כולנו רוצים להרגיש אהובים ומוערכים. אבל לפעמים הצורך בהכרה מתחיל לנהל אותנו: אנחנו מתעקשים לנצח בוויכוח, נפגעים מהצלחה של מישהו אחר, ועסוקים ב"מה יגידו" עד שקשה לנו לראות את האדם שמולנו.
בשיעור לפרשת נח, הרב יוסף יצחק ג׳ייקובסון חוזר אל סיפורו של מגדל בבל: האנושות כולה התאחדה לבנות עיר ומגדל. מה היה רע בכך — ואיך אותו מגדל נבנה לפעמים גם בתוך הבית שלנו?
דרך פירושו של רבי זלמן סורוצקין, סיפורו של החסיד שמסר שיעור במשך שעתיים על 'ביטול היש' ונעלב חמש דקות אחר כך והמכתב החריף שאברהם לינקולן כתב ולא שלח - נפתח מבט עמוק על הצורך להיות צודקים, על הציפיות שלנו מהילדים ועל המחיר שאנחנו משלמים בשביל הכבוד.
והרב משתף גם בגילוי אישי: מדוע אפילו מיליון מחמאות אינן משתוות לרגע אחד של חיבור פנימי?
מאיפה באמת נולד האגו — ואיך מוצאים ערך וביטחון שאינם תלויים במה שאחרים חושבים עלינו?