1.
בדרשה שנשא במקהלות עם, הסביר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין, שכל חובת החינוך מוטלת על האם בישראל. כל הליכותיו של הילד ותוצאות החינוך תלויים באמו, אמר, זאת קוראים אנו גם בגמרא: 'רבקה עוברת דרך בית המדרש - יעקב מפרכס לצאת', כלומר, האם העוברת דרך בית המדרש, ולימוד התורה וקיום המצוות אמנם יקרים ללבה, מובטח שיצא ממנה יעקב. 'עוברת דרך עבודה זרה - עשיו מפרכס לצאת'. כאשר האם שקועה בהבלי עולם הזה שרוח עבודה זרה נודפת מהם, אזי תשכח גם מה הם תורה ומצוות, ומובטח לה שיצא ממנה עשיו…
2.
היה מעשה בישיבת חכמי לובלין, שפעם אחד הבחורים מסר 'חבורה' לקבוצה מבני הישיבה, ונוכח שם גם ראש הישיבה הגאון רבי מאיר שפירא זצוק"ל, לאחר שאמר הבחור בתוך דבריו חידוש נפלא, נענה אחד הבחורים ואמר 'הרי החידוש הזה כבר כתבו במלבי"ם'. פנה אליו רבי מאיר שפירא זצוק"ל, ואמר לו: 'זה לא כתוב במלבי"ם, זה כתוב 'במלבין', זה סוגיה של מלבין פני חברו ברבים'…
3.
כותב מרן הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קי): "הנה בדבר עצם למוד הדף יומי שהנהיג הגאון ר"מ שפירא זצ"ל ונתקבל בעולם, הוא ענין גדול, מלבד עצם מצות למוד תורה שמקיים בכל מה שילמוד אף רק מסכתא אחת כל ימיו, הרי יש מצוה שילמוד כל התורה… וקיום מצוות לימוד כל התורה יש בלימוד הדף היומי, שהרי ילמדו במשך ז' שנים כל הש"ס ולכן הוא ענין גדול מאד.
4.
אשר ביקר פעם המהר"ם שפירא בלובלין. היה אז איזה בחור שרצה ללמוד תורה, אבל אביו היה קצת ירוד ביהדות ולחם נגדו ונגד ראשי הישיבה על החזקתו בישיבה, דרך בתי המשפט. וכשביקר הרה"ק הנ"ל עמדו בשורה הרבה בחורים מהישיבה ליד המקוה, ונתנו ידם לשלום, כשהגיע לבחור הזה והושיט ידו, לחץ ידו ואמר: “אוי וויי, ווער איז דיין טאטע?"… [אוי וויי, מי הוא אביך]. (מתוך ‘דורות ‘גליון העדה החרדית 246)
5.
פעם נזדמן הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל לעיר אחת ביום שבו נפטר במקרה אדם חשוב שלא הכירו, והוא נתבקש להספידו. תוך כדי הספד אמר הרב: — למעשה, כיצד יכול אני להספיד את הנפטר ואין אני מכירו? אולם, מקרא הוא בקהלת: ״ושבח אני את המתים שכבר מתו, מן החיים״ יכול אני לשבח את המתים לפי מה שאני שומע עליהם ״מן החיים״. (נצוצי אור המאיר)
6.
בפרשתן (טו ה) 'ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו כה יהיה זרעך'. ביאור נפלא ביאר הגה"ק רבי מאיר שפירא מלובלין זצוק"ל (בספרו אמרי דעת) שהרי כל בר דעת יודע שאי אפשר לאדם לספור ולידע מנין הכוכבים, ומכל מקום כאשר אך שמע אברהם את ציווי הבורא "ספור הכוכבים", מיד החל לסופרם בלא לחשוב חשבונות שממילא לא אוכל לסופרם ומה לי להתחיל בזה כלל, על זה אמר לו השי"ת, 'כה יהיה זרעך' - רצוני שכך ינהגו בניך אחריך, שלא יתפעלו ממחשבות ייאוש, ויקפצו אל תוך העבודה, וה' כבר יהא בעזרם כי 'לא עליך המלאכה לגמור' (אבות ב טז) ו'גמר מלאכה' ישלים הקב"ה בעדו כדכתיב (תהלים מ ג) 'לקל גומר עלי'. (באר הפרשה).
7.
" אלפיים שבע מאות ושני ימים חלפו בבזק, ועם כל יום נגוז - דפדפו הידיים דף נוסף. נעיף נא מבט אחורה לעבר ההרמוניה המתגלמת בין הימים והדפים, אלפיים שבע מאות ושניים! הבו גודל ליהודי הדף!ביום גדול וקדוש זה יעלו השמימה ויתייצבו אלפיים שבע מאות ושני דפי הגמרא שנלמדו על ידי רבבות אלפי ישראל, ויתייצבו לפני כסא הכבוד כמליצי יושר להעתיר על עם ישראל שפע ישועות ונחמות!" (מתוך משא של הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין)
8.
כידוע, בימי ראש השנה העמיד הגאון רבי מאיר שפירא את ישיבתו לרשות חסידי ברסלב, כדי שיוכלו להתקבץ שם יחד, בשעה שהגבול עם רוסיה היה סגור ומסוגר ולא ניתן היה להגיע לאומן. הוא אף השתתף בתפילתם כמה פעמים, וניגש בעצמו לפני העמוד לתפילת מעריב – ויש האומרים שאף תקע בשופר. באחת מאמירותיו החמות כלפיהם אמר בחיוך: "חסידי ברסלב הם השידוך המושלם בשבילי , הם חסידים בלי רבי, ואני רבי בלי חסידים."
9.
יאה עניותא לישראל" אמר הרב : העניות עדות היא על גדולתו של עם ישראל. כי אצל עמים אחרים רואים אנו שכאשר הם שרויים בדלות, עלולים הם מיד לעבור על כל חוקי המדינה ומשפטי המוסר. אבל עם ישראל גם בסבלו עניות ולחץ, וצרות רבות יסובבהו לא יטוש לעולם את תורתו ומצוותיו, ולא עוד אלא ישמרם וינצרם ביתר עוז.
10.
מעמד הנחת אבן הפינה לישיבת 'חכמי לובלין' היה מעמד נשגב שפולין לא ראתה כמותו. גדולי הדור, רבנים ואדמו"רים נטלו בו חלק, ביניהם ה'אמרי אמת' מגור ועוד. לפתע נעלם בעל השמחה הגאון רבי מאיר שפירא זי"ע ולא נודע היכן הוא. אחד ממשתתפי השמחה רצה לראות את יופיו והדרו של בניין הישיבה החדש, ועל כן החליט לעלות לקומות העליונות להשקיף משם על יופיו ותפארתו של המבנה.
כאשר הגיע לקומה העליונה, שמע את קולו של המהר"ם שפירא (שניחן בקול ייחודי, ואף הלחין מספר מנגינות מפורסמות), שחוזר שוב ושוב על הפסוקים מספר דברים (י"ז, י"ח): "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"...
0 תגובות