רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל נולד בפעזינג, צ'כוסלובקיה, בט"ו באלול ה'תרפ"ו, בן הזקונים לרבי שלמה וייס זצ"ל, בילדותו למד בבית הספר המקומי עקב מיעוט הילדים שומרי תורה ומצות במקומו, מה שלא אפשר לפתוח תלמוד תורה, לאחר מכן למד עם מלמד בשעות אחר הצהריים.
כשהיה נער צעיר, ניצל מזוועות השואה במסגרת ה'קינדר-טרנספורט' שאורגן על ידי ניקולס וינטון, והיגר ללונדון, כשכל משפחתו נשארה מאחור למעט אח אחד. בלונדון גדל בביתו של האדמו"ר מסאסוב זצ"ל.
את תורתו למד בישיבת תורת אמת של רבי משה שניידר, ומאוחר יותר, בכולל הרבנים בגייטסהד אצל רבי אליהו דסלר. בעת לימודיו בגייטסהד, הוסמך להוראה על ידי רב העיר.
לאחר עלייתו של הרב דסלר לארץ ישראל, התמנה רבי יצחק טוביה וייס לראש הכולל במקומו לבקשתו והוסמך לרבנות על ידי גאב"ד לונדון, רבי חנוך דוב פאדווא. בשנת תשכ"ז, עבר לאנטוורפן שבבלגיה, שם התגורר כשלושים ושבע שנים. הוא שימש כר"מ בישיבת עץ חיים בווילרייק, ומשנת תשל"ז כדיין בבית הדין שבאנטוורפן.
בי"ד בתמוז תשס"ג, לאחר פטירת גאב"ד העדה החרדית, רבי ישראל משה דושינסקי, מונה רבי יצחק טוביה וייס למלא את מקומו כגאב"ד העדה החרדית. הוא קבע את בית מדרשו בשכונת בית ישראל, ולאחר מכן נפתח עבורו בית כנסת בסמוך לביתו בשכונת גבעת משה בירושלים.
במסגרת תפקידו הקים כולל אברכים בראשותו, ייסד את קופת צדקה 'קופת מרן הגאב"ד' ו'יתום ואלמנה יעודד', וכן הקים את 'מבצר הכוללים' הכולל כשלושים סניפים שמרבים תורה בעולם.
הגאב"ד רבי יצחק טוביה וייס זצ"ל – עובדות והנהגות
מעשה שהתרחש כשנתיים או שלוש לאחר שהחל לכהן כגאב"ד. באותה עת, שחטו שבעים אלף עופות "מטילות" עבור מוצרי נקניק, משום שבשרן קשה ולא טעים לאכילה רגילה. לפתע גילו באחד הקורקבנים מחט, באופן הפוסל את העוף. כל העופות היו כבר שחוטים, מרוטים ובתהליך בישול, ולא ניתן היה לזהות את העוף הפסול. על אף שלכאורה יש כאן דין של "חתיכה הראויה להתכבד" שאינה בטלה, גם באלפי אלפים, כפי שנפסק בשולחן ערוך.
בצר לבעל המפעל הוא מהיר לשאול את גאב"ד הגרי"ט וייס זצ"ל. שהורה להכשיר את הכל, ובטעמו ונימוקו קבע במחשבה "מחוץ לקופסה" כי "עופות "מטילות" בימינו אינן נחשבות בשום שלב לחתיכה הראויה להתכבד". ובכך ניצל היצרן מהפסד מרובה.
עוד מספרים תלמידו, מעשה ביהודי אחד שעבר טיפולים כימותרפיים למחלה קשה, שם לב ששיערו נושר בעוד ששיערו של הרב יצחק טוביה וייס, שטופל אצל אותו רופא, נותר שלם. כשהתפלא ושאל את הרופא, סיפר הרופא כי גם הוא שאל את הרב על כך. הרב השיב: "ביקשתי מהקב"ה. אמרתי לריבונו של עולם: כפי שאני משרת כרב בירושלים, אנא עזור לי שאשמור על הצורה היהודית שלי. והנה, הקב"ה עזר לי".
בחודש סיוון ה'תשפ"ב אושפז רבי יצחק טוביה וייס בבית החולים ובליל שבת, ב' באב ה'תשפ"ב, הוא נפטר בגיל צ”ה. הלווייתו התקיימה למחרת, ביום ראשון ג' באב, בהשתתפות עשרות אלפים. ומנוחתו כבוד, בהר הזיתים.
0 תגובות