מסכת זבחים, דף פה -
בדף הקודם למדנו במשנה, שישנם קרבנות פסולים, שבדיעבד, אם העלו אותם למזבח, לא מורידים אותם, ומצד שני, ישנם קרבנות פסולים, שגם בדיעבד יורדים מהמזבח. אחת הדוגמאות לקרבנות שגם אם עלו - ירדו, אלו בעלי מומין. כך סובר תנא קמא במשנה. אבל רבי עקיבא חולק עליו, וסובר שגם בעלי מומין, אם עלו לא ירדו ( והגמרא תבאר בהמשך שלא מדובר בכל בעלי מומין, אלא בסוגי מומין שכשירים בעופות). לאחר מכן מביאה המשנה שיטה שלישית - רבי חנינא סגן הכהנים שאומר "דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח", אבל זו כביכול לא שיטה שלישית, אלא שיטת תנא קמא, שגם בעלי מומין אם עלו -ירדו.
את השאלה הזו שואלת הגמרא בדף שלנו, מה בא להשמיע לנו רבי חנינא סגן הכהנים? עונה הגמרא 2 תשובות - תשובה ראשונה מעשה קא משמע לן - ז"א שנכון שתנא קמא אמר מה דעתו להלכה, אבל רבי חנינא סגן הכהנים אמר מעשה, שאבא שלו נהג כך הלכה למעשה, וזו ראיה יותר חזקה.
בתשובה שניה של הגמרא , הגמרא מתייחסת ללשון שנקט רבי חנינא "דוחה היה אבא" מה משמעות המילה דוחה? הכוונה היא כלאחר יד, אומר רש"י "ולא היה מורידן בביזיון בפרהסיא". ז"א שבעצם אביו של רבי חנינא סגן הכהנים הסכים עם דעתו של תנא קמא שאותם בעלי מומים צריכים לרדת מהמזבח, אבל צריך לעשות את זה כלאחר יד, לא בתוקפנות, אלא בעדינות, בצינעא כמו שאומר רש"י, בדרך כבוד, ולמה? כדי שלא לפגוע בבעל הקרבן, או בכהן שהעלה את הקרבן בטעות למזבח.
אם כן, מלמד אותנו רבי חנינא סגן הכהנים שני עקרונות חשובים מאוד בחינוך.א -דוגמא אישית, המעשה שאבא שלו היה עושה, מלמד אותנו יותר מאמירת דעתו להלכה, וב' - כשרוצים לתקן משהו, או להוכיח מישהו, צריך להיזהר לא לעשות את זה בדרך ביזיון ובפרהסיא, אלא בצינעא, כדי לא לפגוע.
0 תגובות