מסכת שבועות, דף יד
היום אנחנו מתחילים את הפרק שני במסכת, ובמשנה הראשונה נאמר, שכל מה שלמדנו עד כה על איסור כניסה למקדש בטומאה, זה בין מי שנכנס לעזרה, ובין מי שנכנס לתוספת העזרה. ז"א שגם אם הוסיפו לאחר מכן על שטח העזרה, יש לזה דין של העזרה עצמה. כיצד זה יתכן שלתוספת של בשר ודם יהיה כזה דין חמור?
ממשיכה המשנה ומסבירה, שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך, ונביא, ואורים ותומים וסנהדרין של 71 ובשתי תודות ובשיר. ומה המקור לכך שניתן להוסיף על העיר ועל העזרה? אומרת הגמרא בעמוד ב' שזה נלמד מן הפסוק "ככל אני מראה אותך, את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו" ומשמע מהמילים ו"כן תעשו" שזהו ציווי לדורות.
ובאמת איפה היה לנו בהקמת המשכן את כל אלו? אומר רש"י שמשה היה גם מלך וגם נביא, אהרון היה כהן גדול, והיו סנהדרין של 71. ובתוספות על הדף הקשו: וכי נשאלו ע"י האורים ותומים לעשות משכן? הלא המשכן נעשה קודם שנתכהן אהרון ע"י המילואים? ונאמרו בכך כמה תירוצים:
הריטב"א תירץ - שכיון שכתוב בפסוק "ככל אשר אני מראה אותך" לומדים גם אורים ותומים, שהרי הקב"ה הראה אותם למשה בהר סיני.
עוד תירץ הריטב"א, שמשה רבינו שימש בכהונה כל ימי המילואים, וממילא הוא לבש את האורים ותומים במקום כהן גדול.
בספר פני יהושע תירץ, שבאמת אין לומדים את האורים ותומים מקידוש המשכן, אלא כיון שיש לנו כלל שאין נביא רשאי לחדש דבר, ממילא, לא ניתן להוסיף על תבנית המשכן ללא ציווי מאת ה', והאורים ותומים הם כמו דבר ה' ממש.
0 תגובות