"למה להקים דור שלם של לימוד תורה בדיעבד? למה שלא נלמד תורה בלי קשר לתעודה שמכניסה אותך לאוניברסיטה? תורה לשמה באמת, חצי, שליש או רבע מהיום כל אחד לפי יכולתו? שאר הזמן אפשר להיות כמו כל תיכון ולעשות את כל שאר הבגרויות. הפתרון פשוט, אבל דורש מהפך בחשיבה שלנו ובמה שהורגלנו עד כה ודורש את ביטולן של הבגרויות במקצועות הקודש". נתנאל בן אריאל בחשבון נפש על לימודי הבגרות בציונות הדתית. (סרוגים)
ההיא שבתמונה, ממוצא גרמני-פולני עם חצי טוניסאי שולט. מברכת בידיש אבל נשואה למרוקאי. חרדית עם נשמה ברסלבית, שלמדה בסמינר ליטאי מתון לחוזרות בתשובה. רגע קדושה, רגע מעונה. מדדה בין עולמות הפוכים. לוחשת מתוך געגוע עמוק לדלתות שנפתות בלילה. לעיתים מבעד לקול שירה נסדק ודחוק לפינה. לעיתים בקול תרועה גאה שפורץ קדימה. מגששת לאט-לאט כדי להדליק את המקורות, שהיו לה פעם לחורבן. אוריין רייס בטור אישי ראשון מתוך סדרה קבועה, תוהה מתי הוזלנו את "ואהבת לרעך כמוך", לסיסמה והפכנו את השנאה למצווה?
עם בואה של עונת הקיץ יש מאפיינים המכבידים על הנהיגה. הכרת המאפיינים והדרכים להתמודד איתם יסייעו לעבור את הקיץ בשלום. זכור: הנהגים האחרים גם הם סובלים מחום הקיץ ולא תמיד עושים את הפעולות הנכונות כמונו, ומסכנים אותנו. מוגש באדיבות זק"א (תרבות, מדור משפחה)
המציאות כשלעצמה אינה מונעת ממנו להיות מאושרים, אלו התפיסות השליליות שלנו את המציאות שגורמות לנו לצער ולקושי. זאת הנחת היסוד של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ששמה לה מטרה לשנות את החשיבה השלילית של האדם ולעזור לו לעבור את החיים באופן חיובי, שמח ומאמין. מאמר מרתק
אם אנו לא מסוגלים לאהוב את עצמנו, איך בכלל ניתן לצפות שמישהו אחר יאהב אותנו או להבחין כשהוא אכן עושה זאת? ואיך לא, שאם אדם עומד מול הראי יום אחרי יום ואומר לעצמו כמה האדם הזה שמשתקף אליו מכוער, שמן וכעסן איך הוא מצפה שהגוף והנפש המוכים ומושפלים על ידו עצמו לא יבגדו בו ויפילו אותו אל שאול תחתית?
כאן הפנייה שלי לכל הנשים שסובלות מאותה תופעת מזוכיזם נפוצה. הקשבנה! היה מדהים! לא היה חסר מאום! התשבחות היו מכאן ועד לבר מצווה הבאה.. נהננו מהביחד, מהשירה והשמחה הפשוטה, ובעיקר בעיקר נהננו מכך שהמארחים לא היו על סף עילפון מעמל העבודה, היה להם כוח ומרץ, לשבת איתנו
בימים אלו, כאשר יוצאים ל'עונה' חדשה, מקננת לא פעם תחושה של רצון לעשיה ולפעולה, אך לא יודעים בדיוק מאיפה להתחיל, מה לעשות, איך להספיק וכו'. הרצון קיים, התכניות מוכרות, אבל הידע איך ליישם את התכניות – אינו. מנחם זיגלבוים מציג: כך תשנו את חייכם (אימון אישי)
איפה נמצאת החירות ביומיום? האם אנו אכן בני חורין? ה' נתן לנו את המתנה הגדולה מהכל, ברא אותנו בצלמו ונתן לנו את האפשרות ליצור, לתת ולבחור. בפסח אנו חוגגים את המעבר מעבדות מצרים לעבדות ה'. המעבר שגרם לנו להיות בני חורין. ה' הוציא אותנו ממצרים לפני שהפך אותנו לעבדיו. אי אפשר לעבוד את ה' בשלמות אם אנחנו משועבדים למישהו או למשהו אחר
"לקראת פסח החלטתי לארגן מחדש את הבית ביחד עם עבודות הניקיון המקובלות לקראת החג. החמאתי לעצמי שהצלחתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. קיוויתי שאם אצליח לארגן גם את הרגלי הסדר והניקיון של הילדים – הכול יהיה נהדר יותר והקושי יפחת לאורך החודשים הבאים. התקווה נגוזה מהר מאוד. עד שביעי של פסח, לא נשאר זכר מהניקיון. הרגלי ניקיון? מי זוכר בכלל?!"
הקציבו גיל הולם לתפקיד, אל תקטלגו את כיסנו לפי שם המשפחה, תנו לילדים שלנו להירדם בשקט ללא צלצולי פעמון. כנסו ישיבת רבת ישיבות ותתאמו עם הקולגות באיזה יום הם משתלטים על כל עיר ועיר. זה פשוט לא ייתכן שנקום 10 פעמים בערב ממקום מושבנו בשביל ישיבה אחרת. עשו קופה אחת וחלקו את השלל
"שלישי באשמורת" הוא ספר של הרבנית קנייבסקי ע"ה. בפורים שזהו יום גדול כל אחד מאיתנו רוצה לשלוח משהו רוחני איכותי, מעבר ל"ערימות" של השוקולדים הבנבונירות וכו' בכדי שיוסיף למשלוח מנות מימד רוחני נוסף. ערכי נצח שילוו כל השנה, הרבה אחרי שיימוג טעמם המתוק של הממתקים השונים
דומה שאין אדם שאינו רוצה להיות שמח. זה מקום נעים וטוב שממלא את הנפש. אז למה באמת רוב האנשים אינם שמחים? מה תוקע אותם בעצבות ומונע מהם להיות שמחים אם זה הרצון האמתי שלהם? ובאמת, מי מאתנו אינו רוצה להיות שמח?! מנחם זיגלבוים בטור האימון השבועי. קאוצ'ינג כהלכה
כיצד נצליח לשנות גישה שלילית לחיים, תחושת מתמשכת של חוסר הערך, זלזול בעצמי, ביישנות וחוסר ההעזה? מדובר בשינוי עמוק ומקיף ואנו מציעים מספר היבטים להבנתו: מודעות, כניסה לנעליו של אדם בעל ביטחון עצמי, חשיבה חיובית ושמירה על ערכינו בכל מצב. והשורה התחתונה - אם ה' חושב שאנחנו בעלי ערך, מי אנחנו לחשוב אחרת
בערב בעבלוסטע לנשים חרדיות שנערך באולמי "כתר הרימון" שבבני ברק, התארחה הרבנית ימימה מזרחי להפרשת חלה. "כולן נראו כמו פטיפורים, ורק אני נראיתי כמו טבעול תירס, איזה עלובה הייתי, איזה מסכנה", אמרה הרבנית
לא פעם המאמן צריך למצוא דרכים יצירתיות ומפתיעות כיצד לפרוץ את הדרך. לעתים זה צריך להיות יצירתי כמו קריעת ים סוף, לסלול דרך שניתן להגיע באמצעותה למקומות שלא הוכרו בעבר, כמו גם למקומות שלא חשבנו להגיע אליהם. כשם שקריעת ים סוף מגלה את האדמה שתחתיה ומציפה את הנעלם – כך תהליך אימוני בכוחו לגלות את הכוחות פנימיים שבאדם, העצמת כוח הרצון והמוטיבציה, אמונה עצמית, תוך תזוזה והנעה לעשייה ולפעולה בדרך אל הארץ המובטחת
רוב מכריע של מתאמנים מגיע לתהליך של האימון האישי רק מתוך מצב של מצוקה ואין בררה, כאשר הקושי מגיע לשיאים. למעשה, גם תהליך גאולת מצרים החל לצמוח רק לאחר שעם ישראל הגיע למצב זה: "וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" ורק אז: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ וּלְהַעֲלֹתוֹ".
בת-שבע ברטמן מזמינה אתכם לבדיקה יוצאת דופן: האם אתם נכנעים ללחץ חברתי? האם תהיו מוכנים לשקר בגלל הסובבים אתכם? איך אתם הייתם מגיבים? לאיזו קבוצה הייתם משתייכים? ספרו לנו בטוקבקים מה אתם חושבים על הניסוי, ומה הוא אומר על החברה, האנושות ואיזה סוג התנהגות הייתם אתם מפגינים אם היו שמים אתכם במעמד כזה?
"שלישי באשמורת" הפך במהירות לספר מועדף בציבור וציטוטים נרחבים ממנו מובאים בהרצאות, בסמינרים ובשולחן שבת, ומוסדות וארגונים גדולים רואים אף חשיבות גדולה להעניק אותו למחנכים ולתלמידים. מה עושה את הספר "שלישי באשמורת" לספר כ"כ מיוחד ומבוקש, שזכה לאמונם ולברכתם של גדולי ישראל שליט"א?
הכירו את יוני, בעל עסק למוצרי בניה, שעסקיו הידרדרו. עקבתי אחר מעשיו במשך תקופה מסוימת, אף שוחחנו פעמים מספר, אך אי אפשר לעשות מאום עם אדם שאינו רוצה לשנות את דרך הפעולה שלו. ניחשתי שהשינוי – כנראה – יתחולל רק כשיגיע למצב של 'אין בררה', והמצב הזה הגיע. יום אחד מצא את עצמו לגמרי בתחתית: ללא עסק, עם נושים כבדים, פרוד מרעייתו ומילדיו