי אמר לנו להיות ערים בלילה? המקור הקדום הוא רבי שמעון בר יוחאי. ומה הוא אומר לנו? לעבור מתורה לנביאים, לכתובים ולרזי התורה. ואומר החיד"א בלשון חריפה: 'מה נואלים אלו אשר בנו במה לעצמם'!".
הרב הסביר את עוצמת הדברים: "'בנו במה לעצמם' זה לשון של החיד"א! אדם שבונה במה בזמן איסור הבמות, ועושה במקום לבוא לבית המקדש, בונה במה לעצמו! כולם עושים את התיקון, ואתה עושה ההפך?".
הפשרה המעשית של הרב: "בישיבות שמקפידים על גמרא, הפתרון פשוט. כפי שאומר הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, לא יצא הבחור נגד ראש הישיבה בפומבי, אבל ייקח את הזמן לעצמו. אפילו להתחיל את התיקון כבר בסעודת הערב. הלימוד של התנ"ך הוא העיקרי והמעכב בלילה הזה".
מה עם הנשים שרוצות לעשות תיקון?
על מקום הנשים בלילה הקדוש, הבהיר הרב: "רבנו יוסף חיים (הבן איש חי) בספרו 'רב פעלים' (חלק א', סוד ישרים, סימן ט') כותב בפירוש: התיקון של ליל שבועות לא נועד לנשים. הגאון הרב מוצפי כותב: 'אשרי נשים צדקניות המתארגנות בבתים ללמוד יחד בספר התהילים, ואחר כך הולכות לישון, כדי שיהיה להן כוח על משמר הבית למחרת ביום'. השנה זה קריטי במיוחד, כי החג יוצא ביום שישי וצמוד לשבת, והאישה צריכה כוחות להכין את סעודות החג והשבת".
מקווה של אשמורת הבוקר - סוד "שער החמישים"
על חשיבות הטבילה במקווה השיב הרב נחרצות: "מי שלא טבל, לפי חכמי הקבלה כאילו לא עשה את התיקון! זוהי הטבילה הגדולה והקדושה ביותר שיש לאדם בכל השנה. מטבילים את הנשמה כדי להיכנס ל'שער החמישים' ולכתר העליון, אחרי 49 ימי טהרה".
הרב ציטט את האר"י בשער הכוונות (דף פ"ט): "'ובהגיע אשמורת הבוקר מעט קודם עלות השחר, בעת שמשחירים פני הרקיע במזרח, אשר אז נקרא איילת השחר, דע שצריך שתטבול במקווה, ותכוון למקווה העליון שהוא כתר עליון'". ועוד הוסיף, "רבי נחמן מברסלב בספרו 'ליקוטי מוהר"ן' (חלק א', מאמר נ') כותב: 'זה בחינת המקווה של שבועות, שהוא בחינת מקווה של שער החמישים. ועל כן המקווה מושיע מכל הצרות, מכל הייסורים, מכל הטומאות, מכל החטאים', כמו שכתוב: 'מקווה ישראל ה' מושיעו בעת צרה'".
מתי טובלים?
על זמן הטבילה המדויק פירט הרב: "זמן הטבילה הוא 'קדרותא דצפרא'. הרב מוצפי בספר 'תורה בציון' מביא בשם אביו הגאון רבי סלמן מוצפי זצ"ל, שהיה הולך למקווה כחצי שעה קודם עלות השחר. שאלתי את חתנו, הרב המקובל רבי דוד שלום בצרי, ואמר לי שגם שעה קודם עלות השחר (סביב השעה שלוש לפנות בוקר) נחשב 'קדרותא דצפרא'".
הרב מחדד מפני טעות נפוצה: "יש אנשים שחושבים שאם טבלו בערב החג זה מספיק. החיד"א כותב בפירוש שזה לא מועיל!", ועוד טעות: "יש סגולה של 40 נטילות ידיים למי שאין לו מקווה, אבל היום בדקתי בספרים והמקובלים אומרים שבליל שבועות הסגולה הזו אינה תקפה. פה חייבים טבילה ממש של כל הגוף".
על מקווה חם ביום טוב פסק הרב: "מרן הרב עובדיה בספרו 'חזון עובדיה' (ראש השנה) פוסק שביום טוב, בניגוד לשבת, מותר לכתחילה להיכנס למקווה חם. אז אין שום תירוץ, לכו למקווה".
הכוונה בטבילה? חמש טבילות מדויקות
הרב פירט את הסדר: "לפני הטבילה (מחוץ למים, כפי שכותב המקובל רבי בניהו שמואלי ב'רחובות הנהר'), יאמר האדם את פסוקי שלוש עשרה מידות הרחמים: 'מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע'. אחר כך ארבע טבילות כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא, בניקוד קמ"ץ (יָ, הָ, וָ , הָ), שהוא ניקוד הכתר העליון. וטבילה חמישית כנגד החסד העליון, המזל השמיני שנקרא 'נוצר חסד'".
ויש גם הוראה למתחילים: "מי שלא בקיא בכוונות, יאמר לפני שנכנס למים: 'הריני טובל על דעת משה רבנו ועל דעת כל המקובלים והצדיקים כדי לקבל את התורה'. העיקר שיטבול בחשק ובשמחה לקבלת התורה", אומנם הכוונות האלו מאוד קלים לזכירה - שם הוויה בניקוד קמץ וטבילה חמישית כנגד החסד העליון".
מנהג זריקת המים אחד על השני, סוד טל התחיה
על המנהג הוותיק לזרוק מים בחג השבועות הסביר הרב: "בספר 'היכל הקודש' של המקובל רבי משה אלבאז כתוב: 'נהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום חג השבועות'. הטעם: זכר לטל התחיה שירד בהר סיני. הגמרא אומרת שכששמעו עם ישראל את הדיבור מפי הגבורה, פרחה נשמתם וכולם מתו. אמרה התורה: 'ריבונו של עולם, לחיים נתתני או למתים נתתני?'. מיד הוריד עליהם הקדוש ברוך הוא טל שעתיד להחיות מתים, וחיו. אנחנו טובלים במים זכר לזה. המקווה מוציא את האדם מסוד המוות לסוד החיים".
בספר 'אמרי נועם' לגאון רבי מאיר הורוויץ זצוק"ל מביא: "וזהו והקרבתם מנחה חדשה לה' רמז והקרבתם אותיות מקו"ה ואותיות תר"ב עולה במספר "עול מלכות" וזהו כי את אשי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים והיו קודש היינו, בעת שמקריבים שתי לחם בעצרת אז העיקר הוא תוספת קבלת קדושה על ידי המקוה הרמוז בראשי תיבות ה'ם מ'קריבים ו'היו ק'ודש".
תפילת שחרית: סגולת "אהבת עולם"
על השאלה איך מחזיקים מעמד בתפילה אחרי לילה שלם, הזהיר הרב: "צריך להיעזר בגבורה לא להירדם בתפילה. מי שיודע שיירדם, עדיף שילך לישון קצת ויתפלל במניין מאוחר יותר. כדי להישאר צלולים, מותר להקל בלילה הזה ולשתות קפה, נס קפה או אקסל לפני עלות השחר. מי שאכל בשרי, שייזהר עם החלב של הנס קפה".
סוד הבעל שם טוב לזירוז הגאולה: להאריך בברכת 'אהבת עולם'
הרב חשף ציטוט מצמרר: "האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא, בספרו 'שער יששכר' מביא בשם 'תולדות יעקב יוסף' (לרבי יעקב יוסף מפולנאה), ששמע מהבעל שם טוב הקדוש: נאמר לו מן השמיים שהסיבה לעיכוב ביאת המשיח היא משום שאין מאריכים בברכת 'אהבת עולם'.
"אם זה לכל יום, על אחת כמה וכמה ביום מתן תורה, שמובא בתיקוני הזוהר (תיקון כ"א) שזה זמן הגאולה. צריך לפרסם בכל בתי הכנסיות, שהגבאים והחזנים יאריכו ב'אהבת עולם', אפילו בניגון ובכוונה עצומה, כדי שנזרז את ביאת המשיח השנה".
עשרת הדיברות, לעמוד או לשבת?
"מרן הרב עובדיה הביא בשם תשובת הרמב"ם, שלא לעמוד, כדי שלא להוציא לעז שיגידו המינים שרק חלק זה ניתן מסיני. אבל אם רב בית הכנסת עולה לקרוא, הציבור חייב לעמוד מפני כבוד התלמיד חכם. במקרה זה, כדאי שהציבור יעמוד כבר מתחילת העלייה, כדי שיהיה ניכר שעומדים לכבוד החכם".
סגולת הרב אלישיב לרפואה מכל המחלות
הרב חשף סוד עצום: "הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל הלך פעם בערב שבועות לבקר תלמיד חכם חולה. הוא הזכיר את מדרש חז"ל (במדבר רבה), שכשעם ישראל יצאו ממצרים רובם היו בעלי מומים מעבודת הפרך. אמר הקדוש ברוך הוא: 'לא יפה שאתן את התורה לבעלי מומים', ושלח מלאכים שריפאו את כולם.
"מנין שלא היה בהם חיגרים? 'ויתייצבו בתחתית ההר', אין ניצב אלא על רגליו. מנין שלא היה גידמים? 'כל אשר דיבר ה' נעשה'. מנין שלא היה חירשים? 'ונשמע'. מנין שלא היה סומים? 'וכל העם רואים את הקולות'. מנין שלא היה אילמים? 'ויענו כל העם'. נמצאת אומר שנתרפאו כולם.
"אמר הרב אלישיב לאותו חולה: כותב הרמח"ל ב'דרך השם', שבכל חג חוזרת ההארה הרוחנית של אותו זמן. ממילא, בכל שנה בשעת קריאת עשרת הדיברות, מתחדשת השפעת הרפואה של מעמד הר סיני! זה זמן לבקש רפואה שלמה על כל סוגי המחלות, אפילו כאלה שאין להן תרופה בדרך הטבע".
הרב קורא מכאן לגבאי בתי הכנסת: "שני דברים שצריך להפיץ. ראשית, לכוון בברכת 'אהבת עולם' לזירוז הגאולה. שנית, לעשות 'מי שברך' גדול לכל החולים מיד בסיום עשרת הדיברות".
סעודת הבוקר לפני חצות
הלכה חשובה: "מי שמקפיד על התיקון, כדאי וצריך לאכול 'המוציא' מיד אחרי התפילה, לפני חצות היום. בסידור 'רחובות הנהר' של המקובל הרב בניהו שמואלי מובא שכוונת הסעודה היא ההשלמה הסופית של כל התיקון שהתחיל בליל הסדר. הסעודה (דווקא עם לחם חיטים) היא כנגד קורבן 'שתי הלחם' של החג. בספירת העומר הקרבנו שעורים (מאכל בהמה), שהפכו אותנו לאט לאט לבני אדם, וכעת בשבועות מקריבים חיטים (מאכל אדם) ומקבלים את התורה בדעת שלמה".
תהילים, כתובה ועיטור בית הכנסת
חג השבועות הוא גם יום הילולת דוד המלך, וכך פירט הרב: "הבן איש חי (שנה ראשונה, פרשת במדבר, אות ו') פוסק שקריאת ולימוד כל ספר התהילים ביום חג השבועות הוא צורך גדול, כיוון שביום זה נפטר דוד המלך, והקריאה עולה לרצון ומעוררת רחמים.
"הבן איש חי בדרושים (פרשת כי תצא) מגלה: 'אין דבר שמכניע את הקליפות והמסיתים כמו מזמורי התהילים'. המזמורים נקראים 'זמירות' מלשון לזמר ולחתוך את העריצים.
"אויבי ישראל יונקים מהנחש הקדמוני. תיקח את האותיות שלפני נ-ח-ש באלף בית: לפני נ' יש מ', לפני ח' יש ז', לפני ש' יש ר'. קיבלת את האותיות ז-מ-ר! זמירות התהילים מבטלות את כוח הנחש ואת אויבינו, כולל את האיראנים. הפסוק רומז: 'כי תצא למלחמה על אויביך', והמילים 'כי תצא למלחמה אלו' עולות בגימטריה 'תהילים'".
על קריאת הכתובה והאזהרות הסביר הרב: "בסידורי 'מנצור' העתיקים מופיע פיוט הכתובה שחיבר רבי ישראל נג'ארה, שטר תנאים בינינו לבין הקדוש ברוך הוא. קריאת הכתובה היא סגולה בדוקה ליראת שמיים. פיוט ה'אזהרות' של רבי שלמה אבן גבירול, שמבואר בספר 'תורה בציון' של הרב מוצפי, מונה את תרי"ג המצוות".
על מנהג קישוט בית הכנסת בעשבים אומר הרב כי "הספרדים לא התנגדו לקישוט בית הכנסת, והמנהג נפסק להלכה! 'המגן אברהם' כותב שזה להזכיר שבעצרת נידונים על פירות האילן. 'הלבוש' כותב שהר סיני התמלא בעשבים וירק לקראת מתן תורה. טעם נוסף: בכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא התמלא העולם בריח בשמים".
חשוב להדגיש דווקא בדור הזה: "מנהג מרוקו הקדום (שקצת נשכח) הוא לעטר בפרחים ושושנים את היכל הקודש, את ספרי התורה, ובעיקר את הרימונים (הכתרים) שעל ספר התורה. בספר 'שיבת ציון' מובא במעלת נתינת הרימונים על הס"ת: "וזוכה על ידם לאריכות ימים ולהחכים בתורה ולהיות שמור מכל רע, ונוהגים לתת המצוה לקטנים לחנכם במצוות, והיו חכמים מפורסמים שגם בזקנותם נהגו לעשות בעצמם מצות הלבשת רימונים".
סגולת סוד המצה בדבש ומנהג המצה בחלב
מנהג עתיק שמעט מוכר נחשף בפירוט הרב: "החיד"א מביא בשם ספר 'אוהל מועד' מנהג עתיק לאכול מצה בחג השבועות. החמץ מסמל את הגוף והמצה מסמלת את הנשמה. רומזים שמי שלומד תורה, לעתיד לבוא יתענג גם בגופו וגם בנשמתו".
הרב הוסיף מקור פלאי: "בספר 'שמו יוסף' שחיבר רבי יוסף בן וואליד (בנו של רבי יצחק בן וואליד ע"ה ממרוקו), באות קמ"ג, כותב: 'נוהגים לאכול בחג השבועות מצה עם דבש'. המצה רומזת ליצר הטוב, והתורה נמשלה לדבש ('דבש וחלב תחת לשונך'). וכתוב בקידושין: 'בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'. לוקחים את היצר הטוב (המצה) וטובלים אותו בדבש (התורה)".
"תשמע דבר מדהים. ספר 'עיר הכהנים' (על קהילת דבדו שבמרוקו) מתאר שבבוקר החג, לפני הסעודה הבשרית, אכלו ארוחה חלבית קלה. ומה היו אוכלים? היו שומרים במיוחד מצה מפסח, ואוכלים אותה יחד עם חלב ולבן. והמסורת הייתה: אכילת מצה וחלב ביום חג מתן תורה היא סגולה אדירה נגד עקיצת עקרבים לכל השנה!".
חלבי או בשרי? כך נהג הסטייפלר
לדילמה הקלאסית של החג השיב הרב: "מרן השולחן ערוך לא הביא בכלל את המנהג לאכול חלב בשבועות. מי שהביא זה הרמ"א. הרב מוצפי מציין שבקהילות ספרדיות קדומות לא אכלו חלב בכלל בחג השבועות. במיוחד בשבועות, הגמרא במסכת פסחים מספרת שרב יוסף היה מכין לעצמו עגל משולש משובח ואומר: 'אילולא היום הזה שגרם, כמה יוסף יש בשוק!'".
הפתרון המעשי של הרב: "בליל החג (סעודת הלילה) עושים סעודה חלבית קלה, ובסעודת היום (בבוקר) עושים סעודה בשרית. כך נהג מרן הסטייפלר זצ"ל, כפי שמובא בספר 'אורחות רבנו'. הטעם בספר 'שיח יצחק' (להגאון רבי יצחק וייס הי"ד שנספה בשואה): הגמרא אומרת שעם הארץ אסור לו לאכול בשר, כי בשר דורש כוח לברר את הקליפות. בליל שבועות אנחנו עדיין לפני קבלת התורה, ובמעמד של 'עמי הארץ', לכן עדיף חלב. בבוקר, אחרי קבלת התורה, אנחנו בני תורה ויכולים לאכול בשר ולברר אותו בקדושה. בנוסף, חלב בלילה לא מכביד ולא מרדים, וכך אפשר ללמוד כל הלילה בהתמדה".
עירובי תבשילין השנה
לסיום, הזהיר הרב על נושא עירוב תבשילין השנה: "השנה לא לשכוח לעשות עירוב תבשילין בערב החג! אמנם גדול העיר עושה עירוב לכל הציבור, אבל למה לוותר על מצווה יקרה?
"לפעמים אישה חרוצה מבשלת את כל תבשילי השבת כבר ביום חמישי בערב החג, וביום שישי (בחג) היא לא מבשלת כלום אלא רק מדליקה נרות. במקרה כזה, אסור לברך על עירוב תבשילין! העירוב נועד להתיר לבשל מהחג לשבת, ואם לא מבשלים, הברכה היא לבטלה. הבעל יעשה את העירוב ללא ברכה".
ההמלצה המעשית של הרב: "כדי לזכות בברכה לכל הדעות, תשאירו משהו לבשל ביום שישי לכבוד שבת. למשל, ביצה קשה, או לבשל עלי תה על הפלטה ביום טוב לכבוד שבת. כך תוכלו לברך על עירובי תבשילין בשמחה".
המשדר המיוחד הסתיים בברכה לקבלת התורה מחדש, ובאיחולים לגאולה השלמה. הרב חתם בחיוך עם רמז יפה לסיום: "הפסוק אומר 'ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר'. ראשי התיבות של 'רֹעִי' הם 'רבי עבדו יוסף'".
צפו במשדר המלא בראשית הכתבה
קרדיטים >>>
- תחקיר והגשה: יוסי עבדו
- צילום ובימוי: נריה סעדיה
- הפקה: איציק אוחנה
- עריכה: ידידה כהן
0 תגובות