האירוע החריג שהתרחש אתמול (שלישי) במעון בביתר עילית העלה לא מעט שאלות: כעשרה פעוטות, כבני שנה, פיתחו תסמינים של תגובה אלרגית. כוחות ההצלה שהוזעקו למקום העניקו להם טיפול רפואי ראשוני, וחלקם פונו לבית החולים במצב קל.
לפי המידע שנמסר מהמעון, הפעוטות אכלו קודם לכן דג טונה מקופסת שימורים.
אלא שלצד האפשרות שמדובר בתגובה אלרגית למזון, קיימת תופעה רפואית מוכרת שעשויה להסביר מדוע כמה אנשים שאכלו מאותו דג מפתחים תסמינים שנראים כמו אלרגיה, גם אם אינם אלרגיים לדגים כלל.
הרעלת היסטמין: כשהגוף מגיב כאילו מדובר באלרגיה
התופעה נקראת הרעלת היסטמין מדגים, או בשמה הרפואי "הרעלת סקומברואיד" (Scombroid poisoning).
היא עלולה להתרחש בעקבות אכילת דגים המכילים רמות גבוהות של חומר בשם היסטמין. זהו חומר שגם הגוף שלנו משחרר במסגרת תגובות אלרגיות, אך במקרה הזה הוא מגיע אל הגוף דרך המזון עצמו.
דגים מסוימים, ובהם טונה, מכילים באופן טבעי כמויות גבוהות של חומצת אמינו בשם היסטידין. כאשר הדג אינו נשמר בתנאי קירור מתאימים בשלבים שלפני עיבודו, חיידקים מסוימים מסוגלים להפוך את ההיסטידין להיסטמין.
אם מצטברת בדג כמות גבוהה של החומר, אכילתו עלולה לעורר תגובה מהירה בגוף: אדמומיות בפנים, פריחה, גרד, תחושת חום, ולעיתים גם כאבי בטן, שלשולים, דופק מהיר או כאבי ראש.
לפי המרכז האמריקני לבקרת מחלות (CDC), התסמינים מופיעים בדרך כלל בתוך 10 עד 60 דקות מהאכילה, ולעיתים הם דומים מאוד לתגובה אלרגית רגילה.
אבל איך ייתכן שזה קורה בטונה משימורים?
זאת אחת הנקודות המפתיעות בתופעה.
אנחנו רגילים לחשוב שקופסת שימורים סגורה עברה תהליך חימום ועיקור, ולכן המזון שבתוכה בטוח. ואכן, תהליך השימור נועד למנוע סכנות מיקרוביאליות רבות, אבל במקרה של היסטמין קיימת בעיה אחרת.
ההיסטמין עמיד לחום. אם הוא כבר נוצר בדג לפני תהליך השימור, החימום לא יהרוס אותו.
במילים אחרות, גם טונה שבושל ועבר תהליך שימור תקין יכול להכיל היסטמין שנוצר קודם לכן בעקבות אחסון או טיפול לקויים בדג.
הדבר אינו מעיד שכל טונה משומרת מסוכנת, אלא מסביר מדוע תהליך השימור לבדו אינו יכול לתקן נזק שכבר התרחש.
גם המראה והריח אינם בהכרח מסגירים את הבעיה. דג המכיל רמות גבוהות של היסטמין עשוי להיראות ולהריח כרגיל.
אלרגיה אמיתית או הרעלה? ההבדל החשוב
באלרגיה אמיתית לדגים, מערכת החיסון מזהה בטעות חלבונים מסוימים בדג כחומר מסוכן ומפעילה תגובה אלרגית. לכן אדם אחד יכול לפתח תגובה קשה לאחר אכילת דג, בעוד שאחרים שאכלו מאותה מנה לא ירגישו דבר.
לעומת זאת, בהרעלת היסטמין הבעיה אינה רגישות חיסונית של האדם לדג, אלא חומר שכבר נמצא במזון. לכן כמה אנשים שאכלו מאותו מזון עלולים לפתח תסמינים דומים, אפילו אם מעולם לא סבלו מאלרגיה לדגים.
העובדה שכמה פעוטות במעון פיתחו תסמינים בסמיכות זמנים לאחר ארוחה משותפת יכולה להעלות חשד לחשיפה משותפת לחומר כלשהו במזון, ובהחלט מצדיקה בחינה של האפשרות להרעלת היסטמין.
עם זאת, אין בכך הוכחה שזה מה שהתרחש בביתר עילית. גם גורמים אחרים, ובהם אלרגיה למרכיב במזון או חשיפה משותפת לחומר אחר, עשויים להסביר תסמינים דומים. האבחנה תלויה בממצאים הרפואיים ובבדיקת נסיבות האירוע.
האם הרעלת היסטמין מסוכנת?
ברוב המקרים מדובר בתופעה חולפת. על פי ה-CDC, התסמינים חולפים בדרך כלל בתוך שעות, ולעיתים נמשכים עד 48 שעות.
עם זאת, התגובה אינה בהכרח קלה. במקרים נדירים יכולים להופיע קשיי נשימה, ירידה בלחץ הדם או הפרעות בקצב הלב, ולכן חשוב להתייחס ברצינות לתסמינים שמופיעים בפתאומיות לאחר אכילת דגים.
הטיפול בהרעלת היסטמין עשוי לכלול תרופות אנטי-היסטמיניות, בהתאם להערכת הצוות הרפואי. אולם כאשר מופיעים סימנים לתגובה אלרגית קשה, כמו קשיי נשימה, נפיחות בלשון או בגרון, חולשה קיצונית או פגיעה בהכרה, יש צורך בטיפול רפואי דחוף.
במקרה של תגובה אלרגית מסכנת חיים (אנפילקסיס), אדרנלין הוא הטיפול הראשוני החשוב, ואין להסתפק בתרופה אנטי-היסטמינית.
איך אפשר לדעת מה באמת גרם לתגובה?
אחד ההבדלים המשמעותיים בין הרעלת היסטמין לבין אלרגיה אמיתית הוא אופן הבירור.
כדי לבסס חשד להרעלת היסטמין, ניתן לבצע בדיקה מעבדתית לשאריות הדג שנאכל ולבדוק את רמות ההיסטמין שבו. במקביל, בוחנים את סוג התסמינים, הזמן שחלף מהאכילה ועד להופעתם ומספר האנשים שנפגעו.
בדיקת אלרגיה רגילה אינה משמשת לאבחון הרעלת היסטמין, מפני שלא מדובר באותו מנגנון רפואי.
חשוב גם לברר אם מדובר במזון שמקורו באותה קופסה או באותה אצוות ייצור, ואם יש דיווחים נוספים על תסמינים דומים. במקרה של חשד להרעלת מזון, הבירור עשוי לכלול גם בדיקות של גורמי בריאות הציבור.
האם צריך לחשוש עכשיו מקופסאות טונה?
אין סיבה להסיק מהאירוע שכל קופסאות הטונה מסוכנות, או להפסיק לצרוך טונה משומרת באופן גורף.
הרעלת היסטמין היא תופעה מוכרת, אך אינה מתרחשת בכל דג, וקיומה תלוי בתנאים שבהם טופל ונשמר הדג לאורך שרשרת האספקה.
אם מתעורר חשד למוצר מסוים, אין להמשיך לצרוך אותו ויש לפעול בהתאם להוראות גורמי הבריאות. כאשר מדובר בחשד להרעלת היסטמין, גם מוצר שנראה ומריח תקין אינו שולל את האפשרות שהחומר נמצא בו.
ומה לגבי האירוע בביתר עילית? על פי המידע הראשוני שפורסם, ידוע שהפעוטות פיתחו תסמינים דמויי אלרגיה ושקיים חשד לקשר למזון שאכלו. לא פורסמה אבחנה מעבדתית המאשרת כי מדובר בהרעלת היסטמין, ולכן מוקדם לקבוע מה בדיוק גרם לתגובה.
ההבחנה הזאת חשובה: לא כל תגובה שנראית כמו אלרגיה היא בהכרח אלרגיה, ולא כל חשד להרעלת מזון מעיד שכבר אותר מקור ההרעלה. במקרה הנוכחי, תוצאות הבירור הן שיקבעו מה באמת התרחש.