שבועות דף כ' | מה הוא הדבר שאין הפה יכול לומר והאוזן לשמוע

וביאר הרמב"ן (דברים ה, יב), ועמד על כך גם המהר"ל בביאורו בגור אריה, מה ראו חז"ל להידרש דייקא לשינוי זה שבין הלוחות – דבלוחות ראשונות נאמר "זכור" ובלוחות שניות "שמור" – ולא שאר שינויים הנמצאים בין הפרשיות. וביאר שם דזכור הוא מ"ע (מצוות עשה) ושמור הוא ל"ת (לא תעשה), וממילא לא היה ראוי למשה רבינו לשנות דבר ה' מעשה לל"ת, ולכן תלו בזה חז"ל יתירותא דדיוק. ע"ש בדבריהם.

והנה בפיוט "לכה דודי" מאת ר"ש הלוי אלקבץ ז"ל הקדים לומר "שמור וזכור בדיבור אחד" – וצ"ב, מדוע שנה מסדר הכתובים? ובשו"ת תירוש ויצהר (סוף סי' קל"ד) כתב דהטעם בזה טכני לכאורה – כדי לפתוח האקרוסטיכון באות ש', לרמז שמו של המחבר, ע"ש.

ועוד יתבאר, עפ"י דברי הרמב"ן (שמות כ, ה) שהביא ממדרשו של ר' נחוניא בן הקנה, דעל פי פנימיות הענין: "על הכלל תהיה הזכירה ביום והשמירה בלילה" עכ"ל. ואם כן, בליל שבת – דשעת שמירה היא – שפיר תיקן הפייטן להקדים שמור לזכור, דהשמירה עיקרה בלילה.

והנה באבן עזרא (שמות כ, א) כתב וז"ל: "וכאשר חפשנו בדברי חז"ל מה אמרו על ככה, מצאנו שאמרו: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו וכו'. ואם נאמר פלא היה שנאמרו זכור ושמור בדיבור אחד – איך תשמע האוזן? ואם נאמר, גם פלא היה שתשמע האוזן שתי מילים בבת אחת, שלא כמנהג לשמוע שתי אותיות. ולמה לא הזכירו חכמים זאת, שהוא כבד מן הדיבור בבת אחת?" עכ"ל.

וצ"ב דבריו. דהלא הגמרא מפורשת: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו – מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע", והרי מבואר דתרי ניסי נינהו: גם שהפה לא יוכל להוציא כדבר הזה, וגם שהאוזן לא תוכל לקלוט שני עניינים כאחד. וצ"ע.

| קרדיט דף על הדף