בפסגת החרמון, במקום שבו הרוח חזקה והקור חודר עד העצם, התרחש היום (שלישי) אירוע שמעלה שאלות על המתח שבין שילוב החרדים בצה"ל לבין השגרה הצבאית. קצינת לוגיסטיקה הגיעה למוצב בפרויקט חשוב - שיפוץ מכלי דלק שנועד לספק ללוחמים חשמל ומים חמים, דברים בסיסיים בתנאי הקיצון של ההר. איתה הגיעו קבלנים מטעם משרד הביטחון. הם נכנסו. היא נשארה בחוץ.
לוחמים חרדים, כנראה מיחידה חרדית הפועלת במוצב, מנעו ממנה להיכנס. לא רק זאת - הם אמרו לה שלא תוכל לגשת גם לאזור שמסביב. הכל בניגוד להנחיות ולפקודות.
בצה"ל הגיבו במהירות: "מדובר בתקלה. כניסתה של הקצינה הייתה צריכה להתאפשר, תוך ביצוע ההתאמות הנדרשות לשמירה על אורח חייהם של הלוחמים החרדים ובהתאם לפקודות".
האירוע לא קרה בחלל ריק. חטיבת החשמונאים והמסגרות החרדיות האחרות בנויות על עיקרון ברור: שמירה מלאה על אורח חיים חרדי, כולל הפרדה מגדרית. הפקודות המטכ"ליות שאושרו לאחרונה נועדו בדיוק לאפשר שילוב כזה - מבלי לפגוע באופי השירות של שאר המשרתים.
אלא שהאירוע בחרמון מעלה שאלה: איפה עובר הגבול בין שמירה על אורח חיים לבין מניעת ביצוע משימה מבצעית? הקצינה הגיעה לפרויקט שנועד לשפר את תנאי הלוחמים עצמם - לספק להם חשמל ומים חמים בתנאי הקור הקיצוניים של ההר. הקבלנים נכנסו, היא לא.
בחודשים האחרונים, צה"ל עובד על איזון עדין. מצד אחד, הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר חוזר ומדגיש כי "גיוס חרדים הוא צורך מבצעי הכרחי" וגם "חובה מוסרית". מצד שני, הצבא מחויב לשמור על אורח החיים החרדי במסגרות המיוחדות.
הפקודות המטכ"ליות שאושרו קובעות בבירור: יש לאפשר את השילוב תוך שמירה על ההפרדה המגדרית והאורח החרדי. אבל מה קורה כשהעיקרון הזה מתנגש עם המציאות המבצעית? כשקצינת לוגיסטיקה צריכה לפקח על פרויקט שנועד לשפר את תנאי הלוחמים, והיא נעצרת בכניסה?
בצה"ל מגדירים את האירוע כ"תקלה". אבל התקלה הזו מסמלת משהו גדול יותר - את האתגר המורכב של שילוב החרדים בצבא. לא מדובר רק בהסדרים טכניים או בפקודות על נייר. מדובר באיזון יומיומי, במוצבים בשטח, בין שני עולמות שצריכים למצוא דרך לעבוד יחד.
האירוע בחרמון מזכיר שהדרך עדיין ארוכה. גם אם הכוונה הייתה טובה, גם אם הלוחמים רצו לשמור על אורח חייהם - התוצאה הייתה שקצינה שהגיעה לבצע משימה מבצעית נאלצה להישאר בחוץ, בקור, בזמן שהקבלנים נכנסו.