חשתי רטט בכיסי, הוצאתי את הכשר שלי מהכיס, ומשום מה ידי גם רטטה, לאה מהבנק הייתה על הקו "מישאל מה קורה? האוברדרפט שלך מסכן את הבנק בפשיטת רגל" "גברת לאה הסירי דאגה מלבך" עניתי "מעתה אני מתחיל לפרוס תשלומים, ותוך חודש חודשים אני סוגר את ה'אובר'”
עבר חודש עברו חודשיים, ומשום מה המינוס בבנק רק הלך ותפח, בחינת "מוסיף והולך כשיטת בית הלל" מאוד נפלאתי - הרי החלטנו אני ואשתי- זו ביתי- על 'הדוק חגורה'?
הוצאנו את ספר הזיכרונות מהבוידעם, ניערנו אותו מהאבק שדבק בו, והחלנו מוצאים בחשש את פירוטי האשראי שלנו מאז תחילת השנה.
בחשבון הראשון, מאלול תשע"א הכל נראה ורוד, המספרים היו בירוק, והיתרה בחשבון "האברך" (סטודנט) שלנו מעולם לא נראתה טובה יותר. גם עמלות לא היו, תודות להבנקאים הציונים שהחליטו החלטה אסטרטגית, להשוות את מעמדם שלה הסטודנטים ואברכי הכולל (כנראה מתוך הידיעה שגם כך יתפרנסו מהריביות על המינוס).
בחשבון השני היתרה כבר הצטמצמה מאוד, עקב שורה שחזרה על עצמה שוב ושוב וז"ל "תשלום 2 מתוך 4” בחשבון השלישי, המספרים כבר היו אדומים, והשורה דלעיל חזרה על עצמה פעמים רבות יותר, נוספו גם חידושים כמו: "תשלום 3 מתוך 4” או עמלות עקב מינוס.
נפל לי האסימון – הוצאות קבועות שכל חודש חוזרות על עצמם נפרשו לחודשים רבים. "הרי" התחלתי להתפלפל עם עצמי בניגון ישיבתי "כל חודש אני מוציא 2000 ש"ח בקניית מזון וכלכלת בית, אם כן פרסתי את אותם 2000 ש"ח לתשלומים, ואין מאין להחזיר את התשלומים הבאים מכיוון ששוב בחודש הבא אני יוציא שוב 2000 ש"ח על כלכלת בית"
התפלאתי על עצמי איך נפלתי בבור כזה, הרי החשבון כל כך פשוט? לאחר 'סיעור מוחות' בו השתתפו אני ואשתי, הגענו למסקנה הבאה: המשכורת של אשתי פלוס המלגה שלי מהכולל מגיעים לסך 3918 ש"ח, ככל הנראה הסכום הנ"ל לא הספיק (למרות ששמעתי שאני חי על חשבון משלם המיסים) ובמקום להגדיל הכנסות פשוט פרסנו לתשלומים.
רצתי לגמ"ח "חסדי חיה שרה" לקחתי הלוואה ללא רבית, שתכסה את המינוס, ואמרתי לעצמי "מכאן ולהבא חושבנא טבא," ומכאן ולהבא איני משלם בתשלומים, אלא אם כן ישנו 'חשש פיקוח נפש'.
ברוך השם חפץ ה' בידנו הצליח, ואט אט התאמנו את רמת ההכנסות לרמת ההוצאות. תוך חצי שנה התחלתי לראות מספרים ירוקים בפירוטים שהגיעו מהבנק. כמובן שגם הייתי חייב להגדיל את רמת ההכנסות ,אז התחלתי מוכר מיני פרקמטיא במחסן הצמוד לביתי,
ועם המון סייעתא דשמייא הגעתי לאיזון תקציבי.
מתי כן לקנות בתשלומים?
ברכישות "חד פעמיות" כמו: רכב, דירה, מקרר ובקצרה כל דבר שמחירו עולה יותר מהמשכורת החודשית שלנו אפשר לפרוס לתשלומים, בלי להתעלם כמובן מהעובדה, שאם עד עתה כל המשכורת שלנו הייתה פנויה להוצאות שוטפות מעתה אנו מוכרחים להוריד את התשלומים הקבועים.
גם תשלום על שירות לתקופת זמן מוגבלת אפשר לפרוס לדוגמא: טסט לרכב או ביטוח רכב/בריאות וכו'. התשלומים הנזכרים ניתנים לפריסה משתי סיבות. הראשונה, הם תשלומים המתחייבים מאורח החיים שלנו (כלומר אם רמת החיים שלנו מאפשרת רכב אז אנו חייבים לשלם ביטוח). והשנייה, כי כרטיס האשראי מחליף את הוראת הקבע הישנה והרעה (שהייתה חוזרת ומחייבת אותנו בעשרות שקלים) לכן כל דבר שמשולם דרך הוראת קבע אפשר גם לפרוס לתשלומים בכרטיס האשראי כתחליף, אבל, שוב, בלי לשכוח שההכנסה הפנויה שלנו מצטמקת.
האם יש איסור ריבית על קנייה בתשלומים?
הרב פריד, מבית ההוראה "חניכי הישיבות" אומר בשיחה ל"כיכר השבת" "שמכיוון שהריבית על פריסת תשלומים בכרטיסי אשראי היא קבועה כלומר על כל דחיית תשלום תשלמו0.45 אג' אין בזה איסור ריבית מכיוון שאין קשר בין הכביכול הלוואה שחברת האשראי נותנת לבין העמלה ואפשר לייחס את העמלה להוצאות של חברת האשראי שנותנים את השירות של דחיית תשלומים”.
אבל אם עמלת הריבית מתחשבת לפי סכום ההלוואה או סכום הדחייה הרי יש בזה ריבית ודרוש "היתר עיסקא”.
השורה התחתונה
• בדקו את פירוטי החשבונות הקודמים שלכם וצרו רשימה של הוצאות חודשיות/שנתיות בליתי משתנות.
• אל תחלקו לתשלומים את הוצאות השוטפות שרשמתם לפי ההנחיה הקודמת (כגון מזון, כלכלת בית ובגדים)
• עצרו לרגע, וחשבו את הסכום הפנוי האמיתי! במשכרות שלכם (הורידו כל תשלום שהוא וודאי)
• חלקו לתשלומים רק הוצאות חד פעמיות גדולות.
• לאיזון התקציב כדאי לקחת הלוואה חד פעמית מגמ"ח או מהבנק (הריבית של הלוואה מהבנק נמוכה כמעט תמיד מהריבית על המינוס בבנק)