היממה האחרונה עברה על אלי גוטהלף כשיטפון של תגובות וטלפונים, בעקבות טור אישי מטלטל שפרסם באתר "כיכר השבת". הטור, שכותרתו הנוקבת היא "לא היה חסר לי כלום בישיבה, אבל מה שביקשתי זה למות", הפך עד מהרה לטור האישי המשמעותי ביותר שכתב, והוא מעביר דרכו מסר חברתי ואנושי גדול. גוטהלף, שהוצף בתגובות מאנשים שחווים או חוו תחושות דומות של דיכאון וקשיים נפשיים, מבקש להשתמש בסיפורו האישי כדי להאיר זרקור על הריק הפנימי שרבים עוברים לבד.
הפופולריות כמסווה
אחת הנקודות המרכזיות שמבקש גוטהלף להדגיש היא הפער העצום בין המראה החיצוני לתחושה הפנימית. גוטהלף מתאר את עצמו כילד "חברותי, פופולרי, אנשים אפילו קינאו בי". הוא מדגיש: "לא היה חסר לי כלום. כלום". ובכל זאת, "בפנים הייתי מת".
הטעות הקריטית שעשה גוטהלף כילד הייתה הנטייה להיות עצמאי ולא לשתף איש בקשייו. המסר הראשון והחשוב ביותר שהוא מבקש להעביר לכל אדם החווה מצוקה הוא: "אל תעברו את זה לבד". לו היה משתף ומדבר, הוא מאמין שהיה מבין שיש אנשים שיכולים לעזור לו. הוא קורא לפנות להורים, אף אם נדמה שהם אינם שם, מתוך הבנה שהצורך בעזרה הוא לגיטימי.
זהירות! חומרה שעלולה להוביל לעבירה
היועץ הרפואי: ילדים בריאים מתים סתם, פשוט סתם, "בגלל שקרים של מטורפים"
המצוקה כשלב בחיי כל אדם
גוטהלף מציע נחמה ואופק לאנשים במצוקה: התקופה הקשה היא רק "שלב בחיים". הוא מזכיר כי תחושות דומות של בקשת המוות הופיעו אצל גדולי האומה, כגון משה רבנו, אליהו הנביא, יונה הנביא ורחל אמנו. העובדה ששלב כזה חוו גדולי עולם, מלמדת ש"זה שלב שממנו אפשר להתפתח, אפשר לגדול". הוא מחדד את המסר למצויים בקושי: "תדע לך שזה נורמלי. מה שאתה עובר, כולם עברו וזה בסדר גמור להרגיש ככה". המצוקה, כפי שהוא מבהיר בסיום, "נגמרת. זה פה, זה מעבר לסיבוב".
קריאה למבוגרים: ראו את העולם הפנימי
המסר החשוב השני של גוטהלף מופנה להורים ולמבוגרים, ודורש מהם לשנות את זווית ההסתכלות על ילדיהם. הוא מזהיר: "אל תסתכלו על התפקוד של הילד". לרוב נוח למבוגרים לומר: "הוא עושה את המבחנים, הוא מקבל מאות, יש לו חברים וזה סבבה".
אולם, גוטהלף טוען כי לילד, גם בגילאים צעירים, יש "עולם פנימי עשיר כל כך". קשה למבוגרים להגיע לשם ולהבין זאת, כיוון שהם רואים בילד מישהו ש"סבבה עד שמגיע לישיבה גדולה. ואז הוא יתחיל להסתבך קצת עם החיים". גוטהלף מדגיש כי תחושות של ילדים הן תחושות שגם מבוגרים יכולים להרגיש.
יוסי סרגובסקי הוסיף על דבריו בגילוי לב נדיר ואמיץ שמנפץ את המיתוס לפיו סבלו של ילד קטן יותר: "אותו אגו שיש לי היום". הוא מספר על השפלה אישית קשה שחווה בכיתה ד', כשעמד בפינה בבית הספר, הושפל ואף השתין על עצמו. "זה שהייתי קטן יותר בגודל מיניאטורי יותר לא אומר שהאגו שלי היה קטן יותר," הוא מסכם. ההבדל בין לקיחת רכב מאדם מבוגר לבין לקיחת צעצוע קטן מילד קטן "חד משמעית אין שום הבדל" במידת הכאב הפנימי.
הכוח המציל של המבט האישי
מה שהציל את גוטהלף מנקודת השפל היה פשוט, אך מכריע. היו אלה שני חבר'ה מבוגרים, שתי כיתות מעליו, ש"הגישה שלהם אליי ואיך שהם ראו אותי זה היה בצורה שונה". הוא הרגיש "שמישהו רואה את האישיות שלי, מישהו רואה את את הבפנים את הפנימיות שלי ומחפש אותה".
מכאן יוצאת קריאה רוחבית: להורים, למחנכים, לאחים גדולים ולתלמידים. להיות ערניים, לומר "בוקר טוב לאנשים השקופים". המסר הוא שדברים פשוטים וקטנים - "חיוך, שלום" -מספיקים לפעמים כדי להציל חיים. גוטהלף קורא להורים לא לנוח על זרי הדפנה, ולבדוק כל הזמן שילדיהם מאושרים ושמחים, גם אם הם נראים "פופולריים וחזקים".
ללא אשמים: הצורך בערנות
גוטהלף מבקש להרגיע מורים והורים מודאגים שחששו לשלוח את ילדיהם לישיבה בעקבות הטור. הוא מבהיר כי הנקודה היא ש"זה לא קשור לשום דבר", לא להורים, לא לישיבה ולא לרבנים. "אין אשמים בסיפור הזה. זה משהו שכל ילד מוצלח, ככל שיהיה או לא מוצלח, יכול לעבור". המסר האמיתי הוא הצורך להיות מוכנים וערניים לסיפור הפנימי של הילד.
כמו כן, הוא קורא לחנך דווקא את הילדים הפופולריים והחזקים להיות "זה שמגן על החלשים", שיזמינו חבר'ה שעוברים חרם ויקרבו אותם, כיוון שמעשים אלה "באמת מצילים חיים".
לדבר על אובדנות
גוטהלף תומך בגישה המקצועית שרואיינה כבר בדבר-ראשון בעבר, לפיה אין לפחד מלגשת ולשאול אדם במצוקה האם הוא חושב על אובדנות. "אל תפחדו לשאול כי לדבר על על הדברים, להוציא אותם החוצה, זה באמת פתרון".
הסיפור של אלי משמש כתזכורת מטלטלת: כשם שלמבוגרים יש צרות נסתרות מאחורי חזות נוצצת, כך גם לילדים ולנערים. המפתח להצלה נמצא ביכולת שלנו לראות מעבר לציפיות הגדולות ולתפקוד החיצוני, ולזהות את האדם שמחפש מישהו שיכיר ב"בפנים, בפנימיות" שלו.
"אחי, החיים מתחילים בתחתית. שם האוויר הכי דליל, ושם גדלים הדברים הכי גדולים. ואם אתה שם עכשיו, תדע שהלב שלך עוד מסוגל להצמיח הרים. שהחיים הועידו לך גורל גדול, כזה שמשאיר חותם. תהיה חזק אחי עכשיו הגאולה שלך מתחילה."
זהו המסר שהמהדהד מעומק הטור של אלי גוטהלף.
0 תגובות