אם גדלתם בבית חרדי בשנות ה-90, אין סיכוי שאתם לא מכירים את הפנים שלו. עבור אלפי ילדים (שכיום הם הורים בעצמם), רפאל קליינמן הוא גיבור תרבות. האיש שגילם את הדמויות הבלתי נשכחות בלהיטים כמו "הדוב המרקד", "בלתי צפוי" ו"נחום איש גמזו", מגיע לראיון מיוחד באולפן 'כיכר השבת' וחושף את הסיפור המטלטל שמאחורי הדמויות.
"אם לחילונים יש גיבורי תרבות, אתה האיש שלנו". עם ההבנה הזו של הדור שגדל עליו, קליינמן, בחיוך צנוע, מודה שהמשפט "גדלתי עליך" מלווה אותו כבר 30 שנה. אבל מאחורי השחקן המוכר, מסתתר סיפור חיים מרתק של חיפוש, הקרבה ואמונה.
"הקב"ה אמר לי: סטופ"
קליינמן לא נולד בבני ברק. הוא גדל בתל אביב החילונית ("דרום העיר, אבו כביר"), למד בתיכון לאומנויות ושירת בלהקה צבאית. המסלול שלו להצלחה בעולם המשחק החילוני היה סלול ובטוח.
"כבר מגיל 16 הייתי על במה מקצועית", הוא מספר בראיון. "הופעתי בפילדלפיה, בניו יורק, הייתי בדרך למשהו מאוד גדול, קריירה בינלאומית". ואז, ברגע הקריטי ביותר, הכל נעצר. "באותו רגע הקב"ה אמר 'סטופ'. לא זה המסלול. חישוב מסלול מחדש".
הוא עזב את הבמות הגדולות וחזר בתשובה. במשך שנים ארוכות התמקד בחינוך, ניהל חיידר בברזיל ("הייתי בשליחות 11 שנה בסאו פאולו"), והתרחק מאור הזרקורים. "כשאתה חוזר בתשובה, אתה מבין שליצנות זה דבר שצריך לגדוע. ניתקתי מגע כדי להיות משהו אחר", הוא משתף בכנות על הקונפליקט הפנימי.
הסוד של הדוב המרקד: "זה היה סיוט"
הראיון גולש במהירות לנוסטלגיה, אל ימי הסרטים של יהודה גרובייס. קליינמן חושף אנקדוטה משעשעת (ומצמררת) על אחד הסרטים האייקוניים ביותר במגזר - "הדוב המרקד".
"השאלה הכי מפורסמת ששואלים אותי היא: 'מי רקד בתוך הדוב?'", צוחק קליינמן ומגלה: "זה הייתי אני. רקדתי בתוך עור של דוב אמיתי שהבאנו מתיאטרון בקייב. זה היה סיוט. העור היה מסריח, העיניים היו קטנות ולא ראיתי כלום, אבל זה היה הכיף".
הוא מתייחס גם לתגובות ברחוב החרדי באותן שנים, תקופה שבה סרטים נחשבו ל"מוקצה" בבתים רבים. "גרובייס היה מילה כמעט גסה במקומות מסוימים", הוא נזכר. "הייתה לי דילמה קשה כמנהל חיידר שמצטלם לסרטים".
הקאמבק: "הציבור החרדי בשל לאומנות"
אחרי שנים של שתיקה, קליינמן חוזר. בימים אלו הוא מעלה הצגת יחיד חדשה בפסטיבל התיאטרון היהודי, בה הוא מביא לבמה את סיפורו של בעל התשובה והקונפליקט בין העולמות.
בנוסף, הוא חושף בראיון הצצה ראשונה ובלעדית לסרט החדש של יהודה גרובייס - "הסיפור שנשכח". מדובר בהפקה ברמה שטרם נראתה במגזר, שצולמה בפולין עם תקציבי עתק ואיכות צילום קולנועית.
"היום אתה שומע ביקורת אמיתית וטובה מהציבור החרדי", אומר קליינמן על השינוי שעבר המגזר. "יש אנשי אומנות, תסריטאים ובמאים משלנו. הציבור נפתח, ובעיניי - זה אחד מסימני הגאולה. היכולת שלנו לממש את עצמנו ולהביא את הכישרון לקדושה".
0 תגובות